גי ג י גי גי, מה אתם חושבים על זה?
מתוך הווי פורום החוזרים בתשובה (ואולי דוקא הם צריכים תרופה/תשוקה/השלם את החסר...): " אני יכול לכתוב הרבה יותר ממה שאכתוב כאן בפועל, ולא אכתוב כי דיבורים שלא מביאים מעשים, אפשר לקנות לאין סוף בשוק, ובמחיר של פרוטה אחת עלובה. כדי להבהיר את נקודת המבט שבבסיס דברי: אבא שלי רב, לאומי אמנם, אך במגבעת ופראק. כבר בגיל בר מצוה היה ברור ששומר תו"מ, כבר לא אהיה. בסופו של מסע "התגלגלות" ארוך, מצאתי כחבר'ה את כל מועדון ה"שבבניקים" הירושלמי שלפני שמונה שנים ויותר (עברין הייתי עוד קודם,ועוד לפני גיל אחריות פלילית, כך שמצא מין את מינו). היחוד של המועדון הזה, הוא, שהיו בו חבר'ה, כשרוניים מאוד ברובם, שלאחר שהתפקרו( כל אחד מסיבותיו, אבל בהחלט הרבה טעמו את הצד האפל והמסריח של החברה החרדית כילדים, כולל אני) ונפלטו ממסגרת ישיבתית, נשארו בתוך החברה החרדית כחילונים גמורים, כשלבושם ה"שחור" מאפשר להם לעשות את כל שעלה על רוחם כולל עיסוק אינטנסיבי בפשע, בתוך הציבור החרדי. היו שם כאלה שבאו מכל קצות הציבור החרדי: החל ברב-אהר'לך, וכלה בחב"ד, וכולם הכירו את כולם לעומק, כולל את העבר שלהם. ולאחר הבהרה זו, שנועדה לומר שלמרות קטנותי ואפסותי, הרי שאבא בשמים בחר להחכים את אלישיר במעט נסיון חיים, שמתפרש גם על הצד שלפעמים עלום מהחוזר בתשובה הממוצע; אשתדל להאיר בעזי"ת על מספר נקודות שלאלפי עניות דעתי יעזרו לגרים בחברה נוכריה, וסתם לכל אחד. * גם לדתן ואבירם היו כיפה, ציצת ופאות... יתרה מזו, יוחנן כהן גדול לאחר שמונים פעם שיצא בשלום מבית קודשי הקודשים(!), פרש. -בחברה החרדית, יש הרבה צדדים שדעת תורה לא תהיה נוחה מהם( ולפעמים בלשון המעטה...), מה לעשות: בית שימוש יש בכל בית. * הבית הכי חם, הכי שלו והכי נאמן; זה הלב. מי שאין לו שם בית, יהיה עלה שנידף בכל רוח ואפילו הקלילה ביותר. אין לב יותר חזק מזה שריבון העולם שוכן בתוכו. -על האדם עוברות בחייו הרפתקאות וצרות ללא הרף וגבול ואין מנוס:אדם לעמל יולד, השאלה היא איך נעבור אותם. *החבר הכי טוב, הוא אבא בשמיים: הוא אף פעם לא דופק.הוא תמיד מקשיב ותמיד שם בשביל מי שקורא לו באמת. דיבור אליו זה בבחינת רוח הקודש. פראיר מי שלא עושה שיחות נפש איתו!!! הוא מבין אותנו יותר טוב לאין סוף, ממה שנבין את עצמנו או ממה שאחרים יבינו אותנו. -בקשו את פני ה' תמיד, דברו איתו כל יום על ה-כ-ל, הוא יעזור לכם להגיע להיכן ולמה שתרצו. * גם אם יש סביבנו ענני כבוד, שמלתנו לא בלה, ויש מן על הבוקר, בלי משה רבנו, בלי שנכנס לעדה קיימת של צדיק ולפחות רב גדול שעל פיו ישק דבר בקהילתו, לא רק שלא נגיע לארץ המובטחת, אלא שבסוף נמצא את עצמנו בלעדי כל העננים תקועים במדבר. -כשיש מנהיג אמיתי לציבור, קל יותר להיטמע בתוכו, ולהתמודד עם כל מיני תופעות חברתיות מגונות. קחו כדוגמא את הרב עובדיה יוסף, את הרב אליעזר ברלנד, את הרבי מלובביץ' זי"ע, ואת הרב קנייבסקי. אפשר לכתוב הרבה, ויש על מה, אבל לאלפי עניות דעתי, יותר טוב לפנות את המעשים שאפשר לעשות כרגע. חזון זה דבר מעולה, אבל העשיה צריכה להקדים אותו. מי שיכול עוד להוסיף יבורך. ה' גאה בנו, דוקא בגלל הקשיים. " ויש עוד... " אני אישית "חזרתי" בשאלה בתור ילד על גבול גיל ההתבגרות,ועברתי הרבה זמן, כעשור שנים, בחיפוש בלתי פוסק אחרי תכלית ואושר, כך שלמרות שקטן אני ולא אומר שזהו אני ה"יודע", עדיין ראיתי וניסיתי כמעט כל "לבוש" חברתי שבחברה החילונית הישראלית( ותמיד הלכתי "עד הסוף"), החל מערס\\פאנקיסט-אנרכיסט\\אנטלקטואליות ועיסוק במדעים מדויקים,וכלה בפוליטיקה\\עברינות\\ואומנויות לחימה ומיסטיקה, ועוד ועוד... לא ראיתי בשום מקום משהו שנקרא טיעון חילוני! ראיתי תמיד בכל מקום את אותו דפוס של חיים מכניים ולא ממש מאושרים, ומעגל של שקרים :או שקר עצמי על מי שאנחנו ועל מה שאנחנו באמת מרגישים, או הצגת התנהגות ותדמית שקריים לסביבה. עוד דבר שראיתי כמעט תמיד זה את הפחד למרוד ולבדוק את המוסכמות ואת העולם: גם מי שמעיז, "מתבגר" מהר מדי כבר עם הקושי הראשון. לא סתם ככה בין לייף אריקסון וקולומבוס, היו 400 שנה: רוב האנשים מעדיפים להישאר בכורסה החמימה, במקום לצאת אל קשיי בן החורין, זה שלא מפחד ללכת לבד נגד הזרם כשצריך. מי שמחפש באמת, בסוף ימצא. מי שלא מחפש, גם אם ימצא לא ישים לב. אז אם את כנה עם עצמך, תתחילי לחפש, ולא משנה לאיזה כיוון תלכי, רק אל תפסיקי לחפש כשיגיעו התלאות שיש בכל מסע, ותהיי תמיד כנה עם עצמך. תמיד. בסוף תגיעי. שבת שלום. " ולמי שהיה סבלנות לקרוא עד כאן... : זה שהם התחרפנו, או שהם נולדו ככה? מטרול מזדמן
