שבוע טוב

[ינוקא1]

שבוע טוב

הייתי קצת חולה היום , היה לי חום וקצת שפעת , ושמתי לב לתופעה מאוד מענינת :
כאשר יש "חום" , זה כאילו שמישהו שם "ווליום" על המחשבות במוח.
גם כשהמוח שקט בדרך כלל , במצבים של חום המחשבות "רועשות" יותר מהרגיל , והן גם חוזרות על עצמן.
כנראה שבמקרים של חום קיצוני זה מתבטא בהזיות.

ושאלתי את עצמי (אין לי תשובה עדיין) -

האם "העלאת הווליום" הזו זוהי סתם תוצאה של החום הגבוה , או שזוהי בעצם דרך של הגוף להתמודד עם מחשבות שיצרו את המחלה (שהגוף מביא את המחשבות למודעות דרך "העלאת הווליום" הזו) ?

(ואגב , גם החום עצמו זוהי תגובה של מערכת החיסון כדי להתמודד עם החיידקים , וזה לא שהחיידקים יוצרים את החום).

וגם שאלתי את עצמי שאלה אחרת -
אם חום גבוה "מגביר" את הווליום של המחשבות , אז אולי אדם שמצליח "להשקיט את המחשבות" זה בעצם אדם שלמד להיות במצב מסוים של "קור" ?

 

[הקוסמת הורודה2]

נו ברור שכן

זה לפרוק את המתח שהגוף מתמודד איתו
אז ברור שזה יתפרק ויצא איכשהו מהמערכת דרך מחשבות או בדרך אחרת.

 

[ינוקא1]

אולי. לי זה לא ברור

אך זו אפשרות

 

[הקוסמת הורודה2]

למה שמת לב לזה רק עכשיו זו לא פעם ראשונה שחווית מחלה

לכן דניאל ציין בפני שמאז שהוא מתרגל מ"ט הוא כבר לא סובל מחום או מקור
כי כנראה דרך איזון המערכת משיגים קור. וכנראה מתחים משבשים את זה ויוצרים חום.
ואת המחשבות שחוזרות על עצמן

 

[ינוקא1]

גם על ניוטון בטח נפלו המון תפוחים

עד שיום אחד נפל עליו תפוח והוא התחיל לחשוב שיש דבר כזה "כח משיכה".

לפעמים נופלים תפוחים כל החיים ולא שמים לב.

 

[הקוסמת הורודה2]

אוקיי נקודה טובה.

אני מניחה שאם הייתה נופלת עליו משאית
הוא היה מקבל הארה מהר יותר

 

[ינוקא1]

 

[הקוסמת הורודה2]

עוד משהו שחשבתי לכתוב בנידון

תנועה= חיים
חוסר תנועה= מוות
תנועה נגד תנועה = חום והתנגשות ותקיעות.
אז הייתה לך תנועה נגד תנועה .
וזה יצר תקיעות במסלול החיים שלך באותו רגע.

 

[הקוסמת הורודה2]

נ.ב לכן גם הקור לא פיתרון להכל אלא רק לחלק מהמשוואות

 

[ינוקא1]

אני מאמין

ששפעת היא בעיקר תהליך ניקוי של סוכר מהגוף.

הווירוסים עוזרים לנקות מהגוף סוכר.
כבר הרמב"ם כתב זאת בשמו של גאלינוס (גדול רופאי ימי הביניים) - ש"ליחת הפירות היא חומר הקדחת" - כלומר הליחה של הפירות , הסוכר , הוא החומר שיוצר את הקדחת (=חום).

כך ששפעת פה ושם היא מבחינתי דבר בריא.
זהו תהליך של ניקוי , ואם האדם לא מלא ביותר מידי פסולת אז זה יום יומיים ועובר.
רק כאשר יש יותר מידי פסולת בגוף , זה מצב מסכן חיים.

דווקא אם לאדם יש תקופה ארוכה ללא שפעת , זה יכול להיות בעייתי.
כי אם זה בגלל שפשוט אין לו פסולת בגוף , זה מצויין.
אך אם יש פסולת בגוף ולא התבצע ניקוי , אז זה מצב לא בריא.

 

[הקוסמת הורודה2]

הממ מעניין. אני רואה שאתה רואה במחלה חיובי

 

[דניאל גליקר]

מייד אחרי צאת הצום

זה מה שאת מאחלת לי?

נבדק בצורה מדעית שאין שום קשר בין משאיות לבין הארה.

 

[הקוסמת הורודה]

חה נהדר בשורות טובות

 

[חמניה מגורענת]

יש לי כמה תשובות,

תבחר מה שאתה הכי מתחבר:
1. סך הכל שפעת וחום, כולם חולים בתקופה הזאת. חום זה לא מחלה. לוקחים מלא אקמולים והחום עובר. לאחר שמחלימים מההתקררות פתאום הכל חוזר לקדמותו, ואז מבינים שבסך הכל הגוף יצא קצת מאיזון. אז מה? ככה זה כשיש חום. המוח משתולל קצת. גם ביצה בשמן מתקשקשת, אז מה? היא עדיין טעימה.
2. כל מחלה מתחילה לפני שיש לה תסמינים פיזיים. כשיש "חום", הכל צף. כל השלילי, כל הרעל, כל הדברים שבגללם חלינו. אמנם כשמחלימים הכל נראה יותר טוב פתאום, אבל אולי כדאי לקחת בחשבון דברים שחשבנו עליהם בתקופת ה"חום", לבדוק אם הם באמת פתורים....
3. היקום נתן לך במתנה שפעת עם חום כדי שתנוח. אתה צריך ללמוד לנוח, משהו שכנראה אינך יודע לעשות. המחשבות באו כטריגר, כגורם מפריע. מנוחה היא גם מפעולה וגם ממחשבות היומיום. לנוח, לראות סרט טוב..וכו'.. בעצם המחשבות אמורות לא אמורות לעניין אותך, ז"א בעיצומו של החום ישנה מודעות שהדברים נפתרו ואתה עכשיו לעצמך נח.

 

[c10845]

מסכים עם נקודה 3

של חמניה מגורענת. אצלי, החום הרציני האחרון היה פסיכוסומטי במובהק (התמודדתי עם שתי משימות כבדות בעבודה ועוד ועוד). אלא שאצלי חום הוא לא volume על המחשבות אלא ואליום (התרופה המרגיעה) על המחשבות. אני זוכר הרגשה שמול מחלה השטויות של היום יום (משכנים לא מתחשבים ועד נהגים אלימים) הם "הבל הבלים". אפילו בחום לא רציני זה אתה מול כוח עליון. ככה אני מרגיש.

 

[ינוקא1]

עם הנקודה האחרונה בדבריך , גם אני מסכים (בחום !

)

 

[ינוקא1]

חכמינו גם אמרו זאת :

"שכינה למעלה מראשותיו של חולה".

כלומר שהחולה נמצא במצב מיוחד של קירבה לאלהים.

 

[הקוסמת הורודה2]

אבל למה?

 

[ינוקא1]

אני חושב

שאצל קסטנדה מצאתי מעין תשובה לזה.

הוא כותב שמכשפים עושים פנקס עם רישום של המפגשים שהיו להם עם "הרוח".

כלומר כל האירועים המשמעותיים בחייהם :
נקודות בחיים שהיו צומת דרכים , החלטות גורליות , מפגשים עם אנשים משמעותיים וכדומה.

והוא כותב גם כן שכל אירוע של סכנת חיים , מחלה קשה וכדומה , הוא גם כן בגדר של "מפגש עם הרוח".

כי גם בזמן מחלה האדם מכיר באפסותו , ובכך שיש משהו "גדול יותר ממנו" הקובע את דרכו.
כל הכרה כזאת היא סוג של "מפגש עם הרוח" - מפגש עם אלהים.

 

[הקוסמת הורודה2]

הבנתי מעניין אבל דווקא אנשים משמעותיים לא תמיד גורמים

לחוש אפסות