שבר זוגי

[nona1984]

שבר זוגי

אני נמצאת בדילמה קשה. בן זוגי ואני גרים יחד שנה. סה"כ אנחנו שנתיים יחד. הכל ניראה כאילו נפלא מבחוץ, יש לנו דירה יפה, אנחנו גרים באזור מעולה, המשפחה שלי אוהבת ומעריכה אותו, המשפחה שלו גם אוהבת אותי. הוא מאוד אוהב אותי, תומך, חם, מקסים. כיף לנו ביחד, יש לנו המון הומור משותף, יש לנו תחומי עניין משותפים, אנחנו אוהבים אחד את השני אבל יש כמה בעיות: ראשית, עוד מתחילת הקשר אני הייתי בסטאטוס של 'בוחנת' את המצב, הזמן עבר, ואני לא יודעת מה אני מרגישה כל כך.. אני חייבת לציין שזה לא מתאים לי להתנהג ככה...זה הקשר הכי רציני שלי, הכי ארוך טווח, אבל עם הכי פחות רגשות מבחינתי אני מרגישה שאני חוטאת לו, כי הוא בנאדם יקר, ומדהים מאין כמוהו... אני אוהבת אותו, הוא מלאך ונשמה טובה באמת, אבל ידעתי אהבות גדולות מזו (אבל אלה נגמרו מהר יותר ממה שחשבתי..) כל פעם שניסיתי להיפרד ממנו הוא בכה, והתחנן לעוד הזדמנויות להציל את הקשר שלנו. בנסיונות פרידה האחרונים זו הייתי אני שהייתי חלשה מדי, אבל מהסיבות הפרקטיות שזה קשה לעזוב, וכן- גם פחדתי מלהתחיל הכל מהתחלה, למצוא דירה, להיות 'רווקה' שוב וכיו'ב... אני חושבת שאולי בגלל שהכנסתי לעצמי לראש את זה שאני לא בטוחה, מסתייגת, כניראה כבר נחסמתי כלפיו. אני יכולה לבנות איתו בית מדהים, הוא נותן לי המוווון ביטחון, בסיס יציב, קרקע פורייה לצמוח ממנה, יש לנו תקשורת ממש טובה בד"כ, אבל אני מרגישה שאני כל הזמן נתונה בביקורת תמידית. אמנם כבר התרגלתי, ואמנם פעם זה היה יותר גרוע, אבל הוא לא יכול להפסיק לבקר אותי. אני מרגישה שהמחמאות שהוא מדי פעם כן נותן לי כבר לא מחלחלות אליי, ואני לא מרגישה מסופקת כמעט אף פעם. איך אני יכולה להסיר את המחסום שלי? האם זה בידיים שלי בכלל? או שזה פשוט 'לא זה'? שנית, מבחינה מינית, הכימיה בנינו בעייתית קצת. לאחרונה זה משתפר, אבל משהו תקוע באופן כללי. גם התדירות לא משהו. אנחנו לא סבלניים מספיק אחד כלפי השני, ואם אני אומרת/ מבקשת משהו במיטה, לרוב הוא מתעצבן, נאטם, ונגמר הסיפור. או שמתחיל סיפור חדש- מריבה סביב הנושא. זה מתיש נורא...ככה מתנהלות שיחות נוראיות אל תוך הלילה, דווקא במיטה, שזה אמור להיות המקום הכי חם ונעים, הופך לשדה קרב קר, עמוס ביקורת, ואני מרגישה שאני צריכה לשים עליי שריון הגנה. מה לעשות? האם יש עוד סיכוי להציל? אני חייבת לציין שהפחד הגדול שלי הוא שהקשר יימשך, הזמן יעבור, נמשיך להיות יחד כי התרגלנו וזה נוח, ואני לא אהיה באמת מאושרת.... מעבר לזה, אני פוחדת באמת להשאר לבד, כי אני טיפוס בררן נורא... אני יודעת שקצת העמסתי כאן, אבל אני מקווה שהנקודה ברורה... תודה רבה למי שמגיב, זה יכול מאוד לעזור לי!!!!

 

[mamushita]

יש לחם הרבה סיכוי

תחשבי רגע על נשים שלא מקבלות חצי מילה טובה מיבני זוגם במשך שנים. והשוק לא משהו, את פשות צריכה לחפש לך איזה תחביב שאנקה לך את הראש. בעל טוב יהיה לך, לגבי מיטה אצל הרבה אנשים זה אפילו יותר גרוע. ככה זה אצל גברים, הם לא עגולים לגמרי, תמיד יש איזה שקע שיפריעלגלגל אותו, אבל אפילו עם כדור לא מושלם אפשר לשחק משחק מהנה... בהצלחה!

 

[chenby]

יש לך כל כך הרבה אפשרויות

מצד אחד את צעירה ולמה בכל מחיר? אם את לא נמשכת אליו, לא מסופקת ממנו ולא מאוהבת .. אז למה? מצד שני, את אומרת שאת אוהבת אותו - אם כך את יכולה להיות את בסבלנות ולמצוא דרך איך כן לדבר איתו על שיפורים בסקס מבלי שהוא יסגר. הכל אפשרי. תחשבי עם עצמך מה יותר מפחיד- לדעת מה יהיה? או לא לדעת מה יהיה? אין לך שום ערובה לכלום גם אם את נפרדת ממנו עכשיו וגם אם את מתחתנת איתו עכשיו. מה נראה לך נכון עבורך? מה יותר חזק לך? האהבה? או הפשרה? אם מרוב הבחינות זה נראה לך כפשרה רצינית (בטח אם זה קשור לסקס ומשיכה - זה לא שיש ילדים עכשיו ומחויייבות גדולה יותר..) אז קיבלת את התשובה שלך.

 

[nowonder]

סבתא שלי תמיד אמרה

על סבא שלי "גם בפשרה מתאהבים בסוף" (אם כי, נראה לי שהיא התכוונה בעיקר לסוף שלו. שכן הוא מת הרבה לפניה). לא יודעת אם יש עוד סיכוי להציל. גם לא יודעת אם הבעיה היא בך, ולא בו. אבל מה אני אגיד לך, להתאהב זה כיף. סקס זה כיף. וצריך את שניהם כדי שזוגיות תצליח לאורך זמן. לא נראה לי שכיף לך.

 

[I C E M A N 7]

זה לא בידיים שלך

הראש כבר החליט ש'זה לא זה', כל היתר זה רק נסיונות להסביר למה. על פניו נראה היה שהוא מתאים. הוא שונה מ'האהבות' הקודמות שהסתיימו במפח נפש - הוא מהסוג 'היציב והרציני', כזה שמתחתנים איתו. אבל 'יציב' בא על חשבון 'מסעיר', ו'רציני' בא על חשבון 'בלתי מושג'. ואת עוד לא שם. עוד לא נכווית מספיק וגיל 30 עוד נראה רחוק. לגבי הסקס לא היית צריכה להגיד כלום, זה מובן מאליו. הוא ביקורתי, אבל את 'בחנת' את המצב כבר מההתחלה. זו לא הכימיה שאין ביניכם, זו תגובת הגוף של שניכם להחלטה של הראש שלך. שנתיים ביחד וכבר כמה נסיונות פרידה? - מה השאלה בכלל. בהצלחה עם הבחורים הבאים.

 

[גארוטה]

מכירה את המורים האלה

שמראש קבעו דעתם על התלמיד וגם אם במבחן הוא ענה נכון על כל השאלות, הציון הסופי היה נכשל? למה? ככה. אז סימנת לו V על כל התכונות שצריכות להיות לו, הוא מלאך ונשמה, הוא נוסך בך ביטחון והתקשורת טובה אבל למרות הכל הרגש הגדול, "הדבר" החשוב חסר, וזה לא שאת יכולה לעשות משהו כדי שזה יקרה, אם זה לא היה מלכתחילה ולא קיים עכשיו זה כבר לא יגיע. את מתנהלת מתוך פחדים, פחד להישאר לבד, פחד להתחיל הכל מהתחלה, פחד מלפגוע בו, פחד ממה יהיה אם הקשר ימשך ובעיקר פחד מעצמך מלקיחת החלטה שתיאלצי להתמודד עם התוצאות שלה.

 

[מריוס זכריה]

אולי את מאלה שמתאהבות בגברים בלתי אפשריים

יש כאלה נשים (וגם גברים, כמובן, שמתאהבים בנשים בלתי אפשריות). מה זה גבר בלתי אפשרי? גבר לא יציב, לא מאוזן, או הרסני, או כזה שבורח ממך וכולי. אם זה המצב - הגיוני שמתישהו תנסי נוסחה שונה: גבר טוב, מתחשב, אוהב. וגם הגיוני שקשר כזה יתחיל לצלוע - כי זה לא מרגיש לך הכי נכון, והוא מרגיש שזה לאר מרגיש לך נכון ומהמצוקה הוא מציק לך. הכל הגיוני. אבל מה זה עוזר? האם קשר כזה יכול להצליח? ואם לא, מה זה אומר? חזרה לגברים שאיתם זה לא מחזיק? ואחר כך שוב לנסות אחד כזה, אבל אחר? נשמע מייאש. אבל, המפתח הוא אצלך. אני ממליץ על טיפול. עצה נדושה, מה לעשות... אבל מה אחרת את יכולה לעשות? אני לא מאמין שלזרוק אותו יפתור משהו. תישארי בדיוק באותו מעגל קסמים. אז נסי משהו חדש.

 

[אורית כרמי ארואטי]

אז הוא לא מושלם...

מצד אחד ובגלל שאת כותבת שהפחד הגדול שלך הוא שתמשיכו להיות יחד כי התרגלת וזה נוח ולא תהיי מאושרת אז בא לי להגיד לך שלא צריך להתרגל למשהו שלא מרוצים ממנו ותמיד אפשר לשאוף ליותר. שלא צריך להתפשר ועוד בגיל צעיר כל כך. מצד שני דווקא התחושה שלי היא שלא סתם נשארת עד עכשיו ושבאמת יש כאן משהו שכנראה לא סתם חבל לוותר עליו. את כותבת שיש בו המון דברים טובים ואיתם גם כמה דברים פחות טובים. בכל אחד יהיו גם דברים פחות טובים כי אף אחד לא מושלם ולא מותאם בצורה מוחלטת. גם אם כן יהיה אחד כזה אז סביר להניח שיהיו שינויים עם הזמן ואולי בהמשך הוא יהיה פחות מותאם או שההתלהבות תדעך והפגמים יצוצו. ממה שאת כותבת בכלל לא ברור לי שצריך לפרק. אולי תצליחי למצוא טוב יותר ואולי לא אבל למה לא לעשות טוב יותר ממה שיש לך (במיוחד כשמה שיש הוא טוב מאוד). את מאוד חשובה לו והוא היה מוכן לעשות המון כדי להציל את הקשר שלכם - אולי מהמקום הזה אפשר לבקש לעבוד על הדברים שפחות טובים לך בקשר. נכון שיהיו דברים לא מושלמים גם בהמשך אבל בכל זוגיות יש גם את החלקים האלה. ואגב יש הרבה מקרים בהם הרגשות מתפתחים לאורך זמן. לומדים לאהוב מתוך המקום של ההערכה והנתינה והשותפות. זה אולי לא אותו דבר כמו התאהבות והתלהבות - אבל התאהבות והתלהבות לא תמיד שורדות לאורך זמן...

 

[nona1984]

אני מאוד מתחברת לזה

הראייה שלך את התמונה מאוד מזכירה לי את הדיאלוג הפנימי שלי בנוסף, אני יודעת שזוגיות טובה וחזקה מחילה בחברות עמוקה, הדדיות, ולא ב'פאשן' 'אקשן' וכל הניצוצות... אבל... כמו שהרבה אנשים כתבו כאן- האם אפשר לוותר על זה? האם אני יכולה? מובן שזו שאלה שהתשובה לה טמונה רק אצלי... מישהו כאן כתב (סליחה שאני לא זוכרת מי כי קראתי הכל ברצף ואני די נסערת)- שאני מתעסקת פה עם גוויה, ומנסה לראות אם היא עדיין חיה, או משהו בסגנון... והאמת היא, שאפילו נשיקה צרפתית לוהטת לא היתה בינינו לעולם. תמיד זו נשיקה קטנה על השפתיים. כשהעלתי את הנושא, הוא טען שזו אשמתי, כי אני בתחילת הקשר הערתי לו על אופן ההתנשקות (לא זכור לי המקרה, אבל ניחא) ומאז הוא 'נכבה'. אני מאמינה שהוא מנסה לתלות בי את האשם כי זה יותר נוח. זה מקרה חסר תקדים אצלי בחיים. ומאז אנחנו לא מתנשקים. פעם זה העציב אותי עד חנק של דמעות, היות כבר די השלמתי עם זה. אבל אני לא רוצה שכל חיי אני אהיה לא מנושקת בעליל! אני צמאה כ"כ לתשוקה! הסתכלתי על תמונות שלנו, וראיתי אותנו מאושרים, מחוייכים, צוחקים, אבל אין תשוקה...אין התלהבות... אני מרגישה קצת בוגדנית בזה שאני מעלה את זה על הכתב, ונותנת לזה ביטוי ממשי, כי כשהוא לפתע מגיע אני סוגרת את החלונות, ומעלימה ראיות. ואז- משחקת את חיי כאילו כרגיל. שמות חיבה, מתיקות, נינוחות, חום ואהבה... הוא הבן זוג הכי תומך רגשית שאפשר להעלות על הדעת, תמיד מוכן להקשיב, לתת עצה, יש שיתוף הדדי מלא...אנחנו באמת חברים טובים, אבל תשוקה? סקסיות? אין. גם כשניסיתי להכניס קצת פלפל, נתתי לו טיפים על מה אני אוהבת, הוא עושה את זה די מכאני. אני לא יודעת אם אפשר לעבוד על הדברים האלו... כימיה פיזית זה משהו שנראה כמו נתון, גזירה משמיים... מה גם שזה מאוד פוגע לו בגבריות שאני מדברת על זה איתו...אין לו באמת סבלנות לעבוד על זה... למדתי פעם שיטה של הקשבה גופנית, שמסתכלים בעיינים, לא מדברים ולאט לאט מגוששים זה לזהו, אבל הוא היפראקטיבי, בקושי מסתכל לי בעיניים, הוא רוצה לעשות, להנות, לגמור...אין לו את הקטע המדיטטיבי של להיות כאן ועכשיו... אין לי מושג אם זה בר שינוי, או בר מינן!

 

[pizz]

הצד השני במראה

אני מרגיש כמו הצד הנגדי במראה, רק בקשר יותר ארוך. אני יסביר לך מה קרה ותסיקי לבד איך זה עלול להראות בעוד כמה שנים... יצאתי עכשו מקשר של 6 (!) שנים, המערכת יחסים היתה מאוד טובה למעט ריבים כמו אצל כל זוג: המשפחות אהבו (אולי יותר מידי) את הבן/בת-זוג, היתה כנות מלאה, היה ממש כיף ומצחיק ביחד, שיחות בלי סוף, הערכה, נתינה, גרנו ביחד 4 שנים, ולכולם היה ברור שנתחתן (אנחנו בני 26). היו שתי בעיות: [1] הסקס- הבעיה התחילה פחות או יותר אחרי שנתיים, כאשר אני כמובן רציתי יותר, ולקראת סוף הקשר חברתי כמעט ולא נהנתה... [2] בעיה כלשהי בדינמיקה כאשר רבנו, אין טעם לפרט.חוצמיזה במהלך כל הקשר הרגשתי שהיא תמיד רוצה שאהיה מי שאני לא יכול- זה נגע לתחום הלימודים שהיא רצתה את הבן זוג "האידיאלי", ואני לא כזה. אומנם לא הרגשתי בביקורת הזאת אבל ... נפרדנו לפני מס' חודשים - פרידה הדדית, בריאה שלמה, ושנינו הודנו שהיה קשר מעולה וטוב אבל מיצינו. איני מתחרט על הפרידה אפילו לרגע. אחרי שחשבתי עליה הרבה אמרתי לה שאני רוצה לחזור לקשר, ושאני יכול להשתנות בנקודות שעל בסיסם נפרדנו אבל... א. היא יוצאת עם מישהו שכן עונה על הבן-זוג ה"אידיאלי" ב. כיום היא מבינה שהבעיה בסקס היתה הרבה יותר גדולה ממה שחשבנו והיא מאמינה שאי-אפשר לשפר את זה ג. לגבי הדינמיקה בריבים שלנו- גם את זה היא לא מאמינה שאפשר לשפר ד. כל הדברים האלה מובילים למצב שכרגע הרבה יותר טוב לה, והיא מבינה שלא היה לה כ"כ טוב כמו שחשבה. אז מה אני אומר? כשמשהו מסריח - עדיף לחתוך את זה בזמן. אני יודע שזה קשה נורא, לא נעים מצד הבן-זוג ויכול להיות טראומטי. אבל להשאר בקשר רק בגלל החשש להיות לבד זה הכי מסוכן. ניסית מס' פעמים ואת עדיין לא שלמה עם ההחלטה להשאר בקשר - תראי לאן זה יכול להוביל את שניכם! אני מאוד מאוד פגוע, וגם לה לא קל. אם את רואה את עתידך כמו מה שקרה לי - אז תחתכי.

 

[אייבורי]

מצחיקה

את בוחנת את הגוויה ושואלת עוד כמה שנים יש לה לחיות. שיהיה בהצלחה עם בחורים אחרים.

 

[אור מקיף10]

אני לא הבנתי

קראתי כמעט עד הסוף, רשמת שהכל טוב בלה בלה בלה ואז "אבל אני מרגישה שאני כל הזמן נתונה בביקורת תמידית", אז זה סותר את זה שהכל טוב. עכשיו גם אני קוראת על המין, אז זה בדיוק קשור למה שרשמת עם הביקורת, ואז קשה לך לנהל שיחה. אם ככה המצב לא בדיוק טוב. את מערבבת פה בין דברים. תראי, זה בסדר להמשיך יחד אם רגילים זה לזו, אבל צריך להסתדר יחד, ובשביל להציל מערכת יחסים צריכים שניים. כך שזה תלוי בשניכם.

 

[seeyou]

אלו המילים שלך../images/Emo13.gif" אני טיפוס בררן נורא"

יש כמה אקסיומות במטמטיה וגם בחיים. 1- Love is a matter of chemistry, but Sex is a matter of physics. 2- Opportunity never knocks twice at any man's door 3- A woman has got to love a bad man once or twice in her life to be thankful for a good one. אני מבין שהיו לך קשרים עם סקס יותר מוצלח-הגיוני. אם את מחפשת ריגוש מיני אז הזוגיות באופן כללי והזוגיות הממוסדת בפרט לא תספק לך את הסחורה ההיפך הוא הנכון, עם השנים התדירות והאיכות יורדים בגלל הרבה סיבות-תשאלי את אימא שלך

בקשר ל:"עוד מתחילת הקשר אני הייתי בסטאטוס של 'בוחנת' את המצב." אומרים: He who thinks too much about every step he takes will stay on one leg all his life. לדעתי,תבחני פחות ותיהיני יותר-אף אחד לא יכול לדעת את העתיד לפי הבחנות של ההווה העולם משתנה לפעמים הפוך ממה שמצפים. יוסי