שבוע עינויים בצבא

[nirasaf]

שבוע עינויים בצבא

שלום , רציתי לקבל כמה פרטים על שבוע העינויים שיש בצה"ל. לפי מה שהבנתי יש שבוע כזה לא רק בקורס טייס , אלא גם בסיירות למיניהם. היות ושמעתי את זה מהרבה מקורות שונים , הייתי רוצה לקבל את דעתכם בנושא. האם זה באמת נכון ? למה זה כל כך סודי ? איך זה בכלל אפשרי במדינה דמוקרטית כמו שלנו ?! (אתה מכירים איזו אמא שהיית מסכימה לשלוח את הבן שלה לקורס כזה בצבא, כאשר היא יודעת מה הוא עובר שם ? ) ובנוסף , שמעתם פעם את השיר המדהים של ברי סחרוב - "ניצוצות" ? גם אם כן וגם אם לא , בבקשה תקשיבו לו עוד פעם , ותדמיינו בינתיים את "שבוע העינויים" . תכתבו לי , עכשיו מה אתם חושבים על השיר ועל מה שאמרתי.

 

[anva]

מבחינת "המדינה הדמוקרטית"...

1) "שבוע עינויים" כפי שנקרא, או כל פעילות דומה (הדמיית שבי וכד´) נועדו בכדי לחשל את החייל ולהכינו לסיטואציות אפשריות, גם אם נראות קלושות יחסית. לפיכך, מדובר בצורך צבאי/ מבצעי לאור מצבנו הבטחוני. כביכול, יש פה בעיה מבחינת חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו וכל הפסיקה שפרשה אותו (הלכה פסוקה) - אולם לדעתי כל יציאה כנגד אותן פעילויות נדונה לכשלון, הן מפני שכפי שכתבתי מדובר בצורך צבאי והן מפני ששופטי בג"צ (זה המקום הרלוונטי להעלות סוגיה כזו) ברוב המקרים אינם נוטים להפוך החלטות צבאיות על פיהן ולהשאיר את העניין לאנשי המקצוע הצבאיים כפי שקורה למשל עם הריסות בתים של משפחות מחבלים בשטחים לדוג´(ובצדק לדעתי -=אך איני עו"ד אלא סטודנטית למשפטים). 2) כן ניתן לטעון כי מדובר ביחידות שהחייל התנדב אליהן מרצון חופשי וכן קורסים שאולי אפשר לפרוש מהם מחוסר התאמה - באופן יזום (יש לברר זאת). 3) למיטב ידיעתי בתור קצינה במיל´, הגישה בצה"ל מאוד השתנתה בשנים האחרונות וישנה מודעות הולכת וגוברת לזכויות החייל והתחשבות רבה ביותר במגבלות גופניות ובקיצור - נטייה לבוא כמה שיותר לקראת החיילים (לפחות זו הגישה שמנסים להחדיר לסגלי הפיקוד). לכן, גם בקורסים כאלו אני מאמינה שהשד אינו כפי שהוא נשמע והסגל מודע לבעיתיות. לסיכום - אם אכן חשוב לך להגיע לקורס טיס/ סיירת וכד´ - הדבר שווה את המאמץ וניתן בהחלט לעמוד בו. אין ספק שמדובר במבחן לסיבולת האישית - הן הפיסית והן הנפשית. מידע נסה להשיג מאנשים שעברו קורסים כאלו, זה המקור הטוב ביותר! מכל מקום, בהצלחה!

 

[ofer71]

כמה מילים על הנושא:

כל חייל העומד לפני הדמיה שכזו, חותם על הסכמתו להשתתף בה. חייל שאינו מסכים - לא עובר את ההדמיה. (דרך אגב - היום גם חיילות עוברות את זה). החיילים והחיילות עצמם רוצים להשתתף בהדמיה, שכן היא מהווה חלק בלתי נפרד מההכשרה (עוד לא נתקלתי בחייל/ת שסירב). במהלך השנים האחרונות עבר מרכז הכובד של ההדמיה אל החלק הפסיכולוגי, וירד הדגש מהחלק הפיזי. דעתי האישית: הדמיה שכזו חיונית לחיילים ולחיילות העוברים אותה, מסיבות שאין זה המקום לפרטן.