שבוע טוב

[כ ו א ב ת1]

שבוע טוב

כבר קרוב לשבוע, אני נכנסת לפורום ורק קוראת,היום החלטתי לראות אם יש מקום להצטרפות,כבר הרבה זמן שאני מחפשת מקום לפרוק את כאבי,שישמעו אותי , יגיבו, ובכל זאת לא להיחשף. אני מלאת כאב, וכעס,ומקווה שכאן יהיה מי שיקשיב. את האובדן פגשתי לראשונה בחיי בגיל 17,כשאבי נהרג בתאונת דרכים,בפעם השנייה נפגשתי עם האובדן בגיל 24, כשסבתי האהובה נפטרה מהתקף לב , ופגישתי השלישית (ומקווה האחרונה ) עם האובדן היה לפני שנתיים, בגיל 30, נפטר בעלי מדום לב

הרבה שאלות, והשאלה הגדולה מכולן "למה!!!" אני כואבת, וכועסת כאחד על דרך העולם, אני יודעת שלא אקבל תשובות לשאלות,רק פרשנויות שונות שינסו להקל על הכאב, אבל מצטערת, כבר 15 שנה אני שומעת פרשנויות, וכלום לא מקל על כאב האובדן. כיום אני כאמור אלמנה אמא לשלוש בנות ואני סה"כ בת 32 בחודש הבא!! אני מתגעגעת לבעלי שהיה לי אבא, חבר, ידיד,בן זוג,היה לי הכל. לפעמים אני כועסת עליו,שעזב אותי ואת הבנות,אני מלאת רגשות מעורבים בכעס וכאב. אשמח להצטרף לפורום, ולשתף אותכם עוד , ומכאן שיהיה לכולנו שבוע טוב עם הרבה כוח להמשיך .

 

[odeliaremos]

כואבת../images/Emo25.gif../images/Emo141.gif

קודם כל ברוכה הבאה לפורום, מה שאגיד או לא אגיד לא יקל עלייך את הכאב ותא מה שעברת ולפי מה שקראתי עברת בשביל 100 גילגולים אז אני כרגע בכלל מסתפקת רק בלשלוח

ולאחל לך שיבואו עוד ימים שתחייכי שיבואו לך עוד. אל תמלאי תא עצמך בכעס מספיק שהצער תופס הרבה מקום תני לכעס להתשחרר ממך כמה שזה קשה וזה קשה אני בטוה אל תהיי יותר מיידי כועסת זה לא טוב לך והרי אין מי שיתן לך את התשובות למה שאת רוצה. מקווה במכל הלב שיהיה לך טוב

 

[כ ו א ב ת1]

תודה odeliaremos../images/Emo23.gif

תודה על התגובה , ועל החיזוקים. ואם לשחרר כעסים אז איפה ואיך? הרי בד"כ אנונ משחררים את הכעסים על הקרובים אלינו ביותר , אמנם זה לא הוגן אבל זה כך , והקרובות לי ביותר אלו בנותיי הקטנות , ולא נראה לי הוגן לשחרר עליהן את הכעסים. אם כך אז איפה אשחרר? שולחת לך בחזרה המון חיבוקים, ותודה על התגובה , זו הרגשה טובה שמישהו מקשיב

 

[באפלה]

שלא תדעי צער עוד לעולם

כואב.. מאוד אני איבדתי את אחי לפני שנה ו 4 חודשים מדום לב פתאומי בשינה אין לנו ערובה לחיים פה וזה משאיר אותנו עם הרבה כעס אבל גם עם תובנה שזו זכות לקום בבוקר וזה לא מובן מאליו אנחנו לא כל יכול בטח את שומעת הרבה את המשפט תהיי חזקה בשביל הבנות אבל אני מקווה שתמצאי תפורקן ותפרקי את הכאב כדי שתוכלי להיות חזקה בשביל עצמך וגם בשביל הבנות ובשבילו חזקה זה מונח יחסי ומעצבן אבל מקווה בשבילך שיהיו לך ולבנות הרבה רגעים יפים ומאושרים יהי זכרו ברוך

 

[meshi4]

כואבת יקרה. ../images/Emo24.gif

מבינה כל כך לליבך ומחזקת אותך.חשוב שתביעי את הכאב בכל דרך.בשיחה ובכתב.עליך להיות חזקה למענך ולמען בנותייך.תמיכת המשפחה מאוד חשובה.כמובן תמיכה של חברת נפש. מה אומר לך?בכל גיל האובדן מאוד קשה לעיכול.הכי חשוב בעיני לא לשקוע.ולעשות המון עבודה עצמית לחיים עם שמחה.בהחלט לא קל.זה מאבק יומיומי ממש.כשמאבדים את עמוד התווך של הבית.ימים של עליות וירידות במצב הרוח,עצב,בכי וכאב נוראי. אני נלחמת במצבי הרוח ובעצב.כי זה מזיק לבריאות.מעדיפה ופועלת כל הזמן להכניס פעילויות שמחות לחיי.לא נותנת לעצמי להיות במצב שארחם על עצמי.רוצה לחשוב שהוא גאה בי שם למעלה .בדרך ההתמודדות שלי. מחזקת אותך בכל ליבי.

 

[eaz1514]

אובדן והמשך חיים

א. משתתפת וחולקת את כאבך. ב. לפני 11 חודש איבדתי את בני בן 22 לאחר מאבק ארוך ומתיש נגד אויב אכזר - לוקימיה. בני, אז בן 18, חלה שבועיים לאחר שקברתי את אבי גם הוא לאחר מחלה קשה וארוכה. כמעט ולא הספקתי להתאבל על אבא ושוב נוחתת מכה אכזרית עוד יותר אם אפשר להשוות. ובכל זאת החיים נמשכים, ומוכרחים ללכת הלאה בדרך שהם התוו לנו. בדרך שהם היו מצפים לנו שנלך בה. הם לא היו רוצים שנשב לבכות להם, אלא להיפך היו כועסים עלינו. אין נחמה ולא תהיה, אין רגע שלא חושבים ששוכחים, אך זכרם הוא זה שנותן לנו הכח לקום בבקר, לחייך אל התמונה המביטה לנו מהקיר במקום נשיקה על הלחי החמה הרדומה ולהמשיך את היום כי מחר מחכה לנו עוד יום ויש עוד בן ובעל ואמא ומשפחה תומכת ואנחנו לא לבד. חיבוק eaz1514