שבוע טוב ומבורך

[פשו שי ת]

שבוע טוב ומבורך

שיהיה חודש טוב וגשום.אמן.

 

[רוזהלי]

שבוע טוב וחודש בריא וגשום!

 

[2א מאה2ה]

שבוע טובבבבב

איזה מבול היה היום? ברוך השם .. בכלל העולם נראה היום יותר יפה ויותר הגיוני .. לאור החיסול של המחבלים ביום שישי.. ממש התגעגעתי אליכם לפורום לקרוא ולכתוב ולהגיב . דיברתי עם הלוחמים שהיו בפעילות וזה חימם את ליבי .. עדיין על -273 כן? אבל בכל זאת .. יותר טוב מ -280! אז מה מתוכנן השבוע? .. לעבוד.. אולי אולי לפרק את הסוכה..(בהתחלה לא רציתי - אמרתי שיש לי מספיק דברים מפורקים בחיים ..- אבל כעת יש לי כוח .. נראה במשך השבוע) התלבטות - ביום שלישי יש חתונה של שכנים בת השכן המתחתנת היא ממש אהובה עלינו (כל המשפחה) . אבל קשה לי לחשוב על חתונות .. מדיני אבלות אין בעיה . מענייני בייביסיטר אין בעיה - ביתי מוזמנת ההתלבטות שלי - שלא לרגש מידיי את המשפחה ואת הכלה .. (ועוד חששון שלא למשוך תשומת לב / אש) אני מאוד מתלבט - אני לא חושש מ"מה שיגידו" זה לא מעניין אותי אני לא עושה דברים שידעו שאני עצוב .. אני עצוב! וגם אם אבוא ואשמח את הכלה , זה לא אומר שום דבר מעבר לזה שאני משמח חתן וכלה לא לבוא לחתונה זה הפתרון הקל מבחינתי לבוא לחתונה , זה מאוד קשה לי והנלווה אליו (לרגש את הכלה או למשוך אש ) מכביד בנופך נוסף על העניין הצעות תתקבלנה בברכה שבוע טוב ומושלם מומי.

 

[שיבולת7]

גם אני שותפה להתלבטות הזו בכל פעם מחדש..

כמה חודשים לאחר מותו,נערכה חתונה של בנה של חברת המשפחה. ידעתי שהיה חשוב לו ללכת,אז הלכתי . מה אומר..זה היה סבל מתמשך עבורי. עד אז לא הרגשתי את ה"לבד" בעוצמה שכזו. החופה והקידושין היו כמו מקבץ סכינים מחודדות היישר לבטן. הגעגוע למה שהיה,הכאב על שבני ילכו לחופה ללא אביהם לצידם... השקעתי מאמצים אדירים שלא יראו עד כמה קשה לי,כדי לא לקלקל את השימחה. לא יכולתי לישון כל הלילה שאחרי. אתמול הייתי מוזמנת לבר מצווה. התכוונתי ללכת,אבל כל הזמן קיוויתי שלא אצטרך. (מקום שבו לא מכירה אף אחד מלבד המשפחה החוגגת). הבן שלי החל להקיא,וכך סידר לי "תירוץ" לא ללכת. (לא נעים להודות שהרגשתי הקלה כשבני לא מרגיש טוב,אבל זו האמת). היה לי יום קשה אתמול,והידיעה ששוש אאלץ לשבת בגפי ,ושוב להתמודד עם המחשבות על בר המצווה של בני,שמתקרב לו אט אט.. אז זהו. החלטתי שיש מספיק דברים קשים שאני נאלצת להתמודד איתם,שלא מבחירתי. מעתה,לא אתבייש לומר שקשה לי עדיין לבוא לבד לאירועים. אולי עדיף לומר מראש,ולא לאכזב.. לא יודעת אם זו ההצעה לה ייחלת,אבל זו האמת שלי. לפחות כעת. שבוע נפלא, מחזקת אותך בכל החלטה שתקח.

 

[פשו שי ת]

התלבטות

קשה ...כן גם לי היה קשה מאד ללכת לאירועים בהתחלה אנשים לא שלחו הזמנות כי ידעו שלא אגיע( אפילו פחדו לשלוח הזמנה שלא אפגע) לאחר תקופה התחילו להגיע ההזמנות אבל הבינו אם לא הגעתי לקח לי יותר משנה ללכת לאירועים..למרות שמיד הייתי הולכת לבד(בעלי לא הלך לאירועים מעורבים ואני הייתי נציגה ) בשנה הראשונה היתה חתונה של חבר קרוב מאד של הבן ומכיוון שלבן אסור היה ללכת אני התנדבתי בשמו ישבתי כמו נדבקתי לכסא היה קשה לראות את החברים שלו משמחים את החתן והבן שלי לא איתם-לפני שהלכתי ביקשתי לצלם אותם עם החתן כמזכרת לבן..זה כל מה שהצלחתי לעשות באותו אירוע. היו עוד אירועים שם הייתי חייבת ללכת אבל ישבתי בצד בלי למשוך תשומת לב וברגע שיכולתי פשוט ברחתי -היה קשה לשבת לראות את כולםרוקדים ושמחים ואני לבד בצד מרגישה כבד וקשה... היום כמעט 4 שנים אחרי הולכת לאירועים ולרוב יושבת... מדי פעם קמה לריקוד אחד ומתיישבת (תלוי של מי הארוע) (היה לנו אירוע לפני שנה+של חברים מאד מאד קרובים- וכשראיתי את החברים שלו יושבים כולם יחד ורק הוא חסר ברחתי כדי שלא יראו אותי בוכה זה היה קשה) לא קל אפילו היום לאחר כמה שנים שעברו אבל אי אפשר לברוח לעולם כשאין ברירה הולכים ויושבים בצד כדי לא לבלוט יותר מדי וככה גם משמחים את המשפחה בזה שהגענו וגם לא עושים 'אש' כמו שקראת לזה שנלך רק לשמחות - בהצלחה מומי

חגית

 

[tul9ad]

התלבטות דומה

בעצם אני לא מתלבטת ההחלטה אצלי היתה ברורה מהרגע שהוזמנתי הבן של הבוסים בעבודה מתחתן חודש הבא, הוא עובד אתנו בעסק, הזמין אותי באופן אישי, ידע שאני לא אגיע אך רצה לעשות כבוד מה שנקרה, חיבקתי, נתתי נשיקה אחלתי מזל טוב, אם אגיע, אתה קורה לזה למשוך אש, אני קוראת לזה מבטים מרחמים, זה לא מתאים כרגע למצב הנפשי שלי , להיות בפיות של כל החברה מהעבודה.

 

[נסיכת הכוכב]

אספר לך מה עשה דודי

הבן שלו נרצח בשומרון בערב פסח , והיתה חתונה אחרי שהסתיימו ה30 האחיין בן דודתי התחתן הגיעו דודי אשתו ואחד הבנים , בחופה הדוד שותף בשבע הברכות, הוא עלה ברך ושהסתיימה החופה הדוד והדודה נפרדנו מאיתנו לפני שהתחילו במוסיקה ורק האח נשאר עוד קצת ואז נסע קבלנו אותם בשמחה, שמחנו לראות אותם אבל הבנו היטב את העובדה שהם הלכו מייד אחרי החופה כך גם אני נהגתי אחרי שאחותי נהרגה הגעתי לחופה של בן דודי , אחרי החופה לקחתי את סבי וסבתי חזרה הביתה , עם אמי שהיתה תורנית אותו הערב בבית של הסבא והסבתא אני נהגתי במכונית , עזרתי לה להלביש אותם לשינה , נשארתי עם אמא עד שהגיעה המטפלת תמיד נדרשו 2 אנשים לטפל בסתא שלי ורק אז חזרתי הביתה , בתנאי הזה הסכימו לקחת את זוג הקשישים לחופה אבי אחי ואשת אחי באו ברכב של אחי , נשארו אכלו משהו ואז התקפלו הביתה , חושבת שזה מקובל לבוא לשמח חתן וכלה בחופה ואז ללכת , לא חייבים אפילו להשאר לסעודת המצווה אבל תעשה מה שהלב שלך אומר לך , מה שאתה שלם עימו שבוע טוב ומבורך נסיכונת

 

[yamkachol]

נראה לי שאם תבוא , תשמח את לב הזוג הצעיר,

שיזכרו את אהבתכם (שלך וגם של אשתך ז"ל), את האהבה שאהבה אותם (ביחד עם שאר בני המשפחה). דמותה תיהיה שם, להשתתף בשמחתם. אתה תנווט, תהיה עם היד על הדופק, עד כמה אתה מתרגש, האם יתכן ואתה מפריע, או שזה סביר ומתאים. הרי הבסיס הוא - שאתה (והיא ) אוהבים אותם. לכן אתה שם, ואם הייתה בחיים - שניכם הייתם שם בשמחה רבה. קשה לי לצפות כיצד יגיבו, משום שכל התגובות אפשריות, אך אני מניח שהם יבינו שאתה בא משום האהבה שאתה רוכש אליהם, ומשום שגם אשתך ז"ל אהבה אותם מאוד, ואם היתה בחיים היתה גם היא באה. אני מאמין שהם יעריכו את המאמץ שאתה משקיע בהגיעך לשמוח בשמחתם, כשאתה מתאבל על מות אהובתך. כל הכבוד לך על ההתמודדות. חגי

 

[הים רגוע]

בניית שגרה חדשה כוללת בתוכה יציאה לעולם

יציאה לאירועים ..כן בחרתי בחיים ..בחרתי להשיך להנות . למדתי על בשרי שהחיים קצרים וצריכה לנצל כל יום ,לעשות מה שטוב לי ולא מה שמצפים ממני.וככה נוהגת היכן שטוב לי נמצאת הלשונות,הרכילויות המבטים חולפים מעליי... 3 חודשים לאחר האסון נולד נכדי נכד ונין ראשון לשתי המשפחות ..ברית צריך לעשות ..מסיבה לא חייבים אולם בלחץ המשפחה כולל משפחת אישי היתה מסיבה..הגעתי ברגשות מעורבים, מאופרת מסורקת ...היו לחשושים היתה רכילות ...שיבושם להם .היתה שמחה מהולה בעצב ..אבל זוהי ההמשכיות. חודש לאחר מכן נשיאה בן דודתי אהוב..גם אז הגעתי , שמחתי בשמתחתם חשתי בטוב..הבנתי שהיו לחשושים היתה רכילות אבל ליבי לא היה בם..אפילו כשקרובת משפחה שלא נפגשנו שנים אמרה לי את פורחת אחרי האסון ..כל שעניתי לה היה תודה אני חיה . לא נתתי לארס להרוס לי... כעבור חצי שנה מהאסון התחלתי לבלות שאבתי את החיים ..בילתי איפה שרק יכלתי,מקומות שהיום כף רגלי לא תדרך בהם.כי אינם מתאימים לאופיי ..אבל הרגשתי שחייבת לבדוק להתנסות לבלוע את העולם. והלשונות הרעות ריכלו..אבל אני ברגעים אלה הרגשתי שממלא את זמני ולא שוקעת... זו היתה דרכי להתמודד, לכל אחד דרכו , העיקר שתזכרו חיים פעם אחת ,נצלו אותה להכי טוב עבורכם ולא עבור אחרים!

 

[2א מאה2ה]

/tapuzforum/images/Emo24.gifגיבורה/tapuzforum/images/Emo24.gif

אולי בהמשך.

 

[24ר]

התרחקו מאנשים רעים

אני חושבת שאת פועלת נכון , לפי מה שאת מרגישה ולא כפי שמצפים ממך . והרכילויות לא צריכות להשפיע עלייך . אני מסכימה איתך ומאחלת לך הצלחה.

 

[הים רגוע]

גיבורה? לא פשוט ההחלטה שאני חיה

וכמו כשהייתי בזוגיות בחרנו לחיות הכי טוב שאנו יכולים ,כך גם כשנשארתי לבד. אנשים רעים? לא מכירה ..מכירה אנשים צרי עיין ,מכירה אנשים בקורתיים , מכירה את אלא שיודעים מה טוב עיבורי הכי טוב... מכאלה מתרחקת .פעם היה לא נעים ושמרתי על יחסים עם אנשים בחרתי לראות את הטוב שבהם..היום? אני במקום אחר ובחורת בטוב לי לאחרים שלא מתאימים מאחלת כל טוב אבלך לא בחברתי .