ממש בקצרה...
בסרט "כשהנערים שרים" מדובר בנערים סוררים אשר חונכו תמיד בדרך של איומים; נערים שלא בטחו לא במורה ולא במערכת אותה הוא מייצג בשל המורא והפחד שהטילו אותם המורים על תלמידיהם. יתר על כן, בלטה שם הדרך של לכל פעולה יש ענישה או תגובה אחרת, דבר שבצורה מסויימת מנע מהנערים להתפתח ולהרחיב אופקים. ברם, כאשר הגיע מורה בעל גישה אנושית יותר, אשר הראה לנערים כי ניתן לסמוך עליו, כאילו הוא אחד משלהם ולא מפקדם, אחד שרצה שתלמידיו ילמדו וירצו בכך לא משום שהם מפחדים אלא משום שהם רוצים לדעת. גם הוא תמך בדרך של פעולה ותגובה, אך תקף זאת מזווית אחרת, ובמילים פשוטות - כל פעולה טובה מצידו תגרום לתגמול טוב מצידם. בספרו של יאנוש קורצ'אק, כיצד לאהוב ילדים, צועק הרעיון אותו מבטא הסרט. הרשתי לעצמי לצטט חלק מהספר: "אם הילד מפקיד בידך את סודו - שמח על זה, מפני שאמונו בך הוא הפרס החשוב ביותר". ועוד מוסיף ואומר הסופר :"אבל אל תאלץ אותו לגלות את סודו, מפני שיש לו זכות לשמור עליו. אל תכריח אותו באמצעות הפצרות, עורמה או איומים - כל אלה יהיו בלתי מועילים. "הם רק ירחיקו אותך מהילד…" ישנו דגש חזק מאוד על השגת האמון של הילד בזה המגדל אותו, ולכשזה יושג - אפשר לומר כי גידול הילד וחינוכו יהפוך קל להפליא. קשה שלא לראות את הדמיון והקשר בין הסרט לספר של קורצ'אק, שניהם מבטאים את הרעיון כי עלמנת להוציא מהילד את המיטב, עלייך תחילה לגרום לו לבטוח בך (בין אם אתה מורה או הורה), לסמוך עלייך, לכבדך מתוך תחושה אמיתית של כבוד ולא מתוך פחד. מקווה שעזרתי קצת... שבוע טוב, אבי.