שבוע חדש

שבוע חדש

מנסה ללמוד ממה שהיה.
חשבתי שלנסות ורק לשרוד, זה מה שיעזור לשרוד. וזה לא.
ועוד לא ממש יודעת מה כן.
להכריח בכוח? כנראה, אבל אין לי מושג מה אהיה מסוגלת ומה יפיל אותי שוב.
ניסיתי לצאת אתמול לערב קצר וזה לא היה קל. שוב כמעט התעלפות, ועזבתי יותר מוקדם.
אבל הליכה אחר כך באויר הקר היתה מרעננת.
ושוב פעם מסקנה לשתף יותר. וכבר אמרתי את זה מזמן. עכשו מוסיפה שלשתף גם כשמרגישה מנותקת, גם כשבעצמי לא מבינה, לשתף בשביל להיות פחות מנותקת.
כי כנראה שהניתוק הזה לא ממש מקדם אותי.
ואז קולטת שמלבד הפסיכולוגית והדיאטנית, אין לי המון אופציות.
ומנסה לפחות לשמור על הקשרים הקיימים, שלא בטוח כולם טובים. אבל לא יכולה לנתק הכל. וגם לא לחפש עכשו חדשים.

והחגים האלו שבאים עכשו - - - לעזאזל. עושים לי כל כך רע.
לא יכולה לשמוע את השירים האלו ברחובות. והחנויות. והאנשים שרצים מסביב.
אבל ברוח המסקנה הנ"ל מבינה שלא יקל עלי להתחבא בבית ולהתעלם מלוח השנה.
וכן לנסות למצוא איפה אוכל להעביר את הזמן. ולהתחבר למה שכן יתאים לי. אולי.
 

תמרה45

New member
מעבר לזה שממש מבינה אותך

אני זוכרת את הימים שבהם אמרתי לעצמי ולמי שניסה להבין : ממילא לא תבינו.
ואז החלטתי למרות שזה היה מנוגד לכל אינסטינקט בסיסי
להסביר לכל מי שרוצה לנסות להבין
והוא כבר יבין אתה מה שהוא מסוגל ויכול להבין
אז בהתחלה זה אולי מאוד טכני אבל לאט לאט זה נכנס וחודר עמוק יותר פנימה.. ובעיניי- זה באמת באמת מאמץ משתלם..!
 

תמרה45

New member
אז מאחלת לך באמת הצלחה במאמץ הזה

ובנסיון שלך להשתמש במה שיש לך ובמה שנתון לך, וגם על הנסיון להרחיב את המעגל הפנימי שלך כדי להכיל יותר דברים, גם אם הם קשים או מורכבים לך לנשיאה {כמו החגים והמוזיקה}... זה צעדים ממש גדולים בעיניי!!!
גאה! :)
 
יקירתי

את יודעת איזה תובנה ענקית זו?
את יודעת איזה צעד ענק עשית?
את ממש לא ״רק״ שורדת, את נלחמת בשיניים ובציפורניים ואת מצליחה להתקדם.


ולגבי החגים, אני אישית מאוהבת בהם. תמיד הייתי, ועכשיו אני חווה אותם דרך הבת שלי. המסקנה שלך היא נכונה, התשובה היא לא להסתתר בבית אלא בדיוק להפך. אולי תמצאי מסיבת פורים וללכת אליה עם חברה?

 
אני מקווה שאת סופרת אותנו ברשימת האופציות

זה אמנם לא תחליף לאנשים בעולם האמיתי, וחשוב לזכור את זה,
אבל זה משמעותי מאוד ועוזר מאוד לשתף כאן.
ואנחנו כאן לשמוע ולחזק.

אני חושבת שהסקת מסקנות אמיצות, שלא קל להגיד אותן לעצמך,
ובוודאי שלא קל לבצע.
אבל להעלות אותן כאן זו מעין הצהרת כוונות, ואני שמחה שאלו הכוונות שלך.

את אמיצה בעיני.
תזכרי את זה ברגעים שאת מרגישה בהם חלשה...
 
תודה,

כשלא כתבתי, זה היה כי פחדתי לעצור ולהרגיש, פחדתי שהכל יתמוטט.
וגם, חשבתי שכותבת יותר מדי.
תודה על המילים שלך. אשתדל לזכור.
 
מכירה

אני גם מרגישה שכשאני כותבת או אומרת זה כאילו חתימה על מה שאני חשבתי. לעומת זאת עם רק חושבים אז זה לא בוודאות. מקווה שהבנת, רשמתי קצת מבובל...
כל הכבוד ובהצלחה!
איתך
 
למעלה