שבת בבוקר - יום יפה

זה אני שדבוק

לה לתחת.
היא ממש לא צריכה אותי.
בצהריים אכלנו "כל המשפחה" בסינית האדומה. (לאחרונה אנחנו הרבה בחוץ - מין פיצוי כזה).
כשחזרנו אמרתי לאנסטזיה שתתחיל להסתכל באלפי התמונות שהעתקתי למחשב שלה.
התמונות הן דיגיטציה של כל התשלילים שנאספו בשלושים השנים האחרונות. פרוייקט קטן שעשיתי לאחרונה.
"כמה ביאטריס היתה יפה" אמרתי, "איזה שפתיים מלאות וחושניות, והידיים שלה כל כך עדינות ויפות..."
"כן לא כמו הידיים שלי" כך אנסטזיה. "הידיים שלך דווקא מאד יפות". "איזה יפות, הן חולות". "נכון הן חולות אבל מאד יפות ועדינות".
"טוב יקירותי האהובות תודה שבאתם איתי אני צריך עכשיו לנסוע להורים". "תנוח קצת קודם, אפילו קפה לא שתית אתה תרדם בנסיעה. בוא קצת לנוח אצלנו. אל תיסע ככה".
"זה בסדר, אשתה קפה בביית". "להתראות לידיה ואני אוהב אותך".
והגעתי להורי המפוצלים זו בביית וזה בביה"ח.
מתגעגע לביאטריס שלי.
 
מר לי השוק תוסס שם , תודה על התאור

ומאחלת לך ימים אחרים ודו שיח של אהבה עם א שתדע להעריך אותך באהבה
את המסירות של זרובבל , האיש שאוהב אותה בדרכו , ויהיה יותר שקט ואהבה בחייך
 
שבת בבוקר - יום יפה

אמא כבר לא שותה עוד כוס קפה.
אבא כבר לא קורא עיתון.
לאבא כואב המון.
זה הזמן "לעשות שוק" בטירה עם אנסטזיה.
מעולם לא הצטרפתי לקניות שלה ו\או ביאטריס בשוק.
אני? בשוּק? תמיד חם לי, צפוף לי, רועש לי, מסריח לי ...
אבל היום הצטרפתי. זרובבל בשוק! טטדם! השוּק בשוֹק.
ואנסטזיה מפזזת לה בין הדוכנים מזהה ממרחקים כרישה טריה, שום טרי, כרוב ערבי, תותים, שעועית ירוקה.... מה לא?
ואני השלוך ממתין לי בשקט עם עגלת הקניות ההולכת ומתמלאת במהירות. סוחב, מושך, נסחב.
אנסטזיה היא שד שהתחפש לאישה.
מסביב רעש והמולה כל בית ישראל ממלאים סליהם בכל טוב השוק.
ואני בעצם לא שייך רק סופג, רק מביט, רק בורח, רק רוצה.
ביאטריסססססססס
 

yamkachol

New member
כן, זה כל כך כואב, ולא מרפה.

ושמח בשבילך שיצאת, עם אנסטסיה לעשות "שוק בשוק".
(ד"א,איך אתה מנקד. מוצא חן בעייני).
חגי
 
למעלה