חצישלישרבע
New member
שבוע של פעם ראשונה
יש ימים שאני חושבת, אוקיי, אז אני גרה כבר די הרבה זמן בדירה שכורה, זהו, למדתי מה שצריך ללמוד. ותמיד צץ משהו חדש. השבוע לא היה השבוע המוצלח ביותר, אפשר לומר. זה התחיל בזה שנעלתי את עצמי מחוץ לבית. עם מפתח, אמנם, אבל גם עם מפתח תקוע בדלת. יופי חציש. ידעתי שצריך לקרוא למישהו שיטפל בזה, אבל לא ידעתי מה בדיוק הוא יעשה. בנוסף, חששתי שמה שהוא יאלץ לעשות זה לפרק לגמרי את המנעול, ומנעול של פלדלת לא מצטייר לי כדבר הזול ביותר בעולם (אולי לא הכי יקר, אבל בטוח הוצאה מבאסת.). אז הלכתי להתקשר לחבר מאצל בעל הקונדיטוריה מתחת לבית (הרבה אנשים נחמדים יש בשכונה שלי. כבר סיפרתי שהיא מאוד שכונתית.). בעל הקונדיטוריה המליץ לי ללכת לבעל עסק שנמצא ברחוב ליד, שגם התגלה כמאוד נחמד. הוא בא עם הוספה שלו, החליק חתיכה של פלסטיק, הוציא צבת והפעיל הרבה לחץ ו... פלאק - הדלת נפתחה. מעולה לדעת שזה לא סיפור - ועכשיו אנחנו מקפידים כפליים לא להשאיר מפתח בתוך הדלת. ואז, היום, עוד נסיון חיים חדש, נעים עוד פחות. היתה לי תאונת דרכים. למרבה המזל לא משהו רציני, מישהו שהתעקש לחתוך אותי בצומת, פגע בי, גרם לי לחתוך שמאלה ולעלות קלות על אי תנועה, וכמובן ברח. הייתי (ועודני) קצת בהלם, אבל בכל זאת דבר ראשון רשמתי את מספר הרכב של האוטו הנחפז, כמו גם מספר טלפון של איש נחמד ברחוב שראה את כל העניין. אח"כ להביא את הרכב למוסך, ואולי צריך גם להגיש תלונה במשטרה (זה תלוי בעלות התיקון. מתחת ל- 900 שקל בכלל לא תובעים, מסתבר, ובכל מקרה אפשר לתבוע רק אם לבעל הרכב הפוגע יש ביטוח צד שלישי או משהו כזה.). אני בעיקר מאוד מאוד שמחה שזה באמת לא היה סיפור (גם הרכב לא נפגע נורא, אבל עדיין צריך להחליף דברים.), ולא נפגעתי. בקיצור, תמיד לומדים. אני באמת מתנצלת שאני לא מגיבה כאן כ"כ בזמן האחרון. עם החתול החדש של אדון צפניה, והיומולדת של פני בובה, וכל האנשים החדשים. אני קוראת כל הזמן, אבל כשמבאס אז אני נוטה להתקפל בפינה (לבד, בחושך, בקור
). בכל אופן, מבטיחה להשתדל להיות כאן יותר
.
יש ימים שאני חושבת, אוקיי, אז אני גרה כבר די הרבה זמן בדירה שכורה, זהו, למדתי מה שצריך ללמוד. ותמיד צץ משהו חדש. השבוע לא היה השבוע המוצלח ביותר, אפשר לומר. זה התחיל בזה שנעלתי את עצמי מחוץ לבית. עם מפתח, אמנם, אבל גם עם מפתח תקוע בדלת. יופי חציש. ידעתי שצריך לקרוא למישהו שיטפל בזה, אבל לא ידעתי מה בדיוק הוא יעשה. בנוסף, חששתי שמה שהוא יאלץ לעשות זה לפרק לגמרי את המנעול, ומנעול של פלדלת לא מצטייר לי כדבר הזול ביותר בעולם (אולי לא הכי יקר, אבל בטוח הוצאה מבאסת.). אז הלכתי להתקשר לחבר מאצל בעל הקונדיטוריה מתחת לבית (הרבה אנשים נחמדים יש בשכונה שלי. כבר סיפרתי שהיא מאוד שכונתית.). בעל הקונדיטוריה המליץ לי ללכת לבעל עסק שנמצא ברחוב ליד, שגם התגלה כמאוד נחמד. הוא בא עם הוספה שלו, החליק חתיכה של פלסטיק, הוציא צבת והפעיל הרבה לחץ ו... פלאק - הדלת נפתחה. מעולה לדעת שזה לא סיפור - ועכשיו אנחנו מקפידים כפליים לא להשאיר מפתח בתוך הדלת. ואז, היום, עוד נסיון חיים חדש, נעים עוד פחות. היתה לי תאונת דרכים. למרבה המזל לא משהו רציני, מישהו שהתעקש לחתוך אותי בצומת, פגע בי, גרם לי לחתוך שמאלה ולעלות קלות על אי תנועה, וכמובן ברח. הייתי (ועודני) קצת בהלם, אבל בכל זאת דבר ראשון רשמתי את מספר הרכב של האוטו הנחפז, כמו גם מספר טלפון של איש נחמד ברחוב שראה את כל העניין. אח"כ להביא את הרכב למוסך, ואולי צריך גם להגיש תלונה במשטרה (זה תלוי בעלות התיקון. מתחת ל- 900 שקל בכלל לא תובעים, מסתבר, ובכל מקרה אפשר לתבוע רק אם לבעל הרכב הפוגע יש ביטוח צד שלישי או משהו כזה.). אני בעיקר מאוד מאוד שמחה שזה באמת לא היה סיפור (גם הרכב לא נפגע נורא, אבל עדיין צריך להחליף דברים.), ולא נפגעתי. בקיצור, תמיד לומדים. אני באמת מתנצלת שאני לא מגיבה כאן כ"כ בזמן האחרון. עם החתול החדש של אדון צפניה, והיומולדת של פני בובה, וכל האנשים החדשים. אני קוראת כל הזמן, אבל כשמבאס אז אני נוטה להתקפל בפינה (לבד, בחושך, בקור
