הצרות באות בזוגות ובשלשות
אני כ"כ מבינה אותך על כך שאת מרגישה במקום כל שהוא שנענשת כיון שגם אני מרגישה כך. ביולי שעבר עברתי תאונת דרכים וניפצעתי, אבא כ"כ דאג, זה אכל אותו מבפנים, הוא בה לבקר אותי בהולנד לפני חודשיים והוא ראה אותי מדוכאת על כיסא גלגלים וקביים, הוא כ"כ ניסה לעודד אותי, היה לי למשענת, לפחות הוא ראה אותי קצת הולכת עם הקביים, היה קשה לי להתמודד עם הפציעה כ"כ רחוק ההבית והמשפחה ואם היית שואלת אותי לפני חודש הייתי אומרת לך שהחצי שנה האחרונה הייתה הקשה בחיי. ופתאום הכל מתגמד!! ואני מאחלת לעצמי שאלהים היה לוקח אותי בתאונה הזאת ונותן לאבא לחיות, אבל כנראה שאין צדק בעולם. לפני שכל זה קרה היו לי תוכניות, אני ובעלי התכוונו לעבור לבריטניה כמעט בטוח לאנגליה, שם יש לנו חברים ומשפחה (בעלי סקוטי), ולהקים משפחה משלנו, עכשיו אני לא רואה כל טעם, בכלום.... אני צופה כל הזמן בבית בבי.בי.סי ולפני מספר חודשים היה סיפור קצת דומה לשלך, על מספר חיילים אנגלים שמתו בבסיס והצבא טען שזה התאבדות למרות שלא היו כל הוכחות, ההורים הגישו תביעה יצוגית ונפתחה וועדת חקירה, במקרה עקבתי אחרי המקרה הזה, הרגשתי קרובה כי אחותי עכשיו בקורס קצינות והמקרה מאוד נגע לליבי, לאחרונה ההורים הצליחו להוכיח שאין שום סיכוי שהחילים שלחו יד בנפשם, והסיפור עדיין מתמשך. אשמח להיות איתך בקשר ורשמתי את האי מייל שלך, יכול להיות שבקרוב אני גם אעבור לבריטניה, תלוי בהחלמה שלי, בקרוב אני צריכה לעבור ניתוח נוסף ולפעמים אני לא רואה בכך שום טעם, רק המשפחה שלי שכנעה אותי לעבור אותו ולהמשיך בשיקום שלי, אני רוצה מאוד לוותר, אין לי יותר כוחות וכלום לא שווה בלי אבא לצידי....
