זקוקה לחרות
New member
שבויה
לעולם לא הייתי מעלה על דעתי שאולי אשתייך להגדרה הזו (חרדית בעל כורחה) ולו רק מהסיבה שתמיד דגלתי בחופש המעשה, כנראה שהדת יכולה לכפות את עצמה גם כשהכל מורה אחרת...-, הסיבה למחנק היא חומרנית מאד- פשוט סיבות כלכליות...וכן גם אומץ..
-אני סטודנטית מבלי אפשרות לעבוד (לימודים של בוקר ולילה, זריחה ושקיעה) כך שאני תלויה כלכלית בהורי שהם מצדם לא יודעים על מחשבותיי כלפי הדת..בקושי ועם תנאי גדול של מגורים בבית הסכימו לממן לי השנה את הלימודים באוניברסיטה (את כל חסכונותיי הוצאתי על השנה הראשונה), לכאורה יש להם די כסף והיו בחפץ לב משלמים לי למודים במכללה דתית..
מלגות לא מצאתי, ואני יודעת שאני יכולה לפנות לאגודת הלל וכדו' בבקשת עזרה אבל אין לי אומץ לעשות משהו גדול שיפגע בהם מאוד ובנוסף גם לא ברור לי אם אני אכן מעוניינת לעזוב את הדת( אני לא מרגישה הרבה ליהדות אבל מאמינה ),אין איזשהו רצון גדול לחלל את השבת או לאכול חזיר אך זקוקה נואשות לחופש, לחרות, בכללי אני מאמינה שלפני שעוזבים דרך חיים צריך לבדוק אותה- האם היא נכונה, ,אבל אני בשלב של עייפות ואין לי כח לרדוף אחר אמת כלשהי -רק רוצה לחיות בשקט..
הכל מאד מוגבל-אני גרה בביתם וחשה את המחנק בכל עת(הם מאד שמרנים) כל העת מתרחשות מריבות וויכוחים (על דברים קטנים, לא על מכנסיים וכד') אני משתדלת לכבד אבל מתפוצצת בלב..המחשבות על דירה משלי מבלי מעקב על שעות/בגדים בוערות בי מאד אך הידיעה שסיכויים אלו קלושים מאכזבת אף יותר..
האם משהו היה בסיטואציה דומה?
לעולם לא הייתי מעלה על דעתי שאולי אשתייך להגדרה הזו (חרדית בעל כורחה) ולו רק מהסיבה שתמיד דגלתי בחופש המעשה, כנראה שהדת יכולה לכפות את עצמה גם כשהכל מורה אחרת...-, הסיבה למחנק היא חומרנית מאד- פשוט סיבות כלכליות...וכן גם אומץ..
-אני סטודנטית מבלי אפשרות לעבוד (לימודים של בוקר ולילה, זריחה ושקיעה) כך שאני תלויה כלכלית בהורי שהם מצדם לא יודעים על מחשבותיי כלפי הדת..בקושי ועם תנאי גדול של מגורים בבית הסכימו לממן לי השנה את הלימודים באוניברסיטה (את כל חסכונותיי הוצאתי על השנה הראשונה), לכאורה יש להם די כסף והיו בחפץ לב משלמים לי למודים במכללה דתית..
מלגות לא מצאתי, ואני יודעת שאני יכולה לפנות לאגודת הלל וכדו' בבקשת עזרה אבל אין לי אומץ לעשות משהו גדול שיפגע בהם מאוד ובנוסף גם לא ברור לי אם אני אכן מעוניינת לעזוב את הדת( אני לא מרגישה הרבה ליהדות אבל מאמינה ),אין איזשהו רצון גדול לחלל את השבת או לאכול חזיר אך זקוקה נואשות לחופש, לחרות, בכללי אני מאמינה שלפני שעוזבים דרך חיים צריך לבדוק אותה- האם היא נכונה, ,אבל אני בשלב של עייפות ואין לי כח לרדוף אחר אמת כלשהי -רק רוצה לחיות בשקט..
הכל מאד מוגבל-אני גרה בביתם וחשה את המחנק בכל עת(הם מאד שמרנים) כל העת מתרחשות מריבות וויכוחים (על דברים קטנים, לא על מכנסיים וכד') אני משתדלת לכבד אבל מתפוצצת בלב..המחשבות על דירה משלי מבלי מעקב על שעות/בגדים בוערות בי מאד אך הידיעה שסיכויים אלו קלושים מאכזבת אף יותר..
האם משהו היה בסיטואציה דומה?
, מייאש...)