../images/Emo58.gif
הנה דוגמא. מ.פ משמיד כל סיכוי למתח ב"למאטיס יש את השמש בבטן"/ יהודית קציר: "אשה צעירה פוגשת גבר נשוי שגילו כפול מגילה. בהתחלה אינה אוהבת אותו. אחר כך היא אוהבת יותר מדי. הם נוסעים, הם חוזרים, הם נפרדים. היא אינה יכולה לשכוח אותו". זה מה שמופיע בכריכה, אם אי פעם תהית מה קרוה בספר, אז פרי היקר סיפר לנו הכל. אבל זה עוד מילא, העקשנות שלו, כפי שהצביע על כך דוסטו, לנתח את הספר זה משהו מוגזם ומיותר, בטח אם בטעות קוראים את הכריכה האחורית לפני שפתחנו בעמוד הקדמי... עושה רושם שפרי תמיד רצה להיות סופר מוצלח ולא נתנו לו, הוא התחנן להיות מבקר הספרים מספר אחת בארץ ולא הרגיש שזה באמת קרה אז הוא דוחף לנו פואטיקה בגרוש וניתוח צפוף מרחיק לכת, לא מבוסס ובסופו של דבר גם לא מעמיק, על פני כריכה שלמה "יגאל, הגבר הנשוי, היה הבטחה לקשר נצחי שהתנפצה, כמו זו של האב שנטש אותה וכמו זו של נועה אהובתה הראשונה של ריבי". במשפט אחד הוא הורס הכל - גם מגלה לך המון פרטים חיוניים, וגם מחליט חד וחלק מיהו יגאל ומה ההשלכה של הסיפור עם נועה ועם האבא על כל החיים שלה. ולבסוף הוא מגדיל לעשות ובשורה האחרונה של הכריכה הוא אומר "ואת מלוא משחקי המטאפורות והבבואות... אפשר לראות רק בקריאה שניה של הספר, כמו בסרט שמוקרן לאחור." זהו זה, שברו את הכלים ולא רוצים לשחק איתך בכלל - גם אני כבר יודעת מה יקרה בסוף בהתחלה באמצע ובצדדים וגם כבר זכיתי לקבל, עמוק לתוך הגרון את מסקנותיו של פרי שודאי קרא קריאה ראשונה שניה ושלישית. מנצל"שת את שרשורך וקוראת בזו להחרים את כריכותיו ולקנות ספרים מעולים של הספריה החדשה בלי הכריכה האחורית...