שבורה.

[Hilla1987]

שבורה.

להרגיש שמצאתי את המקום שלי וכל הבועה הזאת מתנפצת לי בפרצוף.
מותשת.

 

[קולדון]

מה קורה מותק?

רוצה לפרט קצת יותר?

 

[שישמים אחרים]

הילה,

אולי זה נשמע רחוק מדי מהחיים שלך עכשיו - אבל יש לך מקום. יהיה לך. כי את אנושית, ומגיע לך, ואת ההילה המצחיקה והרגישה והנעימה עם החיוך הגדול והיפה שלך. יהיה לך. רוצה לספר עוד?

 

[פרפר בתוך אגרוף]

כשתרצי לספר יותר...

אנחנו כאן.

 

[שישמים אחרים]

נאלמת... רוצה לספר מה איתך?

 

[Hilla1987]

מקסימות שאתן. חיממתן לי את הלב.

עכשיו קצת יותר טוב מה שאומר שפיטרו אותי (ועוד חצי מהמפעל)
ואני מפחדת. מפחדת שלא אמצא מקום שאני אוהבת או שאצטרך להסתפק במשהו שאני לא רוצה כי אני צריכה כסף לשלם את כל החשבונות שכירות וכו'. המקום הזה היה כמו משפחה בשבילי ולפעמים אפילו יותר מהמשפחה שלי. הרגשתי שמצאתי את המקום שלי שם. כאילו כשהגעתי לשם דברים התחילו לבוא על מקומם. פתאום השגרה נראתה נעימה הרבה יותר רציתי לקום בבוקר ולהגיע כבר לעבודה לא יכולה להסביר אפילו כמה שהמקום הזה משאיר חלל עצום בתוכי.
השבוע זה השבוע האחרון שלי שם ואני כ"כ מדחיקה את זה עם האוכל שזה מזעזע. אני מרגישה מותשת. אני ישנה כמו מטורפת. הכל מרגיש כ"F קאוטי ומבולגן שרק המחשבה על זה אני נהיית נטולת כוחות. והרי אני חייבת לחייך ולהמשיך קדימה כי אני הילה החזקה שנלחמת שמחייכת שרואה תמיד את הטוב בדברים. ובא לי להישבר לרגע. לנוח. לנשום. אבל כל הסובבים אותי נכנסים לאטרף שאין כמוהו ומפחדים שמא יקרה משהו. או שאני אעשה משהו. אין לי שקט ואין לי מנוחה ואני כ"כ זקוקה לזה אבל כולי תמיד דרוכה ואני כועסת על כולם כל הזמן ואני כל הזמן בוכה ואוף לא בא לי .

שמישהו יעיר אותי מהחלום הרע הזה.