שברון הבגרות../images/Emo14.gif
שלום לכם, רציתי לשתף אתכם במשהו שמאוד אשמח לקבל עליו תגובות... אני בן 19, חייל התגייסתי לפני 9 חודשים, והשירות הצבאי זה הדבר הטוב ביותר שקרה לי בשנים האחרונות, כבר שנים שחיכיתי למסגרת חדשה בה אוכל להפתח ולהכיר אנשים חדשים מחוץ לפורום הקבוע שהפך למאוס עליי בבית הספר. אך כמו שדברים משתנים בטבעיות, ישנם דברים שמסרבים לעזוב... חברה הכי טובה שלי, כבר למעלה מ-3 שנים, קשר הכי כיף שיכול להיות... אבל כמובן זה קרה, אינני יודע מדוע, אבל זה קרה, התאהבתי בה, ולאחר התלבטויות רבות במשך השנה האחרונה ללימודים החלטתי לעשות מעשה לאחר סיום המסגרת הזאת, ואכן התוודתי בפניה על רגשותיי. התגובה שלה הייתה דיי מבלבלת, תגובה שגרמה לי לקפל את זנבי חזרה ולא להעלות שוב את הנושא. מה שקרה בעקבות אותה שיחה הוא ש"החלטנו" שהדברים צריכים להשאר כפי שהם, אך אני נותרתי מבולבל מכיוון שלא קיבלתי תשובה חד משמעית, הכל נותר עדיים באפלה, ולכן לאחר תקופת זמן מסויימת של שירותי בצבא, כאשר ראיתי שהרגש לא עוזב, החלטתי לכתוב לה מכתב ובו כתבתי לה שאני עדיין חש כלפיה אהבה עזה ושתחושה זו מסרבת לעזוב,הסברתי לה שאני מבולבל מכיוון שהיא לא אמרה לי מה בדיוק היא מרגישה לגביי כל העיניין, ואכן ביום למחרת קיבלתי ממנה מכתב חזרה אשר היא מתארת בו על התרגשות רבה בעת קריאת המכתב, היא הוסיפה התנצלויות לגביי מה שעשתה והוסיפה כי אני יקר לה מכל אך איננה רוצה לחלוק איתי קשר רומנטי ושהיא רואה בי כאח אשר תמיד יהיה שם והיא תמיד תיהיה בשבילי, מאז החלטתי להמשיך הלאה וסופית למחוק את רגשותיי. האמת שהדברים קצת השתנו, התחלתי לחשוב קצת על אחרות, אבל ישנה עדיים בעייה, ברגע שאני מתייאש מאחרות, אני מייד שב וחושב עליה, למרות שאני לא רוצה, זה הפך למן אינסטינקט מעיק, ואנני יודע כיצב להתמודד עם זה, לשכוח לזמן מה אפשר, אבל המחשבות תמיד שבות בסוף ומציפות את הלב...
שלום לכם, רציתי לשתף אתכם במשהו שמאוד אשמח לקבל עליו תגובות... אני בן 19, חייל התגייסתי לפני 9 חודשים, והשירות הצבאי זה הדבר הטוב ביותר שקרה לי בשנים האחרונות, כבר שנים שחיכיתי למסגרת חדשה בה אוכל להפתח ולהכיר אנשים חדשים מחוץ לפורום הקבוע שהפך למאוס עליי בבית הספר. אך כמו שדברים משתנים בטבעיות, ישנם דברים שמסרבים לעזוב... חברה הכי טובה שלי, כבר למעלה מ-3 שנים, קשר הכי כיף שיכול להיות... אבל כמובן זה קרה, אינני יודע מדוע, אבל זה קרה, התאהבתי בה, ולאחר התלבטויות רבות במשך השנה האחרונה ללימודים החלטתי לעשות מעשה לאחר סיום המסגרת הזאת, ואכן התוודתי בפניה על רגשותיי. התגובה שלה הייתה דיי מבלבלת, תגובה שגרמה לי לקפל את זנבי חזרה ולא להעלות שוב את הנושא. מה שקרה בעקבות אותה שיחה הוא ש"החלטנו" שהדברים צריכים להשאר כפי שהם, אך אני נותרתי מבולבל מכיוון שלא קיבלתי תשובה חד משמעית, הכל נותר עדיים באפלה, ולכן לאחר תקופת זמן מסויימת של שירותי בצבא, כאשר ראיתי שהרגש לא עוזב, החלטתי לכתוב לה מכתב ובו כתבתי לה שאני עדיין חש כלפיה אהבה עזה ושתחושה זו מסרבת לעזוב,הסברתי לה שאני מבולבל מכיוון שהיא לא אמרה לי מה בדיוק היא מרגישה לגביי כל העיניין, ואכן ביום למחרת קיבלתי ממנה מכתב חזרה אשר היא מתארת בו על התרגשות רבה בעת קריאת המכתב, היא הוסיפה התנצלויות לגביי מה שעשתה והוסיפה כי אני יקר לה מכל אך איננה רוצה לחלוק איתי קשר רומנטי ושהיא רואה בי כאח אשר תמיד יהיה שם והיא תמיד תיהיה בשבילי, מאז החלטתי להמשיך הלאה וסופית למחוק את רגשותיי. האמת שהדברים קצת השתנו, התחלתי לחשוב קצת על אחרות, אבל ישנה עדיים בעייה, ברגע שאני מתייאש מאחרות, אני מייד שב וחושב עליה, למרות שאני לא רוצה, זה הפך למן אינסטינקט מעיק, ואנני יודע כיצב להתמודד עם זה, לשכוח לזמן מה אפשר, אבל המחשבות תמיד שבות בסוף ומציפות את הלב...
