שבוע טוב ומבורך לכולם!יש לי שאלה ..

[liat294]

שבוע טוב ומבורך לכולם!יש לי שאלה ..

אז ככה רציתי לדעת לגבי התקפי זעם אצל ילדים אוטיסטים.. השאלה היא האם לכל הילדים על הספקטרום יש התקפי זעם? מאיזה גיל של הילד יודעים שיש התקפי זעם ? האם זה מופיע בגיל היתבגרות ? והאמת אני כל כך קוראת המון על אוטיזם ועל כל הסוגים ועל כל הרמות, והתקפי זעם לדעתי זה הקושי הכי גדול שיש בכל זה .. וכן מפחדת שזה יגיע אצלי , כי מאור לא מדבר עדיין ועוד חודשיים בן שלוש , וככל שהזמן עובר הפחד שלי גודל ... ולגבי ההתקפי זעם ששאלתי זה כי אני מפחדת שאניי צטרך להיתמודד גם עם זה ושזה יקרה גם למאור לא שולטת בחרדות לגבי העתיד !! סורי על שכתבתי יותר מידי

 

[dina199]

התקפי זעם ז לא דבר מחוייב מציאות..

התקף זעם זה סימן למצוקה של הילד .
ואם יש הבנה ואין מצוקה, אין סיבה להתקף זעם.

 

[schlomitsmile]

מסכימה עם המשפט הראשון

וגם עם הכותרת.
המשפט השני- זה מורכב...
מצוקה יכולה להיות גם כשיש הבנה מהסביבה.
היא יכולה לנבוע גם מדברים אחרים,
גם אבל לא רק מחוסר הבנה של הסביבה.
לא כל הורה שילדו סובל מהתקפי זעם,
לוקה בחוסר הבנה של הילד.

 

[dina199]

נכון, אבל אם לילד אין התקפי זעם בהווה

לא נראה לי שצריך לחכות להם.
המצב בהווה ללא התקפי זעם אומר שאין מצוקה.
חוץ מזה התקף זעם לא חייב להיות ממצוקה בגלל חוסר הבנה של הורה (לדעת זה המיעוט של התקפי זעם) אלא מצוקה מחוסר הבנה של הרבה אנשים מסביב (וחוסר הבנה לא נובעת מ'כוונות רעות')

 

[schlomitsmile]

נכון, ממש לא כדאי לחכות להם

וגם אין שום סיבה או צורך.
אולי הם יגיעו ואולי לא.
חוסר הבנה של הסביבה, הקרובה או הרחוקה,
הוא סיבה נפוצה להתקפי זעם (שאגב עשויים לנבוע לאו-דוקא מזעם, לפעמים מיאוש/ חרדה/ תסכול, אבל כלפי חוץ זה נראה זעם נורא),
אבל לא הסיבה האפשרית היחידה.
בנאדם יכול להתרסק בגלל כעס על עצמו,
בגלל שצופרי המכוניות מפוצצים לו את המח,
בגלל שהוא מנסה לעשות יותר מדיי דברים ביחד
ונכשל בהכל (או כך לפחות מרגיש)
בגלל ענייניים תחושתיים- משהו שעושה לו צמרמורת איומה,
ועוד ועוד דברים שנובעים מתוכו עצמו ו/או מהסביבה במובן האקולוגי, לאו דוקא האנושי.

 

[dina199]

אפילך לא בגלל צופר

אפשר להשתגע גם מזמום מנורת ניאון. אבל מישהו חייב להבין את הסיבה ולא להגיד 'יש התקף זעם כי הוא א"ס'.

 

[dina199]

אפילך = אפילו

 

[schlomitsmile]

בלי קשר למה מישהו אומר או לא הבנאדם התפרץ כי לא יכול היה לשאת את הסבל מהזימזום/הצפירות או מה שלא יהיה.
כלומר הסיבה להתפרצות לא נעוצה בכך שלא הבינו אותו,
אלא ברגישות השמיעתית הגבוהה שלו.
אותה רגישות שעשויה למלא את גופו במוזיקה ואת נפשו בשימחה,
יכולה גם לענות אותו.
בד"כ, הרגישות לעינוי מתגברת כשיש מצב רגשי/פיזי שביר.
כלומר, כשהבנאדם רגוע וטוב לו,
יקל עליו לספוג את הסבל הזה בלי להתפרץ.
כשהוא כבר ממילא מיתר מתוח, כל נגיעה תגרום למיתר להקרע.
מה גורם לו להיות מיתר מתוח?
יש מיליון אפשרויות

חלקן אכן קשור להבנת הסביבה הקרובה/רחוקה אותו,
חלקן לא.

 

[dina199]

אני ממשיכה בזה כי רגישות שמיעתית

זה בדרך כלל משהו שהסביבה לא מבינה (גם רגישויות אחרות).
בגלל שלי עצמי יש רגישות שמיעתית ובא לי לטפס על הקירות, ומה שאומרים לי זה 'את צריכה להתרגל'.
לאנשים אין מושג (בטוח שלך יש) לאיזה רמות סבל מביאות כל מני רגישויות .
אז לדעתי אפילו אם יש התקף זעם והוא בלתי מנע , עדיין חשוב להבין את הסיבה שלו ולא להגיד 'זה ככה אצל אוטיסטים כי הוא אוטיסט'

 

[schlomitsmile]

בזה אני מסכימה איתך לגמרי גם במצבים שלא חוסר הבנה הביא להתפרצות,
ודאי שהבנה יכולה לעזור לאחר מעשה,
ובעצם גם מראש- בהורדת התדירות, העוצמה
ומשך הזמן של ההתפרצות.

 

[schlomitsmile]

וזה מזכיר לי את הקליפ הזה http://www.youtube.com/watch?v=0588Oano1yo

 

[ענתנוי]

התקפי זעם

הם לא סימפטום של אוטיזם אלא של טיפול לקוי.
קושי בתקשורת יכול להיפתר אם מוצאים אמצעי לתקשורת - או להפוך להפרעה או מחלה אם הקושי הופך לנתק בתקשורת בין האוטיסט לסביבה.

"תקשורת" זו אינטראקציה משמעותית שכוללת הרבה יותר ממילים, ואם אין תקשורת ונשארים רק דיבורים - זו התוצאה.....

 

[schlomitsmile]

אז לדעתך, שוב- אמא אשמה תמיד? ואולי אנחנו פשוט מבינות את המונח הטעון הזה "התקפי זעם"
בדרכים שונות.

 

[dina199]

לדעתי יש הבנה שונה

של סיבה של 'התקף זעם' .
מבחינתי להגיד 'יש לו התקף זעם כי הוא א"ס' שונה מהלהגיד 'יש לו התקף זעם כי צליל מנורת ניאון שיגע אותו'.
מי שמסביר הכל באפשרות הראשונה (א"ס שווה ערך תמיד ל'התקף זעם') אכן לא מגלה שום הבנה , וזה יכול להביא או להחמיר התקפי זעם ללא קשר באיזה מבוגר נ"ט מדובר (הורה , מורה או 'איש מקצוע')

 

[ענתנוי]

לא אמא- תקשורת

בגיל צעיר מאד אמא היא צינור התקשורת העיקרי, בשלב מאוחר יותר בחיים הילד נפגש עם אנשים נוספים ונתקל במחסומי תקשורת שונים.

אם עד גיל 3 לא היו התקפי זעם, סביר להניח שיש תקשורת בין האם לבנה ולכן החשש שלה מוצדק: היא חוששת שכניסה למסגרת חברתית חוץ-ביתית (גן, בי"ס וכ"ו) תאלץ את הילד להתמודד עם חוסר תקשורתיות של הצוות המטפל - וזה, לצערנו המצב ברוב המקרים...

 

[shavririt]

ולפעמים התקפי הזעם מגיעים רק בהתבגרות

ולא בהכרח בגלל קשיים בתקשורת עם ההורים, אלא שבגיל הזה אסי"ם מתחילים פתאום להבין שיש בהם שוני.
זה יכול להביא לתסכולים וזעם על המצב שבו קשה להם להשתלב כמובן מאליו עם האחרים.
אז בנוסף לגיל הזה שעובר עם קשיים גם על הנטי"ם, אז על אסי"ם שמבינים לפתע יותר את מקומם בסביבה- במיוחד.
ולאוו דווקא בגלל שהציקו להם או התעללו בהם. גם התעלמות לעיתים כואבת.

 

[ענתנוי]

זה מופיע בהתבגרות

כי רק אז מתחיל הקושי בתקשורת: מול המעסיקים במקום העבודה או מול הרשויות האטומות שיכולות לגרום לכל אדם התקפי זעם חמורים.....

 

[TikvaBonneh]

לילד יש קשיי תקשורת

לא בגלל החינוך של האמא. ככה הוא נולד.

 

[schlomitsmile]

לילד יש תקשורת אחרת אם ההתפרצויות מגיעות בגלל קצרים בתקשורת,
אז מהיות הילד ילד והאמא אמא,
רוב האחריות על התקשורת נמצאת לדעתי על האמא,
ולכן היא אמנם לא אשמה בקצרים
אבל זו אחריותה למצוא להם פתרון,
ולא להטיל את האחריות על הילד "יש לו קשיי תקשורת, נולד לקוי".

מה שניסיתי להאיר, הוא שלא תמיד ההתפרצויות נובעות
מקצרים בתקשורת- עם הסביבה הקרובה יותר או פחות.
הם עשויים לנבוע גם מהצפות חושיות
או מעניינים שבין הבנאדם לבין עצמו.

 

[TikvaBonneh]

את חושבת שאמא היא קוסמת

שכל אמא יודעת למצוא פיתרון לקשיי התקשורת עם הילד שלה?
את יודעת שקרה לי שהבן שלי דיבר אלי כשלא הייתי בבית, וקיבל התקף זעם כשלא עניתי לו?
והוא יודע לטלפן, אבל איכשהו הוא שכח שאני לא בבית וחשב שאני בבית בחדר שלי ולא עונה לו...