שאלת תם
חברים, יש לי תהייה. למה כשאותי מכעיסים דברים בקהילה הדתית (אנשים כמו איתמר בן-גביר, למשל), אני יכול להתווכח איתם ולבקר אותם בלי להשתמש במילים: "מגעיל", "דוחה", "בהמי", "חיות על שתי רגליים", אבל אנשים שההתנהגות שלי מכעיסה ומקוממת אותם, לפעמים לא חושבים פעמיים לפני שהם משתמשים במילים האלה? ואולי גם מכאיב במיוחד כשזה בא מאנשים מהפורום שלנו. האם לקרוא לאנשים שצועדים במצעד הגאווה, גם אם הם עושים זאת בלי חולצה, "בהמות" ו"גועל נפש" זו הדרך שעליה חונכנו? האם דווקא מאיתנו לא נדרשת איזו זהירות לפני שאנו מוציאים מהפה שלנו מילים שכאלה? תראו, נורא קשה לנהל דיון עם אדם שאומר עליך "גועל נפש". כשמישהו אומר לך "גועל נפש" (ואתם לא צריכים ללכת למאה שערים בשביל לשמוע בן אדם כזה. בפורום הזה יש לא מעט שכינו אותי או את חבריי בכינויים שכאלה בשבועות האחרונים) הוא לא באמת פותח את עצמו לשיחה איתך. איך אני יכול להסביר את עצמי לאדם שלא מנמק מה מפריע לו בהתנהגותי אלא מצמיד לי תוויות וקורא לי בשמות? איך אפשר להתדיין עם זה ולהתקדם ולהגיע להבנה?
חברים, יש לי תהייה. למה כשאותי מכעיסים דברים בקהילה הדתית (אנשים כמו איתמר בן-גביר, למשל), אני יכול להתווכח איתם ולבקר אותם בלי להשתמש במילים: "מגעיל", "דוחה", "בהמי", "חיות על שתי רגליים", אבל אנשים שההתנהגות שלי מכעיסה ומקוממת אותם, לפעמים לא חושבים פעמיים לפני שהם משתמשים במילים האלה? ואולי גם מכאיב במיוחד כשזה בא מאנשים מהפורום שלנו. האם לקרוא לאנשים שצועדים במצעד הגאווה, גם אם הם עושים זאת בלי חולצה, "בהמות" ו"גועל נפש" זו הדרך שעליה חונכנו? האם דווקא מאיתנו לא נדרשת איזו זהירות לפני שאנו מוציאים מהפה שלנו מילים שכאלה? תראו, נורא קשה לנהל דיון עם אדם שאומר עליך "גועל נפש". כשמישהו אומר לך "גועל נפש" (ואתם לא צריכים ללכת למאה שערים בשביל לשמוע בן אדם כזה. בפורום הזה יש לא מעט שכינו אותי או את חבריי בכינויים שכאלה בשבועות האחרונים) הוא לא באמת פותח את עצמו לשיחה איתך. איך אני יכול להסביר את עצמי לאדם שלא מנמק מה מפריע לו בהתנהגותי אלא מצמיד לי תוויות וקורא לי בשמות? איך אפשר להתדיין עם זה ולהתקדם ולהגיע להבנה?