ל berckovic
היי, אני מקבל את העובדה שסטודנטים עובדים וזה בסדר, אבל לדעתי אני חושב שפעם בשבוע (ויש כמה הפגנות בשבוע שלא מתקיימות כל יום) מי שאכפת לו יכול לבוא ולהפגין. מה זה הגישה הזאת אם הם לא יבואו אז בסדר? מדובר פה בעתיד גם של הילדים שלנו. מדובר פה בהעלאת שכר לימוד של פי שניים. מה יקרה אם שכר הלימוד יעלה? הרבה אנשים לא יוכלו ללמוד ולכן עשוי להיות פשע ברחובות והפערים בחברה יגדלו. המדינה תצטרך לגייס הרבה יותר משאבים בעתיד מאשר היא צריכה עכשיו. אם היום ההשקעה בחינוך היא למשל 4 מילארד שקלים היא תקבל את זה בהחזר של 9 מילארד שקלים (כלומר רווח של 5 מילארד בשל צמיחה בתוצר, גביית מיסים טובה יותר בשל הביקושים שמעלים את התוצר וכולם יצאו מרווחים כי המשק הישראלי יוכל להתחרות בשוקי העולם). אחת הבעיות שנוצרה בעקבות הגלובליזציה היא בריחת של עבודת כפיים. הדבר היחידי שעוד נשאר לנו זה הון אנושי שצריך להשקיע פה כדי שנוכל למנוע בריחת מוחות בשל התנאים הליקויים פה. במדינות אירופה משקיעים הון עתק בחינוך ובסטודנטים. אני לא אומר שאפשר להוריד את שכר הלימוד ל 5000 כמו שועדת וינוגרד קבעה אבל אני חושב שאם הצליחו להוריד את שכר הלימוד מ 8600 ל 8200, אפשר להוריד אותם עוד טיפה ל 7000 שזה מחיר סביר. זאת בערך הורדה של 35 אחוז משכר הלימוד שהיה בהתחלה. עצם זה שאנשים עובדים ולא חושבים על להגיע להפגנות זה לא בדיוק מראה על סולידריות חברתית. אם נלחמים אז נלחמים ביחד ולא מנצלים על זה טרמפ. השביתה לא נועדה להשבית סתם את הלימודים. השביתה נועדה בכדי שכל הסטודנטים יוכלו לבוא ולהפגין. לעבוד אפשר גם במהלך הסמסטר (אם כי בפחות משמרות). השביתה נועדה לאפשר לכולם להביע את מחאתם. יתרה מכך, כולם בוכים על השביתה. אני אשאל שאלה פשוטה. כמה מכם רוצים לסיים את השביתה מהר עם הישגים? אני משער שכולם נכון? איך אתם מצפים לסיים את השביתה מהר עם הישגים שאף אחד לא מזיז את עצמו ולא מביע את מחאתו ביחד עם אגודות הסטודנטים? איך 6000 איש יזיזו משהו? לעומת זאת אם יבואו 50000 סטודנטים לתל אביב או לירושלים זה יקבל הד תקשורתי חזק מאד ואז נוכל להביא הסכם שהוא יותר טוב. המאבק הוא לא רק על שכר הלימוד אלא על עתיד המדינה. אנחנו הדור שנחליף את אולמרט וכל חברי הכנסת האלו. אם אנחנו נשאר אדישים המצב במדינה רק ילך ויחמיר. תמיד מתלוננים על שחיתות וגועל במדינה הזאת. הנה יש לנו אפשרות לשנות, אז למה לתת לאפשרות הזאת לחמוק? מה נגיד לילדינו? נכשלנו כי היינו חרא של עם בגלל האדישות? אז נכון שלא כולם יסכימו אבל הרוב פה רוצה שינוי, אז ממה אנחנו מפחדים? למה אנחנו לא עושים את מה שאנחנו מאמינים בו?
