פורץ מאה שערים
New member
שבוע טוב
כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב ולא ממש מוצא את המילים הנכונות. השבת הייתי שרוי במצב רוח האולטימטיבי (בטוח שרובכם מכירים את מצב הרוח עליו אני מדבר) שאפשר לי להעביר דברים בצורה ראויה מן הנפש אל הכתב בשביל לעשות סדר בראש שלי ולנסות להבין איפה בדיוק אני עומד ומה עלי לעשות כדי לטוות לי דרך אישית ששם ארגיש הכי טוב עם עצמי. למי שזוכר (ולמי שלא, שיחפש אחורה בארכיון הפורום הודעה היכרות שלי שכתבתי לפני קצת פחות משנה) אני מצוי ומרקד בין שני העולמות. חשבתי שאני נמצא במקום טוב באמצע אך מסתבר שאני לא כאן ולא כאן. באמצע השבוע אני בן אדם אחד ובסופי שבוע אני בן אחר לחלוטין. אנסה להסביר את עצמי יותר טוב. במהלך השבוע אורח החיים שלי מתנהל על מי מנוחות (עבודה, לימודים, מכון כושר, שירות לאומי). אין לי קשר עם החברה החרדית בכלל, אני לא נראה כמו החרדי ממאה שערים למרות הכיפה השחורה, והלופ היומיומי של החיים משכיח ממני או יותר נכון לא מותיר לי הרבה זמן פנוי להתעסק סביב הדת והזהות העצמית שלי. כלומר, בימי השבוע אין לי כל כך מגע עם אלמנטים דתיים ולכן אני לא מחפש להיות במקום אחר. לעומת זאת בסופי השבוע זה משהו אחר. הלבוש החסידי, בית הכנסת, שולחן השבת המשעמם (אצלינו בכל אופן) וכו', גורמים לי להפליג רחוק ולהתחיל לחשוב לגבי הזהות שלי והדרך שבא אני רוצה לחיות. כמובן שזה לא חייב להיות דווקא בסופי שבוע אלא בכל זמן שיש לי מפגש עם טקסים או אלמנטים דתיים. הבעיה היא שאני באמת לא יודע מה אני רוצה. ניסיתי לעשות קצת סדר בבלאגן ולהעלות נקודות מסוימות לגבי מה שאני כן בטוח בו או לא בטוח. * אני מאמין יש כוח עליון והשגחה פרטית * אני מאמין בבורא עולם * לא חושב שבורא עולם הוא זה שכתב את כל שולחן ערוך ובאמת איכפת לו אם הולכים לפי מה שמוכתב שם. (ראה ערך חילונים או גויים) * כולנו הגענו מאותו מקום וכולנו נלך לאותו מקום ללא הבדל דת גזע ומין. כאשר נולדנו לא נולדנו לפי אמונה כלשהי. כל בני האנוש שויים. כל אחד מאמין והולך בדרך אבותיו לפיה הוא התחנך. * לא מאמין שבשביל לדבר עם בורא עולם צריך למלמל בדיוק את מה שנכתב בסידור, חושב שכל אחד יכול לדבר אל בורא עולם ובורא עולם יבין אותו בדיוק בלשונו שלו. * לא בטוח שאני מאמין בכל הטקסים כגון , התרת נדרים, ארבעת המינים, אושפיזין, כפרות, שופר, טבילת האישה במקווה, עירוב תבשילין וכו'. (לא חסר, נתתי רק מה שקפץ לי לראש) * מאמין שאנחנו כאן תודות לבורא עולם וצריך להודות לו בכל יום ויום על כל נשימה ונשימה שאנחנו עושים כי הוא לא חייב לנו כלום, לעומת זאת, הבעת התודה לא חייבת להיות שמירת שבת, הנחת תפילין, שמירת כשרות אלא יכולה להיות גם השתדלות להיטיב עם הזולת ולהיות בן אדם טוב יותר. * לא מאמין בכל גדרות הצניעות וההפרדה, חושב שזה עוול מבחינה רגשית , פסיכולוגית והתפתחותית לא להנות מכל הרבה ממה שיש לעולם להציע. * לא רוצה למנוע מהילדים שלי מגע חם של אהבה, רוצה שיזכו לחוות אהבת נעורים ללא לחץ של בניית בית נאמן בישראל. * לא רואה את עצמי לא נוגע באישתי כל ימי נידתה * רוצה להקים בית עם ערכים של לקבל את השונה ממך, לדעת לאהוב, לדעת לנצל את הטוב שהעולם מציע, לגדל ילדים עם תחושה של חופש ולא תחושת מחנק של מה יגידו. במצב הנוכחי שלי, התדמית החיצונית שלי ממש לא מייצגת דוס שנמצא כל היום בישיבה אך מאידך גם לא אחד שעומד מאחורי הנקודות שהעליתי. וכאן נקודת השבירה שלי אני יכול להוריד את הכיפה אבל אני לא רוצה להתנתק לגמרי. אני לא רואה דרך כיצד לשלב בין כל הדברים שהעליתי. חשבתי לעבור בשבת ללבוש יותר סולידי אך קול פנימי אומר לי "מה זה משנה אם תלך עם לבוש חסידי או חליפה קצרה, בין כה אתה הולך להנות מהעולם הזה אחרי סעודת השבת אז מה זה באמת משנה איך אתה מתלבש בחוץ" מצד שני קול אחר לוחש לי "נכון שאתה לא בדיוק הולך לשמור שבת אבל עדיין הקונפליקט בין מי שאתה מייצג לבין מי שאתה באמת קטן בהרבה" לא יודע למה אני כותב עכשיו. אולי כדי לפרוק, אולי כדי לעשות סדר בראש שלי כדי שאוכל לבחון את הדברים כאשר הם נמצאים מולי, או אולי כדי לשמוע שיש עוד אנשים שנמצאים במצב שלי. כולם אומרים לי אתה חייב לבחור צד ולהחליט מי אתה כי בלי זה לא תוכל לקיים מערכת יחסים תקינה עם בת זוג. ואני? מה אומר להם??? שאני לא רואה את עצמי יוצא מהפלונטר הזה ? שקשה לי לקבל החלטות? שאני לא רוצה לפגוע באנשים היקרים לי? שאני לא בטוח בכלל במה שאני רוצה? ואז מה? בגלל שאני לא יודע איפה אני עומד אסור לי לחוות אהבה? אסור לי בנתיים לנסות לפתח מערכת יחסים עם בנות כי בתכלס בנות מחפשות מישהו איתן בדעתו ואני עדיין לא סגור על עצמי? אני מתנצל אם חפרתי למישהו, זאת לא הייתה הכוונה. מאחל לכולכם שבוע טוב ומספק, ובעיקר חורף בריא ומלא ואהבה. פורץ
כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב ולא ממש מוצא את המילים הנכונות. השבת הייתי שרוי במצב רוח האולטימטיבי (בטוח שרובכם מכירים את מצב הרוח עליו אני מדבר) שאפשר לי להעביר דברים בצורה ראויה מן הנפש אל הכתב בשביל לעשות סדר בראש שלי ולנסות להבין איפה בדיוק אני עומד ומה עלי לעשות כדי לטוות לי דרך אישית ששם ארגיש הכי טוב עם עצמי. למי שזוכר (ולמי שלא, שיחפש אחורה בארכיון הפורום הודעה היכרות שלי שכתבתי לפני קצת פחות משנה) אני מצוי ומרקד בין שני העולמות. חשבתי שאני נמצא במקום טוב באמצע אך מסתבר שאני לא כאן ולא כאן. באמצע השבוע אני בן אדם אחד ובסופי שבוע אני בן אחר לחלוטין. אנסה להסביר את עצמי יותר טוב. במהלך השבוע אורח החיים שלי מתנהל על מי מנוחות (עבודה, לימודים, מכון כושר, שירות לאומי). אין לי קשר עם החברה החרדית בכלל, אני לא נראה כמו החרדי ממאה שערים למרות הכיפה השחורה, והלופ היומיומי של החיים משכיח ממני או יותר נכון לא מותיר לי הרבה זמן פנוי להתעסק סביב הדת והזהות העצמית שלי. כלומר, בימי השבוע אין לי כל כך מגע עם אלמנטים דתיים ולכן אני לא מחפש להיות במקום אחר. לעומת זאת בסופי השבוע זה משהו אחר. הלבוש החסידי, בית הכנסת, שולחן השבת המשעמם (אצלינו בכל אופן) וכו', גורמים לי להפליג רחוק ולהתחיל לחשוב לגבי הזהות שלי והדרך שבא אני רוצה לחיות. כמובן שזה לא חייב להיות דווקא בסופי שבוע אלא בכל זמן שיש לי מפגש עם טקסים או אלמנטים דתיים. הבעיה היא שאני באמת לא יודע מה אני רוצה. ניסיתי לעשות קצת סדר בבלאגן ולהעלות נקודות מסוימות לגבי מה שאני כן בטוח בו או לא בטוח. * אני מאמין יש כוח עליון והשגחה פרטית * אני מאמין בבורא עולם * לא חושב שבורא עולם הוא זה שכתב את כל שולחן ערוך ובאמת איכפת לו אם הולכים לפי מה שמוכתב שם. (ראה ערך חילונים או גויים) * כולנו הגענו מאותו מקום וכולנו נלך לאותו מקום ללא הבדל דת גזע ומין. כאשר נולדנו לא נולדנו לפי אמונה כלשהי. כל בני האנוש שויים. כל אחד מאמין והולך בדרך אבותיו לפיה הוא התחנך. * לא מאמין שבשביל לדבר עם בורא עולם צריך למלמל בדיוק את מה שנכתב בסידור, חושב שכל אחד יכול לדבר אל בורא עולם ובורא עולם יבין אותו בדיוק בלשונו שלו. * לא בטוח שאני מאמין בכל הטקסים כגון , התרת נדרים, ארבעת המינים, אושפיזין, כפרות, שופר, טבילת האישה במקווה, עירוב תבשילין וכו'. (לא חסר, נתתי רק מה שקפץ לי לראש) * מאמין שאנחנו כאן תודות לבורא עולם וצריך להודות לו בכל יום ויום על כל נשימה ונשימה שאנחנו עושים כי הוא לא חייב לנו כלום, לעומת זאת, הבעת התודה לא חייבת להיות שמירת שבת, הנחת תפילין, שמירת כשרות אלא יכולה להיות גם השתדלות להיטיב עם הזולת ולהיות בן אדם טוב יותר. * לא מאמין בכל גדרות הצניעות וההפרדה, חושב שזה עוול מבחינה רגשית , פסיכולוגית והתפתחותית לא להנות מכל הרבה ממה שיש לעולם להציע. * לא רוצה למנוע מהילדים שלי מגע חם של אהבה, רוצה שיזכו לחוות אהבת נעורים ללא לחץ של בניית בית נאמן בישראל. * לא רואה את עצמי לא נוגע באישתי כל ימי נידתה * רוצה להקים בית עם ערכים של לקבל את השונה ממך, לדעת לאהוב, לדעת לנצל את הטוב שהעולם מציע, לגדל ילדים עם תחושה של חופש ולא תחושת מחנק של מה יגידו. במצב הנוכחי שלי, התדמית החיצונית שלי ממש לא מייצגת דוס שנמצא כל היום בישיבה אך מאידך גם לא אחד שעומד מאחורי הנקודות שהעליתי. וכאן נקודת השבירה שלי אני יכול להוריד את הכיפה אבל אני לא רוצה להתנתק לגמרי. אני לא רואה דרך כיצד לשלב בין כל הדברים שהעליתי. חשבתי לעבור בשבת ללבוש יותר סולידי אך קול פנימי אומר לי "מה זה משנה אם תלך עם לבוש חסידי או חליפה קצרה, בין כה אתה הולך להנות מהעולם הזה אחרי סעודת השבת אז מה זה באמת משנה איך אתה מתלבש בחוץ" מצד שני קול אחר לוחש לי "נכון שאתה לא בדיוק הולך לשמור שבת אבל עדיין הקונפליקט בין מי שאתה מייצג לבין מי שאתה באמת קטן בהרבה" לא יודע למה אני כותב עכשיו. אולי כדי לפרוק, אולי כדי לעשות סדר בראש שלי כדי שאוכל לבחון את הדברים כאשר הם נמצאים מולי, או אולי כדי לשמוע שיש עוד אנשים שנמצאים במצב שלי. כולם אומרים לי אתה חייב לבחור צד ולהחליט מי אתה כי בלי זה לא תוכל לקיים מערכת יחסים תקינה עם בת זוג. ואני? מה אומר להם??? שאני לא רואה את עצמי יוצא מהפלונטר הזה ? שקשה לי לקבל החלטות? שאני לא רוצה לפגוע באנשים היקרים לי? שאני לא בטוח בכלל במה שאני רוצה? ואז מה? בגלל שאני לא יודע איפה אני עומד אסור לי לחוות אהבה? אסור לי בנתיים לנסות לפתח מערכת יחסים עם בנות כי בתכלס בנות מחפשות מישהו איתן בדעתו ואני עדיין לא סגור על עצמי? אני מתנצל אם חפרתי למישהו, זאת לא הייתה הכוונה. מאחל לכולכם שבוע טוב ומספק, ובעיקר חורף בריא ומלא ואהבה. פורץ