חיוך של נצחון
New member
שבוע טוב ../images/Emo20.gif
סיפור לשבוע החדש. אסור לוותר. פשוט אסור / מייק.ס פעם בעיירה קטנה חי נער צעיר, בנו של איכר ועקרת בית. הבן הצעיר, עזר לאביו בחרישת האדמות, ובטיפול בבעלי החיים בחווה. יום אחד החליט הנער שהוא בגיל המתאים, ומרגיש מוכן למצוא לו את אהובת ליבו. הוא החל מסתובב בין נערות העיירה, מחפש אחר האחת שבה חפץ. חולף הזמן והנער לא מוצא את בחירת ליבו. כעבור זמן רב של חיפושים ממושכים, החליט הנער כי נמאס לו לחפש וחדל מהחיפושים. הנער שב לביתו וכך גם לשגרת החיים שלו.. יום אחד, הגיעו לבית סמוך דיירים חדשים בעיירה. אביו של הנער קיבל פניהם בברכה, והחליט לעזור להם להשתכן בבית החדש. על הילד, הטיל האב לעזור לילדיהם של המשפחה החדשה. הילד ניגש לבית המשפחה והציע לערוך לילדים סיור בכפר, כפי שהתבקש ע"י אביו. ההפתעה הייתה, שבמשפחה החדשה יש רק ילד אחד... יותר נכון, ילדה. הנער ערך לנערה, בת גילו, סיור בעיירה והכיר לה את המי ומי - אנשים, מקומות וכו'. עם הזמן התהדק בין הנער והנערה הקשר, והם הפכו לזוג. הנער היה המאושר באדם.. הודה לאל בוקר וליל על המתנה ששלח לו. עבר הזמן והנער התבגר, כמו גם הנערה, והשניים חשבו על הקמת משפחה. הנער, שהחליט כי ברצונו ללמוד ולהתפתח. הבעיה הייתה, שהידע שלו ביחס לגילו היה קרוב לאפסי. תלמיד בי"ס יסודי השכיל יותר ממנו. הנער, שכבר הפך לאיש, הגיש בקשה להתקבל לאונ' יוקרתית בעיר הסמוכה לעיירה. ביום שהלך הנער לקבל תשובה לבקשה שלו, פגש באיש אחר. השניים שוחחו והאיש מהעיירה סיפר לחברו הטרי על המקום ממנו בא ועל השאיפות שלו. האיש העירוני, שגדל והתפתח בעיר, למד והשכיל בבי"ס יוקרתי לעג לאיש: "עם כל הכבוד אדוני, אתה חסר השכלה. ידע בחליבת פרות לא יקנו לך אף תעודה. לדעת לספור בע"ח לא מספיק ע"מ לפתור מערכות משוואות מתקדמות. לי הכל יבוא בקלות, כי את הבסיס יש לי. לך לעומת זאת זה קשה. כמעט בלתי אפשרי". וכאן השתיים נפרדו לשלום. העירוני כצפוי התקבל, האיש מהעיירה הקטנה כצפוי לא התקבל. מכיוון שהרצון שלו היה כ"כ עז והתשוקה שלו לידע הייתה כה גדולה, החליט האיש מהעיירה להתחיל הכל מהתחלה.. הוא התעלם מהסביבה, מהתגובות ומהערות והתחיל ללמוד קרוא וכתוב, חיבור חיסור, כפל וחילוק וכך התקדם עד שהגיע לרמה שדרשה האונ'. כעבור זמן מה באונ', הוא פגש באיש.. אותו איש שלעג לו לפני כמה שנים... "אתה מרצה פה?" הוא שאל בתמימות את העירוני שלעג לו... "לא" ענה לו העירוני והרקין ראשו.. "אז מה? סתם באת לבקר?" שאל האיש מהעיירה... "לא" שוב הרקין ראשו ולא הרים עיניו מבושה... "אני עוד לא סיימתי את התואר..." אמר בקול צרוד.. כאילו תיכף פורץ בבכי. "איך לא? הרי אמרת שהכל יבוא לך בקלות.. היית כ"כ בטוח בעצמך..." שאל האיש מהעיירה בתמיהה. "זו בדיוק הייתה הבעיה שלי. שהייתי כ"כ בטוח.. הייתי שאנן.. חשבתי שהכל יבוא לי בקלות. במקום ללמוד יצאתי בלילות.. לא הגעתי לשיעורים..." "תראה איזה עולם מצחיק... כ"כ צחקתי עליך ולעגתי לך ובעצם היום שנינו באותו מצב.. שנינו סטודנטים שעושים תואר ראשון. רק שאתה השגת הרבה יותר ממני. בתקופה קצרה זו הצלחת להשיג את מה שהשגתי בהדרגה במשך כל חיי. איך עשית זאת? ולחשוב שאני עוד לעגתי לך..." האיש מהעיירה הביט שניות ארוכות באיש שבזמנו לעג לו וענה לו: "אני האמנתי. באמת האמנתי. האמנתי שאני יכול להצליח. ידעתי להאחז באמונה שלי ובעזרתה להדוף כל ביקורת או לעג מהסביבה". "מדהים..." ענה לו האיש הלועג, שכבר לא כ"כ לעג לו. "כנראה שלא באמת ידעתי בזמנו את כוחה של אמונה... וכנראה שלא מספיק האמנתי. האמנתי שהכל 'יהיה בסדר' אבל לא באמת חשבתי איך..." האיש מהעיירה טפח על שכמו של האיש הממורמר שיושב מולו, ואמר לו: "ידידי, די להצטער על מה שהיה.. את השיעור שלך קיבלת.. ורק את זה תכניס איתך לתיק. את כל השאר תזרוק לפח, הם לא יעזרו, רק יכבידו עליך במסע.. המסע אל העתיד" השניים לחצו ידיים ונכנסו ישר לשיעור. שניהם סיימו את התואר באותו זמן ופתחו יחדיו משרד עורכי דין שלימים היה משרד עורכי הדין הטוב והידוע בהצלחותיו באמריקה ובכל רחבי העולם. שבוע מקסים לכולנו
סיפור לשבוע החדש. אסור לוותר. פשוט אסור / מייק.ס פעם בעיירה קטנה חי נער צעיר, בנו של איכר ועקרת בית. הבן הצעיר, עזר לאביו בחרישת האדמות, ובטיפול בבעלי החיים בחווה. יום אחד החליט הנער שהוא בגיל המתאים, ומרגיש מוכן למצוא לו את אהובת ליבו. הוא החל מסתובב בין נערות העיירה, מחפש אחר האחת שבה חפץ. חולף הזמן והנער לא מוצא את בחירת ליבו. כעבור זמן רב של חיפושים ממושכים, החליט הנער כי נמאס לו לחפש וחדל מהחיפושים. הנער שב לביתו וכך גם לשגרת החיים שלו.. יום אחד, הגיעו לבית סמוך דיירים חדשים בעיירה. אביו של הנער קיבל פניהם בברכה, והחליט לעזור להם להשתכן בבית החדש. על הילד, הטיל האב לעזור לילדיהם של המשפחה החדשה. הילד ניגש לבית המשפחה והציע לערוך לילדים סיור בכפר, כפי שהתבקש ע"י אביו. ההפתעה הייתה, שבמשפחה החדשה יש רק ילד אחד... יותר נכון, ילדה. הנער ערך לנערה, בת גילו, סיור בעיירה והכיר לה את המי ומי - אנשים, מקומות וכו'. עם הזמן התהדק בין הנער והנערה הקשר, והם הפכו לזוג. הנער היה המאושר באדם.. הודה לאל בוקר וליל על המתנה ששלח לו. עבר הזמן והנער התבגר, כמו גם הנערה, והשניים חשבו על הקמת משפחה. הנער, שהחליט כי ברצונו ללמוד ולהתפתח. הבעיה הייתה, שהידע שלו ביחס לגילו היה קרוב לאפסי. תלמיד בי"ס יסודי השכיל יותר ממנו. הנער, שכבר הפך לאיש, הגיש בקשה להתקבל לאונ' יוקרתית בעיר הסמוכה לעיירה. ביום שהלך הנער לקבל תשובה לבקשה שלו, פגש באיש אחר. השניים שוחחו והאיש מהעיירה סיפר לחברו הטרי על המקום ממנו בא ועל השאיפות שלו. האיש העירוני, שגדל והתפתח בעיר, למד והשכיל בבי"ס יוקרתי לעג לאיש: "עם כל הכבוד אדוני, אתה חסר השכלה. ידע בחליבת פרות לא יקנו לך אף תעודה. לדעת לספור בע"ח לא מספיק ע"מ לפתור מערכות משוואות מתקדמות. לי הכל יבוא בקלות, כי את הבסיס יש לי. לך לעומת זאת זה קשה. כמעט בלתי אפשרי". וכאן השתיים נפרדו לשלום. העירוני כצפוי התקבל, האיש מהעיירה הקטנה כצפוי לא התקבל. מכיוון שהרצון שלו היה כ"כ עז והתשוקה שלו לידע הייתה כה גדולה, החליט האיש מהעיירה להתחיל הכל מהתחלה.. הוא התעלם מהסביבה, מהתגובות ומהערות והתחיל ללמוד קרוא וכתוב, חיבור חיסור, כפל וחילוק וכך התקדם עד שהגיע לרמה שדרשה האונ'. כעבור זמן מה באונ', הוא פגש באיש.. אותו איש שלעג לו לפני כמה שנים... "אתה מרצה פה?" הוא שאל בתמימות את העירוני שלעג לו... "לא" ענה לו העירוני והרקין ראשו.. "אז מה? סתם באת לבקר?" שאל האיש מהעיירה... "לא" שוב הרקין ראשו ולא הרים עיניו מבושה... "אני עוד לא סיימתי את התואר..." אמר בקול צרוד.. כאילו תיכף פורץ בבכי. "איך לא? הרי אמרת שהכל יבוא לך בקלות.. היית כ"כ בטוח בעצמך..." שאל האיש מהעיירה בתמיהה. "זו בדיוק הייתה הבעיה שלי. שהייתי כ"כ בטוח.. הייתי שאנן.. חשבתי שהכל יבוא לי בקלות. במקום ללמוד יצאתי בלילות.. לא הגעתי לשיעורים..." "תראה איזה עולם מצחיק... כ"כ צחקתי עליך ולעגתי לך ובעצם היום שנינו באותו מצב.. שנינו סטודנטים שעושים תואר ראשון. רק שאתה השגת הרבה יותר ממני. בתקופה קצרה זו הצלחת להשיג את מה שהשגתי בהדרגה במשך כל חיי. איך עשית זאת? ולחשוב שאני עוד לעגתי לך..." האיש מהעיירה הביט שניות ארוכות באיש שבזמנו לעג לו וענה לו: "אני האמנתי. באמת האמנתי. האמנתי שאני יכול להצליח. ידעתי להאחז באמונה שלי ובעזרתה להדוף כל ביקורת או לעג מהסביבה". "מדהים..." ענה לו האיש הלועג, שכבר לא כ"כ לעג לו. "כנראה שלא באמת ידעתי בזמנו את כוחה של אמונה... וכנראה שלא מספיק האמנתי. האמנתי שהכל 'יהיה בסדר' אבל לא באמת חשבתי איך..." האיש מהעיירה טפח על שכמו של האיש הממורמר שיושב מולו, ואמר לו: "ידידי, די להצטער על מה שהיה.. את השיעור שלך קיבלת.. ורק את זה תכניס איתך לתיק. את כל השאר תזרוק לפח, הם לא יעזרו, רק יכבידו עליך במסע.. המסע אל העתיד" השניים לחצו ידיים ונכנסו ישר לשיעור. שניהם סיימו את התואר באותו זמן ופתחו יחדיו משרד עורכי דין שלימים היה משרד עורכי הדין הטוב והידוע בהצלחותיו באמריקה ובכל רחבי העולם. שבוע מקסים לכולנו
