הבעיה היא הקומונה..
שמחנו מאד כשהיא ומשפחתה עברו להתגורר לידנו. הצענו שירותי בייבי-סיטר, היו לנו ארוחות ערב נחמדות, אבל לאט לאט זה הפך לדביק וצפוף יותר מידי לטעמי. יש לה ילדים מתוקים, אבל לא תמיד מתחשק לי לשמוע את הרעש והבלאגן של האחרים. היא ובעלה מאד נעימים לי, אבל לפעמים אני רוצה לפגוש גם אנשים אחרים. היא טיפוס שזוכר כל מה שנאמר אי פעם על מישהו, זוכרת כל פרצוף שראתה ואין לה בעיה להתישב אצלנו כשחברים באים. לא תמיד זה מתאים לי. והכי מרגיז (אותי) - כל פעם היא זוקפת גבה כשהיא שומעת על זה שאנחנו מתארחים או מארחים - הרגשה כאילו אין לנו שום אחד בעולם חוץ ממנה.... בשלישי הקרוב יש איזה ערב חברתי אצלנו בישוב. אני מאד רוצה להזמין אח"כ כמה זוגות חברים לקפה, ודי ברור לי שתעלב אם לא אזמין אותה גם, אני בכלל לא מעוניינת לשבת לידה במהלך הערב, אלא לצד אנשים בני גילי (היא צעירה יותר), ולשוחח איתם שיחה שמתאימה לי.