שבוזה מאוד
איך מתגברים על רגשי נחיתות?
רשמתי פה פעם על הרצון שלי לעבוד בחנות נוחות בתחנת הדלק שבה אני עובדת.
אני מרגישה נורא עצובה
בתחילת השבוע היה לי קטע לא נעים ואולי אני נסחפת או מדמיינת דברים.
עבדתי עם מישהי במשמרת , היא עבדה בחנות ואני בדלק.
היה באותו יום ישיבת מנהלים בתחנה .
לעובדת שאיתי משמרת התגלה חוסר בקופה בחנות.
בדיוק החלפנו משמרת, קניתי קולה אצל המחליפה שלה ויצאתי מהחנות. לפני שיצאתי ציינתי שאני ישאיר לה את הבקבוק שאלך הביתה.
עברו 10 דקות וכל המנהלים הין בחנות לברר על החוסר של הבחורה שאיתי במשמרת.
אני באתי לחנות להזכיר לעובדת המחליפה שאני רוצה להשאיר לה את הקולה.
שאלתי אותה איפה היא מעדיפה שאסים במקרר שלנו שבחדר מתדלקים או שאצלה במחסן.
היא והעובדת עם החוסר שלחו אותי למחסן בפה אחד.
שמתי את הקולה במחסן ובאתי לצאת מהחנות לבית.
לפתע אני קולטת בזווית העין את אחד המנהלים של האזור שמכיר אותי מאז שהחלתי לעבוד שם.
לפתע שמעתי אותו מדבר עם הבחורה עם החוסר .
לא שמעתי על מה דיברו אבל הייתה לי הרגשה לא טובה והייתי ממורמרת כל היום.
למחרת שאלתי את המוכרת מה המנהל אמר לה והיא לא התרגשה.
הוא שאל אותי מה אני עושה במחסן, למה אני מתפשטת ששם אם אני יודעת שיש שם מצלמות.
יש לציין שקודם כל אני יודעת שאין שם מצלמות , יש רק ליד הכניסה למחסן .
תמיד ידעתי שאין וכל המוכרניות התפשטו שם ואפילו אני כשהשירותים היו תפוסים והייתי
באיחור למשמרת.
ישר הרגשתי שלא היה לו נעים להגיד מה הוא חושב בצורה מפורשת, ואולי רומז לי לא לנסות לגנוב כי יש מצלמות.
נורא נפגעתי שמתייחסים אלי ככה , ממש בזיוןן.
לפני חודש עבד אצלנו גנב שגנב מלא בחנות אבל אני זה לא הוא, אני עובדת נאמנה שנותנת את הלב שלה, שתמיד זמינה למשמרות כשצריכים אותי . מעולם לא עשיתי קטעים מסריחים כמו למשל לא לענות למנהל כשהוא מתקשר, תמיד כיבדתי אותו.
בחיים גם לא עבר לי בראש לגנוב, אני בחורה טובה .
יכול להיות שאני סתם מגזימה עם המחשבות. פשוט הקטע שאיך שיצאתי המנהל ההוא ישר זרק הערה , נורא חשדנית בעיני.
אגב המנהל שלי אמר לי שהתחננתי בפניו שיתן לי לעבוד בחנות אז בזמנו , והוא אמר לי שידבר איתו ושהוא צריך לתת לו תשובה. אבל איך שהוא נתן לי להרגיש אולי הוא חושב שאגנוב לו, שאני לא אחראית מספיק ואלוהים יודע מה עוד..
עכשיו עוזבות 2 בנות מהחנות .
נשארות 2 שאחת מהשתיים יכולה לעבוד רק 3 משמרות .
תיכנס בצער הלב מישהי רוסייה חדשה החברה של הבנות שעוזבות , למרות שלפני זה דיברתי עם המנל שאני רותה לעבוד גם שם במקביל והוא נתן לי סיפרים : את עובדת הכי טובה בדלק. תמיד את זמינה שאני צריך אותי, זה תפור עלייך בדלק.
אני צריך אותך בדלק. את הנכס של התחנה . כל מיני שטויות שאמר לי ולדעתי הוא סתם ניסה למרוח אותי שארד מהרגעיון לעבוד שם. אני חסרת ביטחון ואולי אני משדרת לו שאני לא מתאימה לחנות.
מה גם יש עובד נחות ממני וזה לדעת כולם שעליו בכלל לועגים, על כך שהוא בכלל מעז
לחשוב על עבודה בלילות בחנות : עדין, אדיש בעבודה וקצת אוטיסט-ככה משדר לכולם.
מלא לקוחות שאלו אם חסר לו משהו .
מאוד כואב לי שאולי המנהל משווה אותי אליו חלילה.
אז היום עבדתי עם אחת הבנות שעועזבת בסוף החודש יחד עם החברה שלה בחנות.
הגייע עובד לשעבר ודיבר איתה , הקשבתי אך לא הגבתי בשיחה שלהם כי כבר לא היה לי טעם, מרוב שאני יודעת שאני לא רצוייה.
הם דיברו על כך שהחברה שלהם שתתחיל לעבוד יכולה לעבוד רק 3 משמרות.
יש עובדת אחת ותיקה שתמיד עובדת 3 משמרות .
נשארת העובדת שיכולה לעבוד יותר אך נשארות 8 משמרות שמקסימום בשבוע זה 7 וגם זה לא אנושי.
עדיין חסר מישהי מהעובדות שתבוד יותר מ3 משמרות.
קיצר, העובדת אמרה שגם ככה לא אכפת לה מה יהיה שהיא עוזבת , שמצידה יביאו עוד עובדת.
רתחתי מבפנים , שהלווו !! יש לו מישהי שמוכנה לעבוד , שמאוד רוצה ואני ישמח לעבוד שם פעמיים שלוש במקביל לדלק.
אבל גם יודעת שאין עם מי לדבר, שאני נואשת.
ואני גם יודעת שיש לי רגשי נחיתות, שאני בעצם רוצה אישור לכך שאני מסוגלת לעבוד בחנות .
שאני לא איזה אוטיסטית חלילה כמו העובד ההוא.
האם יש טעם לנסות עוד פעם לדבר עם המנהל על הרצון שלי לתרום בחנות..?
יש לציין שאני גם יודעת שזה סימפטום , ושבכל מקום הסיפור יכול לחזור, שזה משהו דפוק אצלי כנראה.
ככה שלהתפטר משם יכול להיות סוג של בריחה, אבל האמת?
זה לא פעם ראשונה שהסיפור וזה על עצמו ומזלזים בי?
גם כשפעלתי ההפך , והייתי עם "ראש קטן" . לא הרווחתי כלום.
גם אז המפקד שלי זלזל ביכולתיי ובמקום לתת לי לעבוד בתפקיד היה שולח אותי לנקיונות.
כשרק התחלתי לשרת בבסיס בהתחלה חשבתי שראש קטן יעבוד, וזה עבד רק בהתחלה.
תוך זמן קצר המפקד זלזל בי לאורך השירות.
כואב לי הלב , ורגשתי נחיתות שולטים בי כרגע.. :
מצד אחד אני מסתובבת אומללה בעבודה, עם פנים חמוצות והמנהל כבר התרגל אלי .
מצד שני כשהוא צוחק איתי אני "שוכחת" את הנושא הז וצוחקת בחזרה .
נורא קשה לי לשמור על דיסטאנס כי הוא מהמנהלים שאיתם אפשר לצחור ולדבר, ודווקה הוא איכזב אותי כל כך.
באמת בשיא החום הזה , זה פשוט סיום לעבוד בדלק.
כמה חבל שנגזל ממני האפשרות לעבדו בחנות , עשכיו גם העסיק עוד בנות למרות שביקשתי ממנו שלים לי משמרת או שתיים בחנות.
מה עליי לעשות? איך לבהיר לו את הכאב שלי? את המצוקה?
אני מפחדת שנניח גם אם אתפטר משם אני עלולה להכינס שוב למצב כזה "שאני לא מתאימה לתפקיד"
מה אני יכולה לעשות?
מאוד כואב לי ואני מאוד מאוד עצובה
איך מתגברים על רגשי נחיתות?
רשמתי פה פעם על הרצון שלי לעבוד בחנות נוחות בתחנת הדלק שבה אני עובדת.
אני מרגישה נורא עצובה
בתחילת השבוע היה לי קטע לא נעים ואולי אני נסחפת או מדמיינת דברים.
עבדתי עם מישהי במשמרת , היא עבדה בחנות ואני בדלק.
היה באותו יום ישיבת מנהלים בתחנה .
לעובדת שאיתי משמרת התגלה חוסר בקופה בחנות.
בדיוק החלפנו משמרת, קניתי קולה אצל המחליפה שלה ויצאתי מהחנות. לפני שיצאתי ציינתי שאני ישאיר לה את הבקבוק שאלך הביתה.
עברו 10 דקות וכל המנהלים הין בחנות לברר על החוסר של הבחורה שאיתי במשמרת.
אני באתי לחנות להזכיר לעובדת המחליפה שאני רוצה להשאיר לה את הקולה.
שאלתי אותה איפה היא מעדיפה שאסים במקרר שלנו שבחדר מתדלקים או שאצלה במחסן.
היא והעובדת עם החוסר שלחו אותי למחסן בפה אחד.
שמתי את הקולה במחסן ובאתי לצאת מהחנות לבית.
לפתע אני קולטת בזווית העין את אחד המנהלים של האזור שמכיר אותי מאז שהחלתי לעבוד שם.
לפתע שמעתי אותו מדבר עם הבחורה עם החוסר .
לא שמעתי על מה דיברו אבל הייתה לי הרגשה לא טובה והייתי ממורמרת כל היום.
למחרת שאלתי את המוכרת מה המנהל אמר לה והיא לא התרגשה.
הוא שאל אותי מה אני עושה במחסן, למה אני מתפשטת ששם אם אני יודעת שיש שם מצלמות.
יש לציין שקודם כל אני יודעת שאין שם מצלמות , יש רק ליד הכניסה למחסן .
תמיד ידעתי שאין וכל המוכרניות התפשטו שם ואפילו אני כשהשירותים היו תפוסים והייתי
באיחור למשמרת.
ישר הרגשתי שלא היה לו נעים להגיד מה הוא חושב בצורה מפורשת, ואולי רומז לי לא לנסות לגנוב כי יש מצלמות.
נורא נפגעתי שמתייחסים אלי ככה , ממש בזיוןן.
לפני חודש עבד אצלנו גנב שגנב מלא בחנות אבל אני זה לא הוא, אני עובדת נאמנה שנותנת את הלב שלה, שתמיד זמינה למשמרות כשצריכים אותי . מעולם לא עשיתי קטעים מסריחים כמו למשל לא לענות למנהל כשהוא מתקשר, תמיד כיבדתי אותו.
בחיים גם לא עבר לי בראש לגנוב, אני בחורה טובה .
יכול להיות שאני סתם מגזימה עם המחשבות. פשוט הקטע שאיך שיצאתי המנהל ההוא ישר זרק הערה , נורא חשדנית בעיני.
אגב המנהל שלי אמר לי שהתחננתי בפניו שיתן לי לעבוד בחנות אז בזמנו , והוא אמר לי שידבר איתו ושהוא צריך לתת לו תשובה. אבל איך שהוא נתן לי להרגיש אולי הוא חושב שאגנוב לו, שאני לא אחראית מספיק ואלוהים יודע מה עוד..
עכשיו עוזבות 2 בנות מהחנות .
נשארות 2 שאחת מהשתיים יכולה לעבוד רק 3 משמרות .
תיכנס בצער הלב מישהי רוסייה חדשה החברה של הבנות שעוזבות , למרות שלפני זה דיברתי עם המנל שאני רותה לעבוד גם שם במקביל והוא נתן לי סיפרים : את עובדת הכי טובה בדלק. תמיד את זמינה שאני צריך אותי, זה תפור עלייך בדלק.
אני צריך אותך בדלק. את הנכס של התחנה . כל מיני שטויות שאמר לי ולדעתי הוא סתם ניסה למרוח אותי שארד מהרגעיון לעבוד שם. אני חסרת ביטחון ואולי אני משדרת לו שאני לא מתאימה לחנות.
מה גם יש עובד נחות ממני וזה לדעת כולם שעליו בכלל לועגים, על כך שהוא בכלל מעז
לחשוב על עבודה בלילות בחנות : עדין, אדיש בעבודה וקצת אוטיסט-ככה משדר לכולם.
מלא לקוחות שאלו אם חסר לו משהו .
מאוד כואב לי שאולי המנהל משווה אותי אליו חלילה.
אז היום עבדתי עם אחת הבנות שעועזבת בסוף החודש יחד עם החברה שלה בחנות.
הגייע עובד לשעבר ודיבר איתה , הקשבתי אך לא הגבתי בשיחה שלהם כי כבר לא היה לי טעם, מרוב שאני יודעת שאני לא רצוייה.
הם דיברו על כך שהחברה שלהם שתתחיל לעבוד יכולה לעבוד רק 3 משמרות.
יש עובדת אחת ותיקה שתמיד עובדת 3 משמרות .
נשארת העובדת שיכולה לעבוד יותר אך נשארות 8 משמרות שמקסימום בשבוע זה 7 וגם זה לא אנושי.
עדיין חסר מישהי מהעובדות שתבוד יותר מ3 משמרות.
קיצר, העובדת אמרה שגם ככה לא אכפת לה מה יהיה שהיא עוזבת , שמצידה יביאו עוד עובדת.
רתחתי מבפנים , שהלווו !! יש לו מישהי שמוכנה לעבוד , שמאוד רוצה ואני ישמח לעבוד שם פעמיים שלוש במקביל לדלק.
אבל גם יודעת שאין עם מי לדבר, שאני נואשת.
ואני גם יודעת שיש לי רגשי נחיתות, שאני בעצם רוצה אישור לכך שאני מסוגלת לעבוד בחנות .
שאני לא איזה אוטיסטית חלילה כמו העובד ההוא.
האם יש טעם לנסות עוד פעם לדבר עם המנהל על הרצון שלי לתרום בחנות..?
יש לציין שאני גם יודעת שזה סימפטום , ושבכל מקום הסיפור יכול לחזור, שזה משהו דפוק אצלי כנראה.
ככה שלהתפטר משם יכול להיות סוג של בריחה, אבל האמת?
זה לא פעם ראשונה שהסיפור וזה על עצמו ומזלזים בי?
גם כשפעלתי ההפך , והייתי עם "ראש קטן" . לא הרווחתי כלום.
גם אז המפקד שלי זלזל ביכולתיי ובמקום לתת לי לעבוד בתפקיד היה שולח אותי לנקיונות.
כשרק התחלתי לשרת בבסיס בהתחלה חשבתי שראש קטן יעבוד, וזה עבד רק בהתחלה.
תוך זמן קצר המפקד זלזל בי לאורך השירות.
כואב לי הלב , ורגשתי נחיתות שולטים בי כרגע.. :
מצד אחד אני מסתובבת אומללה בעבודה, עם פנים חמוצות והמנהל כבר התרגל אלי .
מצד שני כשהוא צוחק איתי אני "שוכחת" את הנושא הז וצוחקת בחזרה .
נורא קשה לי לשמור על דיסטאנס כי הוא מהמנהלים שאיתם אפשר לצחור ולדבר, ודווקה הוא איכזב אותי כל כך.
באמת בשיא החום הזה , זה פשוט סיום לעבוד בדלק.
כמה חבל שנגזל ממני האפשרות לעבדו בחנות , עשכיו גם העסיק עוד בנות למרות שביקשתי ממנו שלים לי משמרת או שתיים בחנות.
מה עליי לעשות? איך לבהיר לו את הכאב שלי? את המצוקה?
אני מפחדת שנניח גם אם אתפטר משם אני עלולה להכינס שוב למצב כזה "שאני לא מתאימה לתפקיד"
מה אני יכולה לעשות?
מאוד כואב לי ואני מאוד מאוד עצובה
