דנה, עדיין אין לעמית אבחנה ../images/Emo10.gif
(עדיין לא קראתי את הכתבה) אנחנו בעיצומו של החיפוש אחר "מה יש לו?". הסיפור ארוך, כך שאקצר - לא עלינו על זה שהוא חרדתי, ובעצם התרופה הייתה להרגיע אותו. במשך 4 חודשים, עד שאישפזנו אותו באיכילוב (בשניידר טענו שזה סתם טמפרמנט לא נוח...)עמית היה באי שקט מטורף. מאז שהגענו הבייתה אחר הלידה - ישן רק 3-4 שעות ביממה ולא יותר מ- 45 דקות רצוף. כל זה - על הידיים שלי. 24 שעות. לא הסכים מישהו אחר, סלקל, מנשא הודי, מיטה, עגלה וכד'. כשדיברנו/התלוננו על המצב לחברים, משפחה ורופאים - כולם אמרו שאנחנו סתם מפונקים, כי הבכור היה ילד מהספרים (ישן 12 שעות בלילה מגיל 3 חודשים). באיכילוב ראו את המצב ומיד נתנו תרופה להרגעה. לא הבינו איך שרדנו את החודשים האלו... עד הואליום - הוא לא רק לא יצר קשר עין, אלא נרתע. כשראה דמות, אפילו אותי, הפנה מיד הצידה את המבט. אחרי 3 חודשים הפסקנו את הואליום והיום כל מי שרואה אותו פעם ראשונה אומר "איזה חייכן...", "כל כך חברותי..." וכד' חייבת לסיים, יש פה היסטריה..
