שבורה לגמרי

תולעת22

New member
שבורה לגמרי

היי לכולם, אני מקווה שלא תשפטו אותי אבל אני כ"כ שבורה שאני כבר לא יודעת מה לעשות.
נפרדתי מחבר שלי לאחר חצי שנה שהיינו ביחד. בהתחלה היה לנו קשר נפלא עד שהתחלנו לישון אחד אצל השני ופתאום הרגשתי חנוקה, היינו נפגשים באופן נורא אינטנסיבי וכשהוא היה בא זה לכמה ימים (חשוב לציין שאני סטודנטית ואני עובדת הרבה). ואז התחלתי להיות מבולבלת בקשר אליו, היו לי הרבה עליות וירידות ברגש שלי אליו וחשבתי שזה יפתר עם הזמן. חשוב לי לציין שבאמת זכיתי מכל הבחינות - עושה בשבילי הכל, מכבד ומעריך אותי, המשפחה שלי ממש אהבה אותו והוא היה מאוהב בי מאוד. דיברתי איתו על זה שניפגש קצת פחות ונוריד מהאינטנסיביות אך זה לא עזר והמשכנו רגיל. בוקר אחד הרגשתי שאני חייבת פסק זמן ואמרתי לו את זה. הבחור לקח את זה מאוד קשה (אני יכולה להבין אותו), מבחינתו הייתי האחת לחתונה וילדים והוא באמת ראה איתי עתיד. והוא נפגע ונפרד ממני. ניסיתי להסביר לו שאני במצב מאוד מבולבל, וכשיש עליי מעמסה מטורפת ואני צריכה כמה ימים לחשוב ושאנחנו לא נפרדים אך הוא התחיל לבכות ואמר לי שהוא החליט לא להמשיך את הקשר. חשוב לציין שאני בת 25 ואני חושבת שאולי עשיתי טעות. קשה לי מאוד להגיע להחלטה ואני לא יודעת אם אי פעם אצליח להגיע להחלטה. אני כבר כמה ימים בדיכאון, בקושי מסוגלת לאכול ולצאת מהבית, אני מרגישה כ"כ רע עם מה שעשיתי ושאולי אם הייתי אומרת לו את הדברים אחרת אולי דברים היו מסתדרים. אין ספק שהוא נפגע ממני ממש והייתי גם האהבה הראשונה שלו. לפני כן הוא יצא עם בחורות אך זה לא היה זה. הוא בן 30.

איך אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון או לא נכון עבורי?האם דברים כאלו קרו לכם גם? אני לא רוצה להתחרט כל החיים שלי על מה שעשיתי, ואני עדיין מאמינה שאם אני אהיה שלמה עם עצמי אוכל להשיב אותו בחזרה אבל לא כשאחכה יותר מידי זמן.
 

נוסעת27

New member
לא הבנתי

על מה את בעצם אוכלת את עצמך? על זה שביקשת ממנו קצת ספייס והוא מיד שבר את הכלים?
לפי מה שהבנתי לא את יזמת את הפרידה. ביקשת ממנו קצת אוויר וזה לא קרה בפועל, ואז ביקשת פסק זמן. מה זה אומר פסק זמן? האם פשוט אמרת לו שאת צריכה כמה ימים של שקט כי את נורא עמוסה ולחוצה? או שאמרת לו בוא נעשה הפסקה מהקשר כי אני צריכה לחשוב? זה שני דברים מאוד שונים ומתפרש מהם דבר אחר לגמרי. וקצת קשה לי להבין מהתיאור למה הוא קם בכזאת דרמטיות והשליך את הקשר שלכם
 

תולעת22

New member
אמרתי לו את שני הדברים

גם שאני עמוסה ולחוצה וגם שנעשה הפסקה מהקשר כי אני צריכה לחשוב על הדברים.
אז זהו שהוא לא באמת נתן לי את הספייס הזה ופשוט יומיים שלמים ניסה להבין איך זה קרה פתאום ואמרתי לו שאני לא יודעת
אם אני אוהבת אותו....וזהו הוא קם והלך.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
עשית את הדבר הנכון

הרגשת חנוקה וביקשת יותר ספייס.
משזה לא ניתן לך, המשכת, ועדיין הרגשת חנוקה.
ואז ביקשת פסק זמן. זאת התגובה הכי הגיונית למצב הזה.
הוא קם ושבר את הכלים.

מה שלדעתי את לא מבינה הוא שהבעיה היא בכלל לא איפה שאת מחפשת אותה.
הבעיה היא לא בזה שביקשת פסק זמן, וגם לא בדרך שבה עשית את זה.
יותר מזה: הבעיה היא גם לא בתגובה שלו.

הבעיה היא שלא יכולת לחיות איתו. זה מה שאת צריכה להבין. לא מה אמרת או איך אמרת.
ואילו הוא חשב שזו אהבת חייו. ברגע שהוא גילה שממש לא ככה, הוא הבין שקשר הזה מסוכן עבורו ויגרום לו נזקים רבים אם הוא ימשיך. אז הוא חתך. זה גם לא משנה איך הוא עשה את זה. הוא עשה את הדבר הנכון.

ועכשיו, איפה פה הפסיכולוגיה?
אז הנה גם הפסיכולוגיה באה לתרום את חלקה.

יכול להיות שיש לך בעיה עם אינטימיות.
או שיש לך בעיה לחלוק את המרחב שלך.
או שיש לך בעיה להתחייב.
או שיש לך בכלל בעיה אחרת.
בכל מקרה, בואי נסכם שיש לך בעיה X.
עכשיו נשאלת השאלה החשובה: מה אם הוא אהבת חייך, ובגלל שיש לך בעיה X, איבדת אותו?

אז אני אומר ככה:
את מוזמנת ללכת ולבדוק מה זה X. או אם בכלל יש X. אולי אין, והוא סתם לא התאים לך?
אבל במידה ותגלי שכן יש בעיה: את מוזמנת גם ללכת ולעבוד על עצמך כדי לטפל בבעיה, עד שתגיעי למצב שבו את מסוגלת להיות בקשר זוגי אינטימי, כמו שאת רוצה.
אלא מה? זה לוקח זמן.
כמה זמן? לא יודע. אבל יותר מחודש. ויותר מחודשיים. וכנראה יותר משנה.
הבחור הזה כבר היה כאן עכשיו. הוא רצה אותך כאן ועכשיו. הוא לא יכול לחכות שנה או שנתיים או שלוש שתטפלי בעצמך, ואולי - אולי - תגיעי למצב שאת יכולה להיות איתו.
זה פשוט לא ריאלי.

סיכום העניין:
- הקשר, כפי שהוא התפתח להיות, לא התאים לך - וזה בלי קשר כמה הבחור מדהים ונפלא. זה לא התאים למצב כרגע.
- לכן הסוף היה חייב להגיע. הסוף יכל להיות ארוך או קצר. יצא במקרה שהוא קצר. אבל גם אם הוא היה ארוך, זה לא היה יותר טוב או פחות כואב.
- אני לא רואה טעם לרוץ אחרי הגבר הזה. גם אם תחזרו, עדיין יהיה לך לא טוב.
- יתכן שיש לך מה לטפל בעצמך. עשי זאת. אם תעשי זאת, העתיד יביא לך אהבה נכונה ומתאימה.
 

תולעת22

New member
אתה צודק במאה אחוז

חשבתי על זה כמה ימים והגעתי למסקנה שאני פשוט לא מוכנה עדיין לחתונה....גם דיברתי איתו על זה שאני לא רואה את עצמי מתחתנת בשנתיים הקרובות והוא קיבל את זה.
אולי נבהלתי מהרצינות שלו, הוא גם אמר לי שהוא רוצה שנעבור לגור ביחד ודי נרתעתי מזה. אני חושבת שכל ההתחייבות הזאת באופן כללי הלחיצה אותי, וגם כי זה היה מאוד אינטנסיבי והוא לא הרפה - באותו זמן שהייתי איתו לא היה לי אפילו זמן לעצמי, לחברות גם בקושי, כל היום הייתי במרדפים אחרי העבודה זוגיות והלימודים. היה לי מאוד קשה לתמרן הכל ביחד, אבל שוב זה לא ממש תירוץ כי אפשר לשלב קשר כשלוקחים אותו לאט ובכיף.
 
פסקי זה זה דבר הפכפך ומסוכן

אם את מבקשת פסק זמן, זה ממילא מאוד פוגע, השאלה כמה פוגע וזה תלוי בנסיבות... למשל, האם קבעת דד ליין עד מתי? ובנוסף, איזה סוג של פסק זמן זה? יש הבדל בין "פסק זמן שבו את לא מתראה עם אחרים", לבין "פסק זמן שבו כל אחד מכם רואה אחרים". הבעיה היא שגם אם מחליטים על א', עלולה להיות זליגה לב'.

לי נראה שהוא אמנם נפגע, אבל בעיקר רצה לשמור על עצמו מפגיעה עתידית, שבו יש פסק זמן שבו הוא מחכה לך, ואז פתאום יתברר לו שאת כבר יוצאת עם אחר. ואם לא הבהרת ב 100% את הנקודות הללו (דד ליין + הגדרה קשוחה שבה את נשארת נאמנה לו לגמרי במהלך פסק הזמן), איזו סיבה יש לו לרצות לחכות לך?
 

אייבורי

New member
אני חושב

&nbsp
שקרו שני דברים
א. חשבת שאת בשליטה וגילית שלקשר צריך ששני הצדדים ירצו
ההחלטה שלו להפסיק לגמרי היא תגובה נורמלית לבקשת הפסק זמן
פסק זמן זה חטיף ולא מערכת יחסים.
&nbsp
ב. זוגיות היא דבר אינטנסיבי, בתוך הזוגיות צריך לדעת איך לקחת את הזמן לעצמך
איך למנן דברים כך שיתאימו לך.
את נשמעת כמו סוג של נגררת, רצית יותר ספייס הגשת בקשה לזה שמחליט והוא התעלם.
כשתהיי אדם בוגר, תדעי שאת לא צריכה לבקש ספייס את צריכה לנווט את הזוגיות.
&nbsp
אבל אל תדאגי, יבוא חדש.
 

malaki

New member
מניסיון...

היי קודם כל הייתי שם בתור גבר... אבל במקום שלך... וזה מראה על קשר לא בריא...
אני זוכר שגרנו ביחד והכל היה עליי ואז כבר לא היה לי זמן לעצמי כי כשרציתי את הזמן לעצמי לא היה
הייתי מוצא עצמי מחזיק שתי עבודות כדי לשלם שכ"ד בזמן שהיא סטודנטית ואפילו לא עבדה
אני חייב לספר לך שבהתחלה המחשבה על פרידה הייתה קשה כי אהבנו מאד אחד את השניה ולהיפך אבל כשהחלטתי
אני יכול לומר שבטווח הארוך זו הייתה החלטה נכונה... אני בסוף חודש הבא בן 28... והאמת פעם מאד הייתי לחוץ על חתונה
ואפילו אמרתי שאני אתחתן עד גיל 27... היום אני במקום אחר מבין שברגע שיש זוגיות צריך לדעת לבנות אותה יחד וחובה לתת לכל אחד/ת את המקום והזמן הפרטי שלו... יותר מדיי דבק זה נורא... תתארי לך שכל דבר אתם עושים ביחד...
אגב אנחנו עברנו לגור יחד אחרי שנה... אז לא למהר אף פעם...
&nbsp
קחי את הזמן שלך... וזה יעבור ... כמו שכתבו לך כאן עוד יבואו טובים יותר...
תהיי חזקה... ותאכלי!!! כי אם לא יבוא שוטר

&nbsp
(מקווה שגרמתי לך קצת לחייך... ולהתעודד...)
&nbsp
&nbsp
 
למעלה