רוברטו ריברה
New member
שבתות וחגים
מטוררררפת המדינה הזו אני אומר לכם... 10 שנים פה ועוד לא התרגלתי. אז נכון, המבטא נשאר לי. כן כן, אנחנו עדיין עושים על האש כל סופשבוע. גם כשיש גשם בחוץ (איך אומרים היום - הכי טוב על האש בגשם - ככה לא צריך לכבות את הגחלים כשהאסדו מוכן). ושמרתי על השם, אמרו לי בברזיל כשעליתי לארץ, שאמריקאיות אוהבות שמות לטינים, זה עושה להן נעים עוד לפני שאני מתחיל. אבל אמרתי - ישראל.. ישראל זה לא אמריקה. ואז באתי. נעים מאוד, רוברטו ריברה, בן 21, משוחרר (היה כיף! באמת
) אני גר בישוב קטן במרכז ויש שתי דרכים שאנחנו יכולים להכיר: אחת - אני אקסים אותכן עם המבטא, המילים והצ'ארם. השניה - נלך למיטה, ושם תבינו למה משתלם שיש לך אימא איטלקיה ואבא לטיני. פשוט אין עלינו באהבה. וזו הסיבה שבאתי, להגיד לכם היי, ומדי פעם לדבר אולי על בינו לבינה, למרות, שבנינו, לא עדיף בינה לבינה? לפני שתתחילו, אני יודע שזה זול להשתמש בקסם הטבעי בשביל לקבל נקודות חינם אל מול המין השני, אבל איך אמרתם.. במלחמה כמו באהבה וכמו במלחמה הכל הולך... אז לפני שתתחילו לספר על עצמכם, אני בקשר, כבר שנה פלוס. (כן אני זוכר את התאריך). החברים שלי מתים עליה, והחברות שלי (ידידות זה משומש נורא אתם לא חושבים?) מעריצות אותה, אחרי הכל, היא הצליחה לשלוט בי בסופו של דבר. אתם יודעים, קשר ארוך, גם עם בחורה מדהימה, הוא דבר לא קל בכלל, איך זה הולך המשפט - לקבל 100 זה קל, לשמור על הציון, זה כבר הרבה יותר קשה. אז קיבלתי מאה, אפילו עם בונוסים בצד כשהיא במצב רוח טוב. והיום בבוקר קמנו ב 12 (כשאתה משחורר מהצבא, זה נחשב בוקר), והיא אמרה -תסיע אותי להורים שלי, יש ארוחת צהריים משפחתית, גם אתה מוזמן. אבל מאמי, עניתי, דיברנו אתמול כבר שנעביר לנו יום רגוע מול האח בבית, בלי משפחה, בלי בלאגנים. כן, אבל זה חשוב לי, עם העיניים החומות הענקיות האלו שלה. איך אפשר לסרב? איזה גשם! איזה כיף! לשבת מול האח! אבל אנחנו באוטו, נוסעים אליה. אתה כועס!, נכון. דממה. היא חושבת, ותוקפת שוב. אני מחזיר. לא הייתי צריך להחזיר. הגשם מתחזק. אבל למה החזרתי בכל זאת? סתם, כי לפעמים אנחנו לא יודעים מה אנחנו אומרים, ואז אומרים. עדיף להגיד לפעמים. ולפעמים עדיף שלא. אין חוקים. אז אני בשקט, מפחד לעשות שוב את הטעות, עכשיו היא מעכלת, ומבינה. כשאני עוצר לה ליד הבית, אני אומר לה - שזה בסדר, יש לה לפחות יומיים לחשוב על איך לפצות אותי, ומחייך אליה. היא מחזירה חיוך, ומבקשת נשיקה, היא מקבלת יחד עם עוד חיוך אחר כך, אני כבר לא כועס. כשאתם בדייטים, אתם חושבים שאתם בקו האש, יש לי חדשות בשבילכם, המלחמה לא מתחילה עד שהגברת השמנה (שפעם הייתה כוסית על ורקדה על שולחנות במועדונים אפלוליים) לא יולדת את הילד הראשון שלכם (כמובן מרזה בחזרה למימדי דוגמנית על ישר אחרי הלידה
). אז זה מתחיל. או לפחות ככה אומרים לי החבר'ה, בינתיים, אנחנו כאן בשביל לגלות לא? כי איזה כיף זה להילחם 
ומעכשיו, (כמעט*) תמיד איתכם, מקווה שישאר לכם ממני משהו, רוברטו.
מטוררררפת המדינה הזו אני אומר לכם... 10 שנים פה ועוד לא התרגלתי. אז נכון, המבטא נשאר לי. כן כן, אנחנו עדיין עושים על האש כל סופשבוע. גם כשיש גשם בחוץ (איך אומרים היום - הכי טוב על האש בגשם - ככה לא צריך לכבות את הגחלים כשהאסדו מוכן). ושמרתי על השם, אמרו לי בברזיל כשעליתי לארץ, שאמריקאיות אוהבות שמות לטינים, זה עושה להן נעים עוד לפני שאני מתחיל. אבל אמרתי - ישראל.. ישראל זה לא אמריקה. ואז באתי. נעים מאוד, רוברטו ריברה, בן 21, משוחרר (היה כיף! באמת
ומעכשיו, (כמעט*) תמיד איתכם, מקווה שישאר לכם ממני משהו, רוברטו.