כן , זה די מסכם גם את המחשבה שלי בנושא-
קודם כל הכותרת טובה- כי באמת השיר מתייחס לשבירת היש ודרך יחסים חדשים נתינת מתן חדש לא ליש מתוך אין אלא ליחסים חדשים בהקשר חדש שהוא התהליך ההיסטורי שיוצר בעצם "יש" חדש מתוך הקיים. בדיוק כמו שהמוסר התפתח במשך שנים מתוך מחשבה רחבה יותר והכללת הקצוות - כמו למשל הנשים כראויות לאותו יחס מתוך הקיים ופתיחת חוויתן- מה שבעבר כמו שראית בשרשור של סופי על הפמניזם חריגתן היתה נחשבת ככישוף ורוע- וזה מציג את היחסיות שלנו לתפיסת הרוע שבכל זאת מאפשרת מוסר ואמת אחת.
אני אוהבת את הבית הראשון כי מאוד מייצג את זה בהרבה צורות -
הלידה מטבור העולם לדוגמא מצביעה שנולדת מתוך האמצע- הקוו של התפיסות ומתוך כל מה שנצבר בעולם ולתוכן אתה מבשיל ומתוכן מקבל.
זה מייצג את הקשר שלך ליש הקיים -
מנגד ים הזכרונות מפכה בך ללא הרף בחיפוש אחר יחס ותובנה חדשה דרך היש הזה שהוא כל העולם שאתה מכיר ויחסך עם העולם .
אהבתי גם את הרעיון של העלים שקמלים ומתייבשים ונסחפים בסתיו חזרה לאדמה נרקבים בה ומשמשים כמצע לצמיחת צמחים חדשים מטבור העולם שגם הוא יגע בהם באותה צורה- בעצם חלק מהמחזוריות של התהליך והשינוי שמקופל בתוכו בכל אדם ואדם. מחזור העונות משקף את זה שזה חלק מתהליך גדול והוליסטי. אהבתי גם את הרעיון שמתואר כאלוהות שהיא אישה- בעבר היה נהוג להתייחס לאלוה-ים שהם רבים כאמא אדמה וזה מחבר לגילוי האמת והשינוי דרך האהבה- אלוהים - אלוהית אמא אדמה והקשר בין גוף (אדמה) לנפש (אהבה- ואהובה).
הבית השני מדבר בצורה יפה על המאבק בין המסורתי והמוסכם לבין מה שמשתנה ובכל זאת משמר משהו מהעבר בתוכו כי כמובן לכל "ארמון" ויהיה המפואר בכל הבניינים דרוש בסיס- וזה עוד יפה מזה . המתים המחייכים הם בעצם גם נטל הער שמייצר עצירה מוות וחידלון אם דבקים בו כאמת שיש לה בכורה בלי לחוש ולמשש את משקל השינויים ומצד שני יכולים להיות גם עזר ובסיס דרך הקלאסי לניאו קלאסי כזה ואפילו עם יחסים לא הרמוניים כרגע שבעתיד יהיו הרמוניים לחלוטין.
לכן הם גם מתים באפר אבל גם מחייכים מתוכם כפרחים בגן עדן - שמצביע על העתיד לבוא. חשוב גם לציין שבנוסף הם מייצגים את הפיתוי שבמסורתי וחושפים שגן העדן כשכפוף למסורתי הוא בית קברות או תחית המתים כשלא.
הבית השלישי יפה כי מציג בעצם את מגע גן העדן - אלוהים -איןסוף כאן במציאות.
הוא לוקח את היכולת להגיע מכל דבר לשלמות ומשמעות דרך הרפלקציה מכל היש ולתובנות על העולם ומציג את חיינו כמאבק למשמעות והכרה בפתיחות ובאהבה בכל רגע ורגע. חיבור האלוהי והאוטופי- גן העדן לכאן ועכשיו ואותנו לעבר אבל גם להווה.
נפילת חווה למשכב חולה ואדם שמוכה מסנוורים כשלא מרגיש את הנחש שאורב בשיחים מייצג בעצם את הבחירה שלנו כל דקה ודקה בין אלוהי המסורת שכבר גוסס מה שאני אומרת כתמיד- אלוהי הסמכות והשררה, האגו - כדבר שלא מייצג עצמיות , הרושם , ההיררכיה - זה שמפלג וקורע בכל רגע כקיים בנו - כאילו אנחנו אדם וחווה ובעצם מציג את צלם אלוהים שבתוכנו . אנחנו האלוהים כי בכל רגע ורגע אנחנו עומדים בפני אותה בחירה בין פיתוי הנחש לבין עולם נכון וצודק יותר ולא במובנים של טוהר אלא דרך הבנה שמה שמוגדר היום כפיתוי וחטא מחר יהיה מוגדר אחרת ויתחדש בתוכנו. זה קורה רק אם שמים לב לצלם האלוהים שבאדם ומכאן לכל אדם ואדם ולכן לאלוהים שבאדם- והאהבה שבאדם מכאן- ולכן כמובן גן עדן שבהישג יד תמיד וגם רחוק מאיתנו . עלינו לעמול בעבורו - עלינו לעמול למות האלוהים וכינון אלוהים חדש- אלוהים שקיים כבר בכתובים כזה שחומל ושומר על כל החי ולא מפאת עמדתו אלא מפאת מסירותו ואהבתו לאנושי כבניו וצאצאיו - צלמו דמותו ובשרו ומכאן חביב כל אדם בצלם . דבר שהוא עמוק מכדי שנוכל לסכם במילים . אז אלוהים מת ואלוהים חדש אבל בעצם ישן קם תחתיו -אלוהים שבאדם ולכן אלוהים הוא האדם- וגם לא- אלוהים כחיבור בין כל פרט ופרט בסובב לאדם ולכן גם מרכזיותו אלא כאדם מוסרי ואנושי יורדת (למשל התפיסה שעליון על כל חי מתבטלת ומתקבלת אחרת שמסורה לרווחתם של כלל הפרטים במערכת- כולל חיות למשל).
בבית הרביעים שומעים את צחוקו של האלוהים האמיתי ואלוהים שמת-
אלוהים שבאדם צוחק בטוב לב על טיפשותם וכסילותם של אלה שמנסים להאחז ולדמות עצמם להיות כאחד האלוהים בדרך הסמכותית , ההיררכית והמתה-
ומשחק עם ילדיו הבוכים - אלוהים המת צוחק מגרונם על בכיים כי בשבילו הדרך לכונן את עצמו היא דרך רמיסת האחר ולכן אכזריות או טוב לב שופע שרק מחכה להתגלות - זה תלוי במתבונן.
הבית החמישי בו אתה נשבע בכל מה שאמרנו ברע הקיים -
בכל מה שנתפס היום כשולי , מודר, לא מובן , פסול והפוך לאלוהים הגוסס שצריך כבר למות - כאמת ואתה נשבע שבתוכו ודרכו השינוי יתרחש ואור האלוהים שבאדם והאדם - במובן העמוק ביותר כאלוהים יבקע לכל בצורה שוויונית ואוהבת .
כי ברע - אור החיים .
והכי מצא חן בעיני שאתה מבין את חשיבו ההתנסות והדואליות שלה
כי בתאוות החטא - בחקר הרוע ,השוליים , ההבנה המוסרית , פתיחת הקצוות וקירוב השוליים למרכז- בתהליך השינוי הזה ובתאווה אליו - לאהבה - לאלוהים - לחטא הקדמון - למיניות שמצוי בנו מראשית עד אחרית בכל פעולותינו נמצא רז וסוד האלוהים . בדומה לקבלה יש בזה עץ החיים ועץ המוות לכן וכל העולמות העליונים משתלשלים לתחתונים ואתה יכול להוציא ניצוצות ולהחזירים למקורם האוהב, האנושי , האלוהי למעשה כל הזמן.
שיר יפה ויודעת שלא חידשתי הרבה אבל מסכימה מאוד ואוהבת מה שכתבת.
