למה פיטרתי את מזכירתי?
לפני שבועיים חל יום הולדתי ה-50, במקרה לא הרגשתי טוב כל כך באותו בוקר. ירדתי למטבח לארוחת בוקר, ותארתי לעצמי שאשתי תהיה חמודה ותגיד:"עד 120" ואולי תהיה לה מתנה עבורי אבל היא לא אמרה אפילו "בוקר טוב" שלא לדבר "עד 120", חשבתי, נו, ככה זה עם האישה, אבל ניחא, בטח הילדים יזכרו. הילדים נכנסו גם למטבח, אולם להפתעתי, לא הוציאו מילה. בנסיעה למשרד לא היה לי מצב רוח טוב במיוחד, והרגשתי די מזופת, אך משנכנסתי למשרד, נתקלתי בג'נט, מזכירתי, שאמרה: "בוקר טוב בוס, יום הולדת שמח". עבדתי במשרד עד הצהרים, ואז שמעתי נקישה בדלת,ג'נט הציצה ואמרה: תסתכל איזה יום נפלא בחוץ, ולך יש יום הולדת. מה דעתך שנצא לצוהריים רק אתה ואני? עניתי ללא כל היסוס "קדימה" ותוך כדי כך חשבתי שזה הדבר היפה ביותר ששמעתי כל היום. יצאנו לארוחת צוהריים, לא הלכנו למקום רגיל, אלא למסעדה קטנה ונחמדה מחוץ לעיר. שתינו כמה מרטיני, ונהנינו מאד מהארוחה. בדרך חזרה למשרד היא אמרה: "תראה איזה יום יפה בחוץ האם אנחנו חייבים לחזור למשרד?" "לא בהכרח" עניתי ואז היא אמרה: "מה דעתך שניגש לדירתי, ונשתה איזה מרטיני נוסף או שניים?" הלכנו לדירתה, שתינו משקה נוסף, ואני הצתתי לעצמי סיגריה. כשהיא פנתה אלי ואמרה בקול מגרה "אם לא איכפת לך, אני אלך לחדר השינה ואחליף בגדים למשהו יותר קל ואוורירי, "בבקשה" אמרתי. היות ובאמת לא התנגדתי, היא נכנסה לחדר השינה, ולאחר כ-6 דקות היא יצאה משם, נושאת עוגת יום- הולדת ענקית, ואחריה הופיעו גם אשתי והילדים, ששרו "יום הולדת שמח לך....." ואני ישבתי על הספה, בלי שום דבר עלי, פרט לגרביים...."