../images/Emo78.gif../images/Emo80.gif
ליחן, תסבירי לי דבר אחד פשוט: באתי להכנה למדריכי יובל וגיליתי שגם המיעוט שיודע בכלל מה זה שבט יובל ולא הגיב בציניות מזלזלת (אבל לצעוק אידיאלים ולהתלונן על התנהגות מדריכים הם יודעים יופי), לא ידע בכלל שאנחנו כאן ושיש לנו הכנה. טירטרו אותנו החל מהבוקר. העלו אותנו לנבטים-ניצנים, הורידו אותנו להכנה של מעפילים ופשוט שמו אותנו עם מעפילים (וגם זה ב-15:00 בצהריים) כדי שלא נתעצבן שאנחנו נמרחים בלי שומדבר, מה שלא עזר כי זה פשוט היה חסר טעם לחלוטין עבורנו. נוסף על כך, הרכזת הארצית שלנו הייתה חולה, הסגנית שלה לא יכלה לעשות כלום ונשארנו ת'כלס לבד מול כל הרכזים והאנשים, וכמה שניסיתי לנסות לתפוס משהו בידיים ולהוציא משהו מההכנה הזאת, התחמקו ממני ויש גבול לכמה אני מסוגל ללחוץ על רכזים ואנשים כאלה ואחרים. לקח להם עד 19:00 בערב להגיד לנו שפשוט אין שום תוכנית או משהו שקשור לשבט יובל בהכנה הזאת, ואז כבר דרשנו (כולל ויכוח שלצערי הגיע עד לראש מחלקת מפעלים ולרב בני) לצאת מפה מחר בבוקר, איכשהו אחרי כמה שעות שכנענו. כמובן שגם זה לא יכל לעבור בלי הערות עוקצניות, ציניות ומטומטמות (עזבו עליי, איי דונט קייר, אבל על החניכים שלי!?! אתה מכיר אותם? אתה יודע מי הם? יצא לך לדבר עם אחד מהם? אידיוט) למדי של אותם צדיקים טהורים שכמה שניות קודם עמדו והתנדנדו כמו בובות נחום-תקום בתפילת מנחה, אבל על הבין אדם לחברו הכי בסיסי לא שמעו. ת'כלס, הייתי בטוח שאנחנו בכיוון הנכון, אחרי שהרבה מאמצים בסמינריון דרור נשאו פרי ומדריכי הרא"ה לשמחתי גם הבינו את החשיבות העצומה של שבט יובל, הפסיקו לפחד וגם הוכיחו את זה בשטח בצורות כאלה ואחרות, אבל כרגיל הגיעה הזפטה הזאת בפנים שהחזירה אותי כמה צעדים טובים אחורה. ליחן, איך אני אמור לסמוך על מישהו עכשיו? מאיפה לי הביטחון לצאת עכשיו למחנה עם שבט מעפילים ולא לגלות ששלחו את 2 החניכים שלי בכסא גלגלים לטפס על צוקים? מאיפה לי הביטחון שהם לא יספגו הערות משפילות, מבטים מוזרים/מפחדים וזלזול מוחלט מצד רכזי המחנה והאנשים? מאיפה לי היכולת להוציא אותם למחנה אחרי שלא קיבלתי אפילו את ההכנה הכי בסיסית שיש למחנה איתם? אין לי. בייחוד כשככל הנראה ייקח עוד זמן עד שהרכזת הארצית שלנו תחזור לפעילות מלאה, ובינתיים אנחנו צריכים להתמודד לבד. אני די מיואש בעניין הזה, וקצת מיואש מתנועה שלוקחת את אחד הפרויקטים הכי מדהימים שקמו בתנועה הזאת, ובמקום למנף אותו ולקדם אותו מעיפה אותו בבעיטה בתחת. (ולמי שצריך להבין את חשיבות השבטים האלו - זה לא על רגל אחת, אבל תמצאו לי עוד מקום שבו ילדים עם פיגור ועם שיתוק מוחין יכולים להשתתף בתנועת נוער, מפקדים, פעולות, ערכים, מחנות ופעילויות כשווים בין כל בני האדם) אגב ברק, שלא תבין לא נכון: שבט מעפילים, שבט נבטים ושבט ניצנים קיבלו תוכנית מושקעת, נכונה ודי חכמה להכין אותם כמה שיותר טוב למחנה. את ה"מוגבלים האלה" (ואני לא מצטט מהראש שלי - שמעתי את המשפטים האלה גם אוף דה רקורד), לעומת זאת, לא ספרו וזה מה שכל כך כואב לי. הלוואי ויהיה טוב, אבל איך?!
] אני נוסעת להכנה למחנה נבט"צ, ואני מאמינה שגם איתמר.. בכל מקרה, שיהיה שבוע בסט חבר'ה, אתם מוזמנים "להטריד" בSMSים אם יתחשק לכם..
