שבוע חדש "גשם גשם בוא"
- פותח הנושא בני הספל
- פורסם בתאריך
אני מבינה שזה "אפקט ספי רבלין"
כתבה: עמליה ארגמן ברנע
הבת הסודית
"שלום לך בת סודית. אני לא מכירה אותך, אבל אני יודעת שאת קיימת, שאת כבר בת כמעט בת עשרים ושתיכף תסיימי או אולי כבר סיימת צבא. אני יודעת גם איך קוראים לך, מיהי אמא שלך, איפה גדלת ומתי בדיוק נולדת. כן, כשאבא שלך היה נשוי לי בעת שהיינו משפחה נורמטיבית מאוחדת, אבא אמא ושני ילדים וכלב, בווילה יפה עם דשא ופרחים והמון חברים שראו בנו דוגמה ומופת לחיים מאושרים. נדמה לי שבשנה שבה נולדת אבא שלך היה קצת חולה, ונורא טיפלנו בו, נוסף על מה שתמיד היה מובן מאליו – תמיכה ופירגון משפחתי בקריירה המשגשגת שלו, תוך שאנו חגים סביבו כמו היה הוא עצמו החיים סביב השעון.
לא ידעתי על קיומך עד השנה האחרונה. האמת, הייתי מעדיפה לא לדעת, לעולם, אף פעם, אבל חברה טובה (ששמה שמור במערכת שבה היא עובדת) פגשה באנשים שיש להם יד ארוכה במרתפי משרד הפנים, והם שלפו משם מסמך רשמי של מרשם התושבים ודחפו לי אותו לפרצוף. במסמך, לצד שם אביך, ראיתי פתאום ששם כתוב שחור על גבי לבן: מספר הילדים: ארבעה.
ארבעה? טוב, על השלישי ידעתי, השלישי שנולד אחרי שכבר התגרשנו ולידתו, אחרי גירושינו, לשחקנית מפורסמת זכתה לסיקור רב בתקשורת. כן, עליו ידעתי, וגם שמחתי בו. ילד מדהים. במקרה הזה, שאף הוא התגלה לנו מהתקשורת. שתי האימהות החליטו לדלג על אבא שלך – שהתנכר לילדו – והתחברנו לנו. לא בזכותו, לא בגללו, ולא נגדו, אלא מאהבה אמיתית. והידיעה שההפסד הוא כולו שלו – מזמן הפסיקה לעניין אותנו.
אבל על קיומך שלך, ילדה סודית, כאמור לא ידעתי. כשהתמקדתי במסמך שנפל לידי התרכזתי לרגע היטב בשם אימך, אימצתי את זכרוני ופתאום נזכרתי בבהירות, היי, היא היתה מבאות ביתנו. חברה של אחי אביך, הלא הוא דוד שלך, שהביא את אמא שלך אלינו הביתה לארוחות שבת ולמסיבות ביום העצמאות. דווקא אישה נחמדה, זכרתי, מאוד שקטה ולא פרובוקטיבית או משהו כזה, כזו שאי אפשר לחשוד בה לפי מראיה ולפי מקצועה המכובד במניפולציות כמו גניבת זרע או משהו כזה. בשביל שקר גדול לפעמים מספיק מרחק קטן. ממש קל"ב.
נתנו לך שם יפה, ילדה סודית, שם שראשי התיבות שלו הוא: "נצח ישראל לא ישקר". מקרי, כמו שהכל פה מקרי. ובעוד השקר בלבד הוא על חשבוננו, את גדלת לך, אני מתארת לעצמי, עם העונש הזה של אבא סודי שכפה עלייך ועל אימך אלם רגשי ונדודים במדבר ההכחשה, למרות שהוא רשם אותך כבתו החוקית לכל דבר. מי יודע איך הסתדרת עם זה, ילדה סודית. אינני יודעת ולא אדע. אני רק יודעת שהוא הסתדר עם זה מצויין. תדמיתו לא נפגעה, האמון בו לא נסדק לרגע, הרייטינג שלו המשיך לטפס, והוא מעולם לא חשב לספר לילדיו על קיומך, באומץ לב, ולו כדי למנוע את האפשרות שיבוא יום והם יגלו זאת דרך התקשורת. מה שבסוף קרה.
דווקא אמא שלך גילתה רגישות. היא התקשרה אלי מיוזמתה וביקשה את "סליחתי". סיפרו לי שחזרה בתשובה (ומה?) והבנתי שזה מציק לה, כנראה בעיקר כלפי בורא עולם. קצת הצחיק אותי כשאמרה לי "כואב לי שכואב לך", עכשיו באים? שאלתי אותה, בניסיון להישמע קולית, ועוד הוספתי בסקרנות: לא הפריע לך שיש לו משפחה וילדים? "הפריע לי מאוד", היא ענתה, "ולכן לא היית צריכה לגלות את זה", ענתה בתמימות או בטיפשות, תחליטי את, ילדה סודית. ובעצם אל תכבידי על ראשך הצעיר מחשבות. מה את אשמה? את בטח מכירה את המשפט הזה "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תיקהנה" וזה בטח הספיק לך בימים קרירים.
את בטח מבינה למה החלטתי לכתוב לך עכשיו, את בטח קוראת עיתונים ובטח יש לך פייסבוק, ואת ערה לכל העניין הכואב הזה עם ספי ריבלין ז"ל והבת הסודית שלו, שיצאה לתקשורת וחשפה כאב שלא נגמר ולא עבר, ואולי גם ציערה מאוד משפחה השרויה בעצם ימי האבל על אביהם שהיה אהוב מקצה הארץ עד קציה, ורק עבורה לא נותר פירור אהבה סולח אחד כדי לאפשר לה להיפרד ממנו.
אז בגלל זה. רוצה שתדעי, קבל עם ועולם ולפני המקום, ואך ורק בשם הצד הזה של האינסוף, שאת יכולה לשים לסוד סוף. מקוה שהזמן יניח רטייה על כאבך והחיים ישחררו אותך מהמעמד הבזוי שהועידו לך. שתצאי מהמחילה ותדעי למחול. שמת לב, כמוני פתאום, לקירבת הלשון בין מחילה למחילה? "
זה מתוך "סלונה"
http://saloona.co.il/amaliabarnea/?p=172?ref=hpc
אין לי כבר מילים.
גבר נורמטיבי שמעדיף לא ליצר קשר עם ביתו, כדי לשמור
על שלום בית. וגם אם אני יוצאת מנקודת הנחה שהאישה הערימה עליו, עדיין- מדובר כאן בילדה שהיא בשר מבשרו. באמת יש כאלו שבשבילם, זה לא חשוב?
וואלה, לא יודעת. לא באה בטענות לאף אחד אבל אני מודה: זה מפתיע.
כתבה: עמליה ארגמן ברנע
הבת הסודית
"שלום לך בת סודית. אני לא מכירה אותך, אבל אני יודעת שאת קיימת, שאת כבר בת כמעט בת עשרים ושתיכף תסיימי או אולי כבר סיימת צבא. אני יודעת גם איך קוראים לך, מיהי אמא שלך, איפה גדלת ומתי בדיוק נולדת. כן, כשאבא שלך היה נשוי לי בעת שהיינו משפחה נורמטיבית מאוחדת, אבא אמא ושני ילדים וכלב, בווילה יפה עם דשא ופרחים והמון חברים שראו בנו דוגמה ומופת לחיים מאושרים. נדמה לי שבשנה שבה נולדת אבא שלך היה קצת חולה, ונורא טיפלנו בו, נוסף על מה שתמיד היה מובן מאליו – תמיכה ופירגון משפחתי בקריירה המשגשגת שלו, תוך שאנו חגים סביבו כמו היה הוא עצמו החיים סביב השעון.
לא ידעתי על קיומך עד השנה האחרונה. האמת, הייתי מעדיפה לא לדעת, לעולם, אף פעם, אבל חברה טובה (ששמה שמור במערכת שבה היא עובדת) פגשה באנשים שיש להם יד ארוכה במרתפי משרד הפנים, והם שלפו משם מסמך רשמי של מרשם התושבים ודחפו לי אותו לפרצוף. במסמך, לצד שם אביך, ראיתי פתאום ששם כתוב שחור על גבי לבן: מספר הילדים: ארבעה.
ארבעה? טוב, על השלישי ידעתי, השלישי שנולד אחרי שכבר התגרשנו ולידתו, אחרי גירושינו, לשחקנית מפורסמת זכתה לסיקור רב בתקשורת. כן, עליו ידעתי, וגם שמחתי בו. ילד מדהים. במקרה הזה, שאף הוא התגלה לנו מהתקשורת. שתי האימהות החליטו לדלג על אבא שלך – שהתנכר לילדו – והתחברנו לנו. לא בזכותו, לא בגללו, ולא נגדו, אלא מאהבה אמיתית. והידיעה שההפסד הוא כולו שלו – מזמן הפסיקה לעניין אותנו.
אבל על קיומך שלך, ילדה סודית, כאמור לא ידעתי. כשהתמקדתי במסמך שנפל לידי התרכזתי לרגע היטב בשם אימך, אימצתי את זכרוני ופתאום נזכרתי בבהירות, היי, היא היתה מבאות ביתנו. חברה של אחי אביך, הלא הוא דוד שלך, שהביא את אמא שלך אלינו הביתה לארוחות שבת ולמסיבות ביום העצמאות. דווקא אישה נחמדה, זכרתי, מאוד שקטה ולא פרובוקטיבית או משהו כזה, כזו שאי אפשר לחשוד בה לפי מראיה ולפי מקצועה המכובד במניפולציות כמו גניבת זרע או משהו כזה. בשביל שקר גדול לפעמים מספיק מרחק קטן. ממש קל"ב.
נתנו לך שם יפה, ילדה סודית, שם שראשי התיבות שלו הוא: "נצח ישראל לא ישקר". מקרי, כמו שהכל פה מקרי. ובעוד השקר בלבד הוא על חשבוננו, את גדלת לך, אני מתארת לעצמי, עם העונש הזה של אבא סודי שכפה עלייך ועל אימך אלם רגשי ונדודים במדבר ההכחשה, למרות שהוא רשם אותך כבתו החוקית לכל דבר. מי יודע איך הסתדרת עם זה, ילדה סודית. אינני יודעת ולא אדע. אני רק יודעת שהוא הסתדר עם זה מצויין. תדמיתו לא נפגעה, האמון בו לא נסדק לרגע, הרייטינג שלו המשיך לטפס, והוא מעולם לא חשב לספר לילדיו על קיומך, באומץ לב, ולו כדי למנוע את האפשרות שיבוא יום והם יגלו זאת דרך התקשורת. מה שבסוף קרה.
דווקא אמא שלך גילתה רגישות. היא התקשרה אלי מיוזמתה וביקשה את "סליחתי". סיפרו לי שחזרה בתשובה (ומה?) והבנתי שזה מציק לה, כנראה בעיקר כלפי בורא עולם. קצת הצחיק אותי כשאמרה לי "כואב לי שכואב לך", עכשיו באים? שאלתי אותה, בניסיון להישמע קולית, ועוד הוספתי בסקרנות: לא הפריע לך שיש לו משפחה וילדים? "הפריע לי מאוד", היא ענתה, "ולכן לא היית צריכה לגלות את זה", ענתה בתמימות או בטיפשות, תחליטי את, ילדה סודית. ובעצם אל תכבידי על ראשך הצעיר מחשבות. מה את אשמה? את בטח מכירה את המשפט הזה "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תיקהנה" וזה בטח הספיק לך בימים קרירים.
את בטח מבינה למה החלטתי לכתוב לך עכשיו, את בטח קוראת עיתונים ובטח יש לך פייסבוק, ואת ערה לכל העניין הכואב הזה עם ספי ריבלין ז"ל והבת הסודית שלו, שיצאה לתקשורת וחשפה כאב שלא נגמר ולא עבר, ואולי גם ציערה מאוד משפחה השרויה בעצם ימי האבל על אביהם שהיה אהוב מקצה הארץ עד קציה, ורק עבורה לא נותר פירור אהבה סולח אחד כדי לאפשר לה להיפרד ממנו.
אז בגלל זה. רוצה שתדעי, קבל עם ועולם ולפני המקום, ואך ורק בשם הצד הזה של האינסוף, שאת יכולה לשים לסוד סוף. מקוה שהזמן יניח רטייה על כאבך והחיים ישחררו אותך מהמעמד הבזוי שהועידו לך. שתצאי מהמחילה ותדעי למחול. שמת לב, כמוני פתאום, לקירבת הלשון בין מחילה למחילה? "
זה מתוך "סלונה"
http://saloona.co.il/amaliabarnea/?p=172?ref=hpc
אין לי כבר מילים.
גבר נורמטיבי שמעדיף לא ליצר קשר עם ביתו, כדי לשמור
על שלום בית. וגם אם אני יוצאת מנקודת הנחה שהאישה הערימה עליו, עדיין- מדובר כאן בילדה שהיא בשר מבשרו. באמת יש כאלו שבשבילם, זה לא חשוב?
וואלה, לא יודעת. לא באה בטענות לאף אחד אבל אני מודה: זה מפתיע.
poseidon111
Active member
לא כל כך סודית. אורנה בנאי גילתה מזמן שהוא
אבי ילדה.
אבי ילדה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.