סטלAנוביWר 10
New member
שבור ורצוץ מזה
איך זה שיש לי חברים, שכולי קנאה בהם, יש להם ביטחון עצמי, הם סומכים על מה שהם עושים ואוחזים מזה, ולא מתיחסים אם איזה מישהו העיר להם ע``ז, לא רואים אף אחד ממטר, מרגישים טוב עם עצמם, אין להם בושה מאף אחד, לא מרגישים פחותים ליד אף אחד אחר, יודעים לתפוס קשר עם מי שהם רוצים, בקיצור חיים טוב ובטוחים בעצמם, לאומת זאת אני פתאום הגעתי לגיל שלא מזמן זה התחיל לכאוב לי חזק החוסר ביטחון עצמי, תמיד ידעתי את זה רק אכלתי את זה בשקט, כיום כל דבר שאני רואה אצל השני שאין אצלי אוכל אותי, יש לי דכאונות מזה שרק אני יודע, אני חולה חברה ולא יכול להיות בלי זה ולהסתפק במועט, אני ביישן לעיתים, יש לי ריגשי נחיתות מעצבנים, שאני יודע שזה סתם שלא חושבים עליך ככה באמת, אבל תכלס זה הרגש, לדוגמא:אני ילך לבד ברחוב ומאוחרי בחורה יפה, ישר המחשבה בראשי שהיא מסתכלת עלי לא טוב, במקום שהיא בכלל לא תעלה לי בראש כי מי מכיר אותה בכלל, אני לא יודע להיות תוקפני ולסרב, אני מרגיש עם זה רע כאילו בגלל זה לא יהיה לי חברה שבאמת אני יודע שהכל שטויות ושוכחים מזה, קשה לי לתפוס קשר עם אנשים חדשים, אני במקום חדש וגם אם החלפתי מילה עם מישהו לא נשמר הקשר ואני כזה מתבייש ממנו, כאילו שנגמר מה לדבר ומיצינו איך שאומרים, יש גם קטע שנגיד עשיתי איזה משהו ובא מישהו שאני מרגיש שהוא גדול מעלי והורס לי את כל הביטחון במה שעשיתי במקום שאני ידע להגיב לו, ולעמוד על שלי, להצדיק את עצמי, אני יכול להביא מיליון דוגמאות רק אין מקום, אני יודע שהכל נובע משורש אחד של חוסר ב ``ביטחון עצמי`` לא לראות בעניים לשכוח מדברים, לא לחשבן שטויות, איך אני מעיף את המחלה הזו? האם יש עצה בשטח מה לעשות?
איך זה שיש לי חברים, שכולי קנאה בהם, יש להם ביטחון עצמי, הם סומכים על מה שהם עושים ואוחזים מזה, ולא מתיחסים אם איזה מישהו העיר להם ע``ז, לא רואים אף אחד ממטר, מרגישים טוב עם עצמם, אין להם בושה מאף אחד, לא מרגישים פחותים ליד אף אחד אחר, יודעים לתפוס קשר עם מי שהם רוצים, בקיצור חיים טוב ובטוחים בעצמם, לאומת זאת אני פתאום הגעתי לגיל שלא מזמן זה התחיל לכאוב לי חזק החוסר ביטחון עצמי, תמיד ידעתי את זה רק אכלתי את זה בשקט, כיום כל דבר שאני רואה אצל השני שאין אצלי אוכל אותי, יש לי דכאונות מזה שרק אני יודע, אני חולה חברה ולא יכול להיות בלי זה ולהסתפק במועט, אני ביישן לעיתים, יש לי ריגשי נחיתות מעצבנים, שאני יודע שזה סתם שלא חושבים עליך ככה באמת, אבל תכלס זה הרגש, לדוגמא:אני ילך לבד ברחוב ומאוחרי בחורה יפה, ישר המחשבה בראשי שהיא מסתכלת עלי לא טוב, במקום שהיא בכלל לא תעלה לי בראש כי מי מכיר אותה בכלל, אני לא יודע להיות תוקפני ולסרב, אני מרגיש עם זה רע כאילו בגלל זה לא יהיה לי חברה שבאמת אני יודע שהכל שטויות ושוכחים מזה, קשה לי לתפוס קשר עם אנשים חדשים, אני במקום חדש וגם אם החלפתי מילה עם מישהו לא נשמר הקשר ואני כזה מתבייש ממנו, כאילו שנגמר מה לדבר ומיצינו איך שאומרים, יש גם קטע שנגיד עשיתי איזה משהו ובא מישהו שאני מרגיש שהוא גדול מעלי והורס לי את כל הביטחון במה שעשיתי במקום שאני ידע להגיב לו, ולעמוד על שלי, להצדיק את עצמי, אני יכול להביא מיליון דוגמאות רק אין מקום, אני יודע שהכל נובע משורש אחד של חוסר ב ``ביטחון עצמי`` לא לראות בעניים לשכוח מדברים, לא לחשבן שטויות, איך אני מעיף את המחלה הזו? האם יש עצה בשטח מה לעשות?