שברי קרמיקה, זוכרים?

לירילי

New member
שברי קרמיקה, זוכרים?

שלום לכולם, למי שעוד זוכר מה היה כאן לפני חודש... כמה ימים לפני שהכל התחיל פרסמתי שיש ברשותי מגוון גדול של שברי-כלים מקרמיקה, זכיתי להתעניינות רבה מכל יוצרי הפסיפס, והשאר הסטוריה... והנה, אתמול שבתי לביתי שבצפון וחיכתה לי הפתעה... מישהו גנב את שברי הכלים שחיכו לכם במרפסת ואני נותרתי ללא מילים
אז למי שהתעניין, נותרו עוד מספר כלים, בהם כנראה הגנבים לא חפצו...למעוניינים אפשר לשלוח לי מסרים. אסיים בתקווה לימים טובים יותר ומתנחמת בכך שלגנבים לפחות יש טעם טוב באומנות. לירון
 

מ ש כ י ת

New member
אם זה דבר היחיד שגנבו, דיינו

תשמחי שלא רוקנו גם את הבית. ואני אגיד, הישראלי המכוער בשיא הגועל נפש, כמו בעל אכסניית רקפת... הנה לכם סיפור אמיתי מהימים האחרונים... 6 קציני מילואים צעירים, מיחידה כלשהיא בצבא, הגיעו לצפון בצו 8 כדי להגן על ארצנו המופגזת...לילה. ישנים על מזרונים מתחת לסככות על החול. לא נוח, לא כיף. 3 דקות משם, אכסניה פשוטה עם מיטות ללילה. האכסניה ריקה. אין אורחים. לא, הבעלים לא הציע במקרה עזרה... מגיעים ששת החברה לבעל האכסניה, ומבקשים ללון את הלילה. אומר להם הבעלים 300 שקל ללילה לחדר . וזה בהנחה... בלית ברירה, מסכימים החיילים, כי בכל זאת מעדיפים מזגן ומיטה על חול... לוקחים חדר אחד. במהלך הלילה, יש משמרות. החיילים מתחלפים, החברה ששמרו, הולכים לישון בחדר, במקום החברה שישנו. אני חוזרת, אין אנשים באכסניה שנראים לעין... הם לא מפריעים לאיש. רק רוצים מקום נוח לשים את הראש. בבוקר, מתעצבן בעל האכסניה: שילמתם רק 300 שח והשתמשתם יותר...מה לעשות שצריך לקום באמצע הלילה??? אני בטוחה, שכל חייל היה מעדיף להישאר בחדר... החיילים מסבירים לבעל האכסניה שהלילה הם שמרו עליו...אם שכח... אז אני אומרת- לחיי העם הזה! וכמה טוב שהוא כזה, שהוא כזה... ואם אי פעם תגיעו לרגע, תפתחו ת'דלת... זה יכול להיות גם הבן שלכם... נ.ב. שם האכסניה: בית הארחה רקפת (אני, כבר לא אגיע לשם...) כתבה: אחות של אחד הקצינים...ואנא, תעבירו הלאה
 

לירילי

New member
גנבו עוד כמה דברים אבל...

זה באמת זניח ומתגמד לעומת חברים, אליהם אני נוסעת עכשיו, שאיבדו את בן משפחתם,טייס שנהרג בלילה האחרון, אחרי שכבר אושרה הפסקת האש...מוות מיותר. אכן מכל מקום מגיעים סיפורים על התנהגות לא הולמת של בני עמנו, אבל יש גם המון סיפורים מחממי לב, על אנשים שפתחו את ליבם ואת ביתם ועזרו המון לחיילים ולתושבי הצפון. מאחלת לכולם יום טוב ומתפללת לשובם של כל החיילים הביתה!
 
זהו שהסיפור הזה כנראה

לא כ"כ מדויק ולא, אין לי שום אינטרס אבל הלכתי לקרוא קצת והנה תגובה שגיליתי מפי (כנראה) אחד החילים שהיה שם רקפת לא נמצאת ליד הגבול ולא ליד בסיסים צבאיים אגב. כאחד מהקצינים ביחידה, אני מתבייש שזה היגיע לממדים האילה. הסיפור התחיל בזה שאכן רצינו לנצל את דרגותינו לתנאים טובים יותר. ( כמו מילואימניקים טיפוסיים ). ואכן, אנחנו לא שייכים ליחידות הלוחמות ולא אפרט. התקשרנו ביוזמתינו לבעל בית הארחה שאחד מהקצינים מכיר ( תושב האזור ) וביקשנו אם יוכל לפתוח עבורינו חדר. בהתחלה הוא סירב כי הוא נמצא עם משפחתו ובלחץ עדין ובו "בכינו" על מצבינו האישי ובהצעה של "פיצוי כספי הולם" מצידינו הנ"ל שלח את העובד שלו. מה שקרה לאחר מכן, שאר החברה גילו את העיניין והצטרפו אלינו, עשינו על האש והיה הרבה מצב רוח טוב וכך קרה שבמקום 6 חיילים שהיו צריכים לשהות במקום היינו בשיא של כ- 21...חיילים אשר ישנו בכל מקום אפשרי עד שמפקג הגדוד גילה את הסיפור וביטל את העיניין מייד. כולנו ננזפנו על אופן התנהגותינו כמפגדים בעת מלחמה. במחשבה שנייה אני מצדיק את המפקד ומתבייש במעשיי. אין לי מושג מי זו שכתבה את המכתב ומה הסיבה. ההצעה לתשלום בא מצידנו. דיברנו על יום אחד ונישארנו יותר מיומיים. סיכמנו על 6 מיטות והיו 2 מחלקות... צר לי על עוגמת הנפש עם הבחור. העתק ממכתב זה נשלח אליו להסביר שיש אחרים ושונים בקבוצה זו.
 
כנראה שכן יש לך אינטרנס...

ואחרת מה הסיבה שלך להכנס לכאן ולהגיב לדברים האלה? אינך פעיל בפורום...או שציפור קטנה לחשה לך..
אתה מנסה להעביר לנו כאן "עדות שמיעה" בלי שום אינטרנס?!? אנשים עשו מילואים בתנאים לא פשוטים וחיפשו מקום נורמלי להניח את הראש.. אחי עשה מילואים בקרית שמונה וחברים שלו מאותה יחידת עורף בנהריה, הם עזרו לפנות גופות ופצועים ועזרו לתשובים שבתיהם נהרסו וכל זאת בצל הקטיושות.. אני יודעת באיזה תנאים הם חיו, אז מה זה משנה אם הם היו ליד הגבול או לא...הם שרתו את מדינת ישראל ועזרו ככל יכולתם לתושבים. בית הארחה רקפת יודע ומכיר את הכוח שיש לאינטרנט ומנסה לתקן את הנזק מעט...הוא היה צריך לחשוב לפני שנהג כמו שנהג.. יש כל מיני טיפוסים של אנשים...
 
למעלה