שבירה
הסבירה לי עכשיו חברה טובה, שלעיתים דברים חייבים להגיע לפיצוץ, לשבירה, כדי להתקדם. כך העולם פועל - שבירה ותיקון. אחרת אדם היה בעל גאווה, לא היה רואה שהוא חסֵר. אז הגעתי לשבירה שלי, הגעתי לפיצוץ, ולרגע אחד ארוך כעסתי על עצמי כל כך - איך נתתי לעצמי, איך טעיתי פה, איך 'נפלתי' בנקודה הזו מולו? אבל אם אחרי שראיתי בעיני את כל התסריט השחור שאני הולכת לעבור איתו שוב, חוזרת לתקופה הנוראית שלי מכל, כעת אני מבינה - לא! עד כאן! כבר איני לוקחת את 'הנפילות' האלו כהאשמה עצמית, ובעיקר איני נבהלת מכך יותר, אלא אני לפתע מבינה, שאם זה קרה, זה קרה לטובה. ואם זה לא היה קורה, לא הייתי מתקדמת. בעצם שום דבר לא קרה - אין שום סיבה שזה ילך שוב למקום רע. להפך. זה מקפצה חשובה. גם ההבנה שמותר לי גם להיות עצבנית עליו (ובצדק), מותר לי!! ולא קרה כלום! וגם ההבנה, שלא כל אמירה שלי היא זו שתקבע את התוצאה. לעיתים מותר לי לא להיות מושלמת, ועדיין להאמין בטוב שיקרה. לא לחשוב, שבגללי נחרב כל העולם שניסיתי לבנות כעת. זאת בשל ההבנה הפנימית בתוכי שאני טובה, ואני בסדר. ומפה תהיה רק דרך התקדמות - של נחישות מתוך חוזק, מתוך שלווה, מתוך שמחה, לא מתוך מכבש לחצים שהוא דואג להפעיל עלי, או מתוך כעס עצור. נחישות מתוך לימוד של הדברים, שהיו חייבים להישבר, כדי להתקן בצורה הטובה שלהם. ייה רצון שאזכה להפנים את הכלל החשוב הזה, להבינו ולקבלו, כי יש משמעות לשבירה כמו גם לתיקון.
הסבירה לי עכשיו חברה טובה, שלעיתים דברים חייבים להגיע לפיצוץ, לשבירה, כדי להתקדם. כך העולם פועל - שבירה ותיקון. אחרת אדם היה בעל גאווה, לא היה רואה שהוא חסֵר. אז הגעתי לשבירה שלי, הגעתי לפיצוץ, ולרגע אחד ארוך כעסתי על עצמי כל כך - איך נתתי לעצמי, איך טעיתי פה, איך 'נפלתי' בנקודה הזו מולו? אבל אם אחרי שראיתי בעיני את כל התסריט השחור שאני הולכת לעבור איתו שוב, חוזרת לתקופה הנוראית שלי מכל, כעת אני מבינה - לא! עד כאן! כבר איני לוקחת את 'הנפילות' האלו כהאשמה עצמית, ובעיקר איני נבהלת מכך יותר, אלא אני לפתע מבינה, שאם זה קרה, זה קרה לטובה. ואם זה לא היה קורה, לא הייתי מתקדמת. בעצם שום דבר לא קרה - אין שום סיבה שזה ילך שוב למקום רע. להפך. זה מקפצה חשובה. גם ההבנה שמותר לי גם להיות עצבנית עליו (ובצדק), מותר לי!! ולא קרה כלום! וגם ההבנה, שלא כל אמירה שלי היא זו שתקבע את התוצאה. לעיתים מותר לי לא להיות מושלמת, ועדיין להאמין בטוב שיקרה. לא לחשוב, שבגללי נחרב כל העולם שניסיתי לבנות כעת. זאת בשל ההבנה הפנימית בתוכי שאני טובה, ואני בסדר. ומפה תהיה רק דרך התקדמות - של נחישות מתוך חוזק, מתוך שלווה, מתוך שמחה, לא מתוך מכבש לחצים שהוא דואג להפעיל עלי, או מתוך כעס עצור. נחישות מתוך לימוד של הדברים, שהיו חייבים להישבר, כדי להתקן בצורה הטובה שלהם. ייה רצון שאזכה להפנים את הכלל החשוב הזה, להבינו ולקבלו, כי יש משמעות לשבירה כמו גם לתיקון.
