שביתת רעב

[אאאאפרת]

שביתת רעב

בני בן שנתיי ם וחודשיים מזה כחודש וחצי בערך מסרב לאכול. יש ימים שהוא ממש רעב וטורף אבל רוב הימים הוא פשוט כמעט ולא אוכל. הרופאה אומרת שהוא נראה טוב ואנרגטי ויש תקופות כאלה וזה יותר התנהגותי מפיזי. רציתי לדעת האם מישהי התנסתה בזה? שמעתן על זה? אנחנו מנסים להמנע מבדיקות דםן ככל האפשר - יש לו פחד נוראי מרופאים מאז שהיה מאושפז.

 

[רוני של יובל ומאיה]

ומה את עושה כשהוא לא אוכל?

מה התגובה שלך? האם את מתעלמת ונותנת לו לעשות כרצונו, או שאת רודפת אחריו עם הכפית בכל הבית, מענישה, וכו'? אני אישית גיליתי כמה דברים על בת השלוש הפרטית שלי. דבר ראשון, יש ימים יותר "רעבים" ויש ימים שפחות... נראה לי שזה טבעי, גם לנו יש ימים כאלה וימים כאלה. וזה בהחלט נכון שיש תקופות יותר טובות ופחות טובות, כמו שאמרה לך הרופאה. הדבר השני שגיליתי הוא, שברגע שאני מתחילה לעשות עניין מהאוכל מיד היא מפסיקה לאכול ומתחילה בעצמה לעשות עניין וקונצים. לעומת זאת, אם אני פשוט מניחה את האוכל על השולחן ואומרת לה שהאוכל שם ועכשיו אוכלים, בלי לעשות עניין ובלי לרדוף אחריה שתיקח ביסים או לכעוס על כך שהיא לא אוכלת, אז היא בפירוש אוכלת הרבה יותר טוב. זה לא אומר שתמיד היא באה לאכול, וזה לא אומר שאין ימים שהיא לא טועמת כלום חוץ מלבקש שוקולד ועוגיות (שהיא לא מקבלת אם היא לא אוכלת אוכל), אבל בכללי היא אוכלת הרבה יותר טוב. אז מה שאני עושה זה פשוט מניחה לה. לא רוצה? לא צריך. אבל היא יודעת שלא יהיה אח"כ קינוח, ולא ממתקים, ואם היא לא אכלה ארוחת ערב והעדיפה לשחק לי אותה אז אחרי שגומרים לאכול המטבח נסגר ולא יהיה יותר.

 

[אאאאפרת]

בגדול כמו אצלך

לא נאבקים ולא עושים סיפור. אין ממתקים אם לא אוכלים. הוא פשוט אף פעם לא מבקש לאכול (חוץ מ"אם טעים"=עוגיות). ויכולים לעבור ימים שלמים שבהם הוא אוכל את העוגיה שנותנים בגן ושני ביסים ממשהו וזה הכל! אצלך גם עוברים ימים כאלה? נורא מלחיץ.

 

[אפרתש]

הוא שותה?

אם הוא שותה משקה שאינו מים, יכול להיות שהמשקה הזה משביע אותו. מה זה "כמעט לא אוכל"? מה הוא כן אוכל? אם הרופאה אמרה שהוא נראה טוב - לא הייתי לוקחת לבדיקות.

 

[אאאאפרת]

הוא שותה המון

בעיקר מים ולפעמים מיץ תפוזים. בגדול יש ימים שהוא לא אוכל שום דבר חוץ מעוגיה בגן וקצת מאוד בבית. לא קשור לאוהב או לא אוהב, עושים לו דברים שהוא אוהב במיוחד כמו צ'יפס והוא לוקח שניים ולא ממשיך. ממש עוברים ימים שלמים שהוא לא נוגע בכלום.

 

[ארנט]

סרוב לאכול

אני בעיקר יכולה להזדהות. יש לי בבית סרבן מזון קטן (בן 3). עד גיל שנה וחצי בערך אכל ממש טוב ומאז סגר את הפה ורזה משמעותית. גם לו יש ימים יותר טובים וימים פחות טובים בנושא. השאלה מה זה כמעט ולא אוכל? הילד שלי מאוד בררן. הייתה למשלל תקופה שאכל כמעט רק מילקי.... היום אוכל מעט יותר אבל מסרב לחלוטין לסוגי מזון מסויימים. אז מוצאים פשרות - למשל לא מוכן לאכול בכלל ביצה קשה או חביתה אבל כן לחם מטוגן עם ביצה. לא אוכל עוף אבל כן שניצל. אוהב מאוד המבורגר- אז את הקציצות אני "משטיחה" ומגדילה ונותנת להן צורה של המבורגר. לא אוכל רוטב אדום אז אוכל אטריות ופתיתים לבנים.... בקיצור מצאנו מה הוא אוהב ובזה מתמידים... חוץ מזה לפעמים אין מה לעשות, ולמרות שזה לא אהוב עליי הולכים על שוחד- רוצה ממתק? טוב קודם תאכל תפוח! וזה עובד . אז עדיף מבחינתי שוחד על צום למרות שזה לא ממש חינוכי... בכל מקרה אם הוא לא אוכל ארוחת צהריים הוא לא מקבל חטיף או ממתק עד שהוא אוכל. גם לי הרופאה אמרה שאם הוא אנרגטי ונראה בריא אין מה לדאוג ושזה קורה להרבה ילדים. בכל זאת בתקופה קצת יותר "קשה" כשהוא נראה לי יותר עייף התעקשתי ונתתי לו כל ערב כפית ויטמינים וכפית ברזל (ההמוגלובין שלו היה מעט גבולי) (קיבלתי ממנה מרשם, אבל אפשר גם ויטמינים טבעיים בסופר ללא מרשם). בכל מקרה אנחנו צריכות לזכור שאם הילד בריא ואנרגטי הוא כנראה לא רעב. כשהם רעבים הם אוכלים ועוד לא שמעתי על ילד בגיל הזה שהפסיק לאכול לגמרי.... אז הכי חשוב זה לא להכנס למלחמות בנושא ולא לעשות מהאוכל "סיפור" מרכזי בבית. להציע- כן, לכעוס- לא. להניח את הצלחת בצד ברוגע (גם אם את ממש לא רגועה באותו רגע...) ולומר "בסדר. תאכל כשתיהיה רעב" (אבל שוב, כן להתעקש על אי מתן "שטויות" עד שיאכל).

 

[אאאאפרת]

זה סירוב טוטאלי לאכול

זה בכלל לא משנה מה זה. הוא אהב עוגות גבינה אז ניסיתי לפתות אותו עם זה אבל גם את זה הוא לא רוצה. השאלה היא אם להתחיל להציע כל מיני דברים? או פשוט לעזוב את זה? אני לא יודעת אם לתת מילקי למשל רק כדי שיהיה לו משהו בבטן או שזה רק יגביר את הבעיה בכך שידע שאם לא רוצה לאכול אוכל מקבל "פרס"?

 

[ארנט]

גם על מילקי..

ומה קורה אם הוא לא אוכל ארוחת צהריים ולא מקבל שום דבר אחר? קראתי פעם באיזה ספר פרק על הנושא והומלץ לחכות, כי הרי הם לא מרעיבים את עצמם ובסוף הוא יבקש לאכול. עם הבן שלי זה עובד. גם בימים בהם הוא לא אכל ארוחת צהריים אחרי כמה שעות הוא ביקש ממתק ואז התניתי- ממתק אחרי אוכל. במקרים האלו הוא אכל. לא הרבה , אבל אכל. מכיוון שבמקרה שלנו הוא לא אוכל כמעט מוצרי חלב (לשמחתי הוא עדיין אוכל דייסה לפני השינה ואני לא מורידה את זה כי זה כמעט מקו החלב היחיד...) מילקי לא נחשב "פרס" אלא מוצר חלב... כך שבערב הוא יכול לאכול מילקי או גמדים אם הוא לא רוצה לחם עם ביצה או משהו אחר. להציע כן, בטח. אבל לא ממתקים אם הוא לא אכל. ושוב- אני כן מציעה שוחד תמורת מזון... הבן שלך בבית? אם לא איך הוא אוכל בגן?

 

[אאאאפרת]

אני מחכה

ולא, הוא לא אוכל אח"כ. הוא הולך לישון בלי ארוחת צהריים ולא רוצה לאכול אח"כ. בגן הוא נמצא רק שלוש שעות אז זה מסתכם בעוגיה בדר"כ. אין כאן חוץ מיום אחד ארוחת עשר בריאה. אבל זה ככה כאן בכל הגנים.

 

[ארנט]

טוב אז...

זה נשמע שהוא באמת אוכל ממש ממש מעט!!! יכול להיות שבכל זאת הוא נכנס איתך לאיזה "מאבק כוחות" בנושא? אם את חושדת בכך הייתי מנסה לעזוב אותו לגמרי בנושא. לא להעיר ולא לבקש ממנו יותר מידי לאיכול אלא להניח על השולחן. זאת אומרת אם אחר הצהריים הוא עדיין לא רוצה לאכול תנסי להניח על השולחן אוכל שנראה מזמין (פירות חתוכים בצבעים שונים, כרכיכם קטנים, שניצלונים.. וגם - קורנפלקס, מעדן...) ולראות אולי בכל זאת בלי שום הערה מצדך כשהוא רעב הוא ניגש לבד. ואם הוא ממשיך לסרב ואוכל רק עוגייה כל היום.. אז כן לתת ויטמינים ואפילו לשקול פנייה לייעוץ על מנת ליגוע בנושא ההתנהגותי..

 

[אלדורית]

../images/Emo45.gif באופן כללי וגם לגבי ויטמינים

בפרט: יש ויטמינים בצורת סוכריות או מטבעות שוקולד. אצל סרבנית האכילה הקטנה שלי הם מככבים. לפחות כך אני שקטה שהיא מקבלת מספיק ויטמינים ומינרלים חיוניים. הקטנה שלי גם בת שנתיים וחודשיים ועדיין יונקת. בימים שבהם היא אוכלת כלום וחצי, היא יונקת יותר.

 

[ארנט]

ועוד משהו- לגבי שתייה

כתבת שהוא שותה המון. שתייה מרובה מידי עלולה לחסום תיאבון. אני לא ממליצה חס וחלילה שתייבשי את הילד כדי שיאכל....

אלא שתפחיתי כמויות שתייה אם הוא שותה המון. במיוחד הכוונה לשתייה ממותקת . אם זה תחליף למזון כדאי לך לשקול להוריד את זה מהתפריט לחלוטין (אלא אם מדובר במיץ תפוזים סחוט, שאז הסיפור אחר)

 

[אאאאפרת]

אני אנסה

להוסיף ויטמינים, אנחנו בחו"ל אז אבקש שישלחו לי. אבל לתת מטבעות שוקולד (אפילו אם זה ויטמינים) לא כמו פרס על זה שהוא לא אוכל? בערב אני מציעה מעדנים וגם זה הוא לא אוכל, פירות, במקרה הטוב ביס או שניים. לא נראה לי שזה מאבק איתי כי זה קורה עם כולם, פשוט לא בעניין של אוכל. אני מרגישה כ"כ חסרת אונים. כלום לא עובד!

 

[רוני של יובל ומאיה]

באיזה חו"ל אתם?

אנחנו בארה"ב, נותנים ליובל ויטמינים בצורת דובוני גומי שאנחנו קונים במקום שנקרא SAM'S CLUB. בעקרון יש דובוני גומי שראיתי גם בסופרמרקט. היא גם אוהבת שוקו ומכיוון שלפחות זה מכניס לה קצת חלב לגוף (=משהו מזין) היא מקבלת בבוקר ובערב כוס שוקו. בבוקר היא מקבלת את השוקו עם הדובונים, זו מין רוטינה שכזו ואם שכחנו היא מזכירה לנו

נשמע שהוא באמת לא אוכל לך כלום... אבל אם הרופאה רגועה אני לא הייתי נלחצת. הדבר היחיד שאולי הייתי כן עושה זה בדיקה לרמות המוגלובין. לפעמים המוג' נמוך מדכא תיאבון.

 

[אאאאפרת]

לצערי אין אצלנו

דברים כאלה. ארגנטינה קצת (הרבה) מפגרת אחרי העולם... אבל ישלחו לי. חוץ מזה, בקשר לשוקו - השוקולד שבחלב לא מבטל את הקליטה של כל הדברים הטובים בחלב? שמעתי את זה פעם ולא יודעת אם זה נכון או לא. חשבתי לעשות בדיקה להמוגלובין אבל יש לו פחד מטורף מרופאים אחרי שהיה מאושפז שבועיים ו"זכה" לטיפולים איומים. גם בלי חלוק, רק המגע של הרופאה שהוא ככה שונה משלנו מכניס אותו להסטריה. הוא מתחיל עכשו להרשות לגעת בו אז הרופאה אומרת שכדאי לא לעשות לו משהו ששוב יעורר את הכל, אבל אם זה ימשיך אני אעשה בכל זאת.

 

[אלדורית]

משפט אחד מעלה אצלי תהיה

לגבי נושא האוכל אצלכם. את שואלת אם לתת מטבעות שוקולד זה "לא כמו פרס על זה שהוא לא אוכל". זה מעיד על כך שמבחינתך "לאכול" זו משימה שעליו לבצע, ושעליה יש לתגמל אותו לחיוב או לשלילה (לא אוכל, לא מקבל פרס). האם יכול להיות שהוא מתמרד נגדך בדיוק בגלל זה? יכול להיות שזה יסוד הסיפור: הוא רואה שזאת משימה שחשובה לך ושהוא יכול "לסובב" אותך בגללה, לזכות בכעס שלך או בשמחה שלך בהתאם למעשיו (וזה שהוא נוהג כך גם עם "כולם" לא אומר שזה לא קשור אליך, את יודעת, את אמא שלו, הכל קשור אליך

). אני לא בטוחה, רק תוהה. אם זה המצב כדי ללכת צעד אחורה ולנסות לפתח אדישות לנושא מבחינתך, ולהעביר אליו כמה שיותר אחריות בענין. ובמעשים: 1. את הויטמינים לתת לו לא בתור פרס או עונש אלא בגלל שהוא צריך את זה. 2. להכין לו את הארוחה בזמנים שהמשפחה אוכלת, ולהגיש את האוכל לשולחן כרגיל. לקרוא לו לאכול, אבל לא להפציר בו. ירצה--יבוא, לא ירצה--לא יבוא. שיעזוב את השולחן מתי שהוא רוצה. 3. להפוך את האוכל לנגיש: מה שיותר דברים בהישג ידו. שקיות עם חטיפים שמקובלים עליך במגרה נמוכה, צלחת עם פירות חתוכים על השולחן בסלון או בחדר שלו (רק מונחת, אפילו לא צריך להגיד).

 

[אאאאפרת]

לא הניסוח הכי מוצלח

מה שאני מתכוונת זה שמטבע שוקולד בעצם נראה לו כממתק, נכון? עכשו, אם הוא לא אוכל "אוכל אמיתי" אין קינוח או ממתקים. מטבע שוקולד הוא ממתק. הוא מאוד תינוקי ועובר עכשו את משבר גיל שנתיים במלוא עוזו. נורא קשה לי. כל דבר הוא מאבק. דוקא באוכל אין מאבק כי אני לא לוחצת. רק לא מוכנה לתת חטיפים או עוגיות במקום. יש לך רעיונות לחטיפים מזינים? חוץ מפירות. אני משתמשת באחיו הגדול כפתיון= הוא אוכל תפוח חתוך וזה מיד מגרה אותו "לגנוב" לו.אבל לאחרונה הוא גונב ולא אוכל...

 

[אוריון של שי]

אצלנו חטיפי גרנולה עובדים טוב

(אבל אנחנו לא דוגמא. אצלנו הכי הוא אוהב בשר על האש....) אפשר גם פירות יבשים אגב - אם אוכל הפך להיות issue אז כדי לפרוק את זה הייתי אומרת כן לאפשר כל מה שיש בבית בלי שום תנאי - שיואכל מה שהוא רוצה אפילו אם זה רק ממתקים. הרבה מחקרים על קטנטנים הוכיחו שאחרי כמה ימים הם עוזבים את הממתק ומאזנים את עצמם עם דברים אחרים - בעיקר כשזה מאבד מההילה של "אסור" או של "פרס" חוץ מזה שגם קינוח יכול להיות אוכל אמיתי - עוגת פירות או עוגת גבינה (שהזכרת, לא?)

 

[אלדורית]

../images/Emo45.gif

 

[אלדורית]

אוקיי, את יודעת מה המצב יותר ממני

(אם כי פרויד יגיד לך שדווקא הניסוח שכאילו התפלק לך במקרה מעיד על המצב יותר מזה ששקלת בכובד ראש). לא יודעת מה להגיד. ובכל זאת, לא הייתי מציגה גם קינוח או ממתקים כפרס על אכילה. זה בדיוק מצב של משחק כוחות: הכוח שלך הוא בהגשת הפרס, שלו בהמנעות מאכילה, ועכשיו נשאר לבדוק מי מנצח. איכשהו צריך לנטרל את המאבק, להוציא לו את העוקץ. אולי דווקא אם תציעי מיוזמתך ממתק (לא משנה כרגע איזה), בלי קשר לאוכל, זה יעזור? בימים היותר קשים אצל הקטנה הסרבנית לא עשיתי ענין מאכילת במבה, למשל, במקום ארוחה. יש חטיפים קנויים ומפתים שהם לא ממש נוראים (בטח גם בארגנטינה יש כאלה, לא?)