שבת בבוקר, יום יפה...
יושבים צפוף בתוך הקבינה הקטנה של האוטו הגדול. גוף נוגע בגוף. מתחכך במקרה וגם שלא במקרה. אתה מצד אחד שלי, והיא מהצד השני. תחושה מחשמלת, כזאת שמעבירה זרמים של עונג בכל הגוף. עונג וציפייה...כמיהה כבר אמרתי..? היד שלך חובקת רגל, מחזיקה חזק, האצבעות שלך חופרות בי מעבירות את המסר הברור...רוצה אותי...כאן ועכשיו...אם היה לי זין...הוא היה נעמד ומראה לך מה עובר בגוף שלי עם כל לחיצה של האצבעות...ואת הרטיבות שלי אתה לא יכול לראות...אולי רק להריח כמו תן או זאב... נסיעה בנופים מדהימים מחדדת את החושים. רגעים של זכרונות ונוסטלגיה מתערבבים עם רגעים עכשוויים. עבר, הווה, עתיד (....?). ואתה, כמורה דרך מיומן, מוביל אותנו בין צהוב ואפור וירוק. אתה אחד, אנחנו שתיים...מה עובר בראש הזה שלך...? נקשר קשר שלא האמנת אולי שיקשר...קיווית, אני יודעת...אבל זה טוב יותר מכל דמיון שלך. אמיתי. חזק. עוצמתי. זה שם. זה קיים. המתח הזה...אילו רק נתנו דרור לפנטזיות.... כן...זה עבר לי בראש....ראיתי אותנו בעיני רוחי...מסתתרים בין אבני הבזלת, נותנים לקולות התאווה להיבלע בין הקירות. חשופים לעיני השמיים והנשר ההוא שחג מעל... תסריט אחר תסריט חולפים בראשי. בראשון זה אתה ואני, כשהיא מתרחקת, נותנת לנו את הזמן לעצמינו. תוך שנייה ידיים עוברות בטירוף על כל הגוף. מפשיטות, חושפות, מגלות גוף לבן אל מול השמש. למי איכפת מהקוצים.... היד שלך חופנת שד...הפה שלך ממהר לינוק ממנו, נוגס עם השיניים בתאווה בלתי נשלטת. מקלף אותי כמו בצל, נוגס בכל פיסת עור שנגלית לעיניך... הזין שלך מאיים להתפוצץ בתוך הג'ינס...מרגע שנשלף החוצה זה זיון מהיר, חזק, מוטרף.... והתסריט השני...תתפלא...מדליק אותי עוד יותר...ואת - היית מאמינה...? כן...ראיתי את שתינו....נוגעות אחת בשנייה... המחבר אותנו הוא הקשר איתו...אבל באותו הרגע שום דבר לא חשוב. זה רק אני ואת. מצידי שייצפה מהצד.... והתסריט הזה הרבה יותר רגוע מהראשון...זה לא מוטרף, זה חושני, זה רך ונוגע במקומות הכי עמוקים...כמו שרק שתי נשים יכולות...שתי נשים שהמכנה המשותף שלהן זה הגבר הזה שצופה מהצד...ומחכה לסימן שיתיר לו להיצטרף... לא יקירי, אתה לא יכול להיצטרף. לשם שינוי שב בשקט....אתה לא יכול אפילו לדבר, לא מרשה לך..! גלגלי הזמן וגלגלי המכונית מחזירים אותנו אל המציאות....גוף נוגע בגוף בקבינה הקטנה של האוטו הגדול...
יושבים צפוף בתוך הקבינה הקטנה של האוטו הגדול. גוף נוגע בגוף. מתחכך במקרה וגם שלא במקרה. אתה מצד אחד שלי, והיא מהצד השני. תחושה מחשמלת, כזאת שמעבירה זרמים של עונג בכל הגוף. עונג וציפייה...כמיהה כבר אמרתי..? היד שלך חובקת רגל, מחזיקה חזק, האצבעות שלך חופרות בי מעבירות את המסר הברור...רוצה אותי...כאן ועכשיו...אם היה לי זין...הוא היה נעמד ומראה לך מה עובר בגוף שלי עם כל לחיצה של האצבעות...ואת הרטיבות שלי אתה לא יכול לראות...אולי רק להריח כמו תן או זאב... נסיעה בנופים מדהימים מחדדת את החושים. רגעים של זכרונות ונוסטלגיה מתערבבים עם רגעים עכשוויים. עבר, הווה, עתיד (....?). ואתה, כמורה דרך מיומן, מוביל אותנו בין צהוב ואפור וירוק. אתה אחד, אנחנו שתיים...מה עובר בראש הזה שלך...? נקשר קשר שלא האמנת אולי שיקשר...קיווית, אני יודעת...אבל זה טוב יותר מכל דמיון שלך. אמיתי. חזק. עוצמתי. זה שם. זה קיים. המתח הזה...אילו רק נתנו דרור לפנטזיות.... כן...זה עבר לי בראש....ראיתי אותנו בעיני רוחי...מסתתרים בין אבני הבזלת, נותנים לקולות התאווה להיבלע בין הקירות. חשופים לעיני השמיים והנשר ההוא שחג מעל... תסריט אחר תסריט חולפים בראשי. בראשון זה אתה ואני, כשהיא מתרחקת, נותנת לנו את הזמן לעצמינו. תוך שנייה ידיים עוברות בטירוף על כל הגוף. מפשיטות, חושפות, מגלות גוף לבן אל מול השמש. למי איכפת מהקוצים.... היד שלך חופנת שד...הפה שלך ממהר לינוק ממנו, נוגס עם השיניים בתאווה בלתי נשלטת. מקלף אותי כמו בצל, נוגס בכל פיסת עור שנגלית לעיניך... הזין שלך מאיים להתפוצץ בתוך הג'ינס...מרגע שנשלף החוצה זה זיון מהיר, חזק, מוטרף.... והתסריט השני...תתפלא...מדליק אותי עוד יותר...ואת - היית מאמינה...? כן...ראיתי את שתינו....נוגעות אחת בשנייה... המחבר אותנו הוא הקשר איתו...אבל באותו הרגע שום דבר לא חשוב. זה רק אני ואת. מצידי שייצפה מהצד.... והתסריט הזה הרבה יותר רגוע מהראשון...זה לא מוטרף, זה חושני, זה רך ונוגע במקומות הכי עמוקים...כמו שרק שתי נשים יכולות...שתי נשים שהמכנה המשותף שלהן זה הגבר הזה שצופה מהצד...ומחכה לסימן שיתיר לו להיצטרף... לא יקירי, אתה לא יכול להיצטרף. לשם שינוי שב בשקט....אתה לא יכול אפילו לדבר, לא מרשה לך..! גלגלי הזמן וגלגלי המכונית מחזירים אותנו אל המציאות....גוף נוגע בגוף בקבינה הקטנה של האוטו הגדול...
