שאלת תם לגבי טלוויז'ן

[tzvika321]

שאלת תם לגבי טלוויז'ן

במסגרת החזרה לניו יורק של שנות ה-70, שמעתי שוב את Marquee Moon
אז ברור שמדובר באלבום נפלא שלא נס ליחו, אבל מה שאני לא מצליח להבין הוא באיזה יקום מקביל האלבום הזה מוגדר כפאנק?
באלבומים של פטי סמית ובלונדי (לפחות בהתחלה) אני מצליח לראות את הפאנק, אבל פה - לחלוטין לא. כל הסיפור הוא שהחבר'ה היו חלק מהסצנה?

 

[RIDE TO LIVE]

אתה צודק. הכל בגלל CBGB. כל מי שניגן שם תויג - פאנקיסט.

אבל בלי קשר אחלה להקה ואחלה אלבום.

CBGB full movie

 

[Celluloid Hero]

דווקא עם פטי סמית'

אני מוצא קשר קל - הסולן של טלוויז'ן שר באותה דרך, לפעמים גם באותו טון. אבל הסאונד שונה. זאת להקת גיטרות- שזה כידוע Big no no בpאנק רוק. יותר מדי תווים והרבה הרבה יותר מדי סולואים, כך שהם נפסליפ ומסולקים מיידית אחר כבוד מקטגוריית הpאנק.

בקשר ל CBGB - כדאי לך לצפות בסרט ש RIDE קישור אליו. זה סרט בידורי חמוד עם אלן ריקמן בתפקיד הבעלים של המועדון הילי קריסטל, והוא ייתן לך קצת מושג למה לכל הרוחות הוא הפך להיות מה שהוא הפך להיות. אתה מבין, העיר הייתה גם ככה מפוצצת ווירדוז, ולאלן ריקמן היה חוק אחד בלבד- אם אתה רוצה לנגן אצלו, אתה צריך לכתוב את השיט שלך. מה שגם תיעל את נהר הפריקים ישר לפאב שלו, וגם בלי כוונה התניע את כל הפרדיגמה החשובה ביותר של ה Pאנק רוק- רעיון ה-DIY (עשה זאת בעצמך, יעני איקאה סטייל). אחרי זה הוא גם אימץ את אחת הלהקות שניגנה במקום, הלהקה השנייה שאפשר לקרוא לה pאנק אמיתי בכל סיפור הסיבידיג'יז הזה- בשם ה dead boys (את הראשונה אתה מכיר מצויין ומחזיק כמובן בכל ששת האלבומים הראשונים שלה בבית). לרוע מזלו זאת הייתה להקה גם עם אתיקת עבודה מאוד pאנקית, במובן של - אלבום אחד ואז השמדה עצמית. אגב, לפי הסרט- ההשקעה הזאת די רוששה את הבעלים, אבל איכשהו הם שרדו לראות גם את גל הארדקור-פאנק מחריב להם את המועדון. כבוד.

 

[tzvika321]

טום ורליין ניגן עם פטי סמית'

אז יש שם איזשהו קשר.
את הסרט ראיתי. אלן ריקמן טוב, הסרט קצת פחות. ההומור שם אמריקאי, לא בריטי יבש, והם לא השקיעו מספיק בשביל להציג את הסחי של העיר, חוץ מהשירותים של המועדון. עד כמה זה קרוב למציאות? לא יודע.

 

[Celluloid Hero]

רחוק מאוד יש לי הרגשה

אם חושבים על כל האי דיוקים האחרים שיש בסרט.. אבל זה סרט חמוד, חסר יומרות. טוב למתחילים (מתחילים במה אין לי מושג)
&nbsp
אולי הקליפים האלו ייספקו לך משהו קצת יותר raw ?

 

[ציףציף1000]

CBGB היה בבאוורי

גם היום, הרחוב הזה לא נוצץ. בשנות השבעים זה היה הפח-זבל של מנהטן, שהיתה בעצמה פח זבל גדול, ברובה. יש לי איפשהו תמונות מ-78 של המקום, שצולמו (בצבע) ע"י הבליינים ועתונאי-רוק-מטעם-עצמם שהסתובבו במקום. באותה תקופה יצא לאור מגזין שכיסה ספציפית את הסצינה הזו. המועדון עצמו היה קטנטן, בניגוד למספר האסטרונומי של אנשים שטוענים שהיו שם על בסיס יומיומי. רוב הקהל היה מורכב מחברי להקות אחרות, שניגנו לפני או אחרי הלהקה שעל הבמה - ומחבריהם. ולמרות זאת - ואולי בגלל זה - המקום נהיה מיתולוגי. גן העדן האבוד.
&nbsp
טלוויז'ן לא היו "פאנק" במובן המוכר לנו. סצינת הפאנק האמריקאית, הניו יורקית, היתה אינטלקטואלית במהותה ונסבה סביב התנתקות, או התנגדות, לרוק המיינסטרימי ששלט ברדיו. הסצינה הזו היתה המשך ישיר למה שהוולווטס עשו, עם ובלי אנדי וורהול, שרוחו שרתה על האמנות בניו יורק במשך כל שנות השבעים. טלוויז'ן היו מאבני התווך של הסצינה הזו. ההשפעה שלהם על הפאנק והניו וויב הבריטי - בתיווך של עתונות המוזיקה שם - היתה עצומה. אני זוכרת ראיונות עם טום וורליין לקראת סוף העשור, בעתונות הבריטית, שם הוא נתפש כחצי-משיח.

 

[Celluloid Hero]

נראה לי שטלוויז'ן היו בעצם פוסט פאנק

לפני שהיה פאנק. כלומר פרוטו-פוסט-פאנק, ובחישוב הזה זה יוצא אמממ.. פאנק?

גם pere ubu היו כאלה, ויש עוד כמה להקות בטח שאפשר לחשוב עליהן ככאלה (מודרן לאברז למשל). אני מניח שהגורם לזה זאת ההשפעה של הוולוטס באמת, או כל מני להקות גרמניות שהושפעו מהוולווטס (CAN ו FAUST וכו'). אם כך, מן הראוי להתחיל קטגורית רוק חדשה לעשות סדר בעניינים .

 

[arieltr]

Art Punk Rock

החבר'ה שידעו לנסח בדיוק איך ומתי לומר את דעתם על המימסד הרקוב או החיים המחורבנים בשולי העיר או במיד-קלאס סאב-אורבאן המזויף, אך לצערם של החבר'ה האלה הם גם ידעו לנגן יפה מאוד ולהעמיד את כל הזעם שלהם באור טיפ טיפונת יותר רך, שכבתי ומלודי על האוזן.

גם גרג סייג מהוויפר'ז נכנסים מתחת לכנף הזו, וגם Death מ-1974 באלבום האדיר For the Whole World to See. ואני שמח להכניס גם את אלן ווגה, מרטין רב ופראנקי טירדרופ עם אלבומה הראשון של Suicide.

אולי אפילו אפשר להכריז בזאת על ביטול מושג ה-Punk המוסיקלי כראש הענף ולמעשה למקם את ה'הארדקור פאנק' כדבר האמיתי, האותנטי והראוי לעמוד בראש הדגל של הענף הזה ברוק, שממנו יצאו ה-'ארט פאנק רוק' שהקדים את זמנו בתור פוסט הארדקור כי המסוממים האלה היו סופר מוכשרים, ומאידך - הפאנק הג'נרי שלא באמת שווה להתעכב עליו יותר מדי אלא אם מישהו מעוניין בדיסקוגרפיה של גרין דיי נניח.

הלהקה שתיבחר לייצג את כל העיוות החדש והשינוי התיאורטי והמילולי המפוברק שלעיל תהיה מי אם לא הלהקה שצעדה כמו שצריך על פי עולם המונחים המשודרג ----------> הוסקר דו.

 

[Celluloid Hero]

יוסטון יש לנו בעיה

ולבעיה קוראים ניו-יורק.

אני קלטתי את זה ממזמן, אבל כדי להבהיר את העניין-

נניח ונלך על רעיון הארדקור שלך. הבעיה מס' 1- איך תעיז לקרוא בדיוק לסקס פיסטולס הארדקור, ואיך תבדיל אותם מנניח, bad brains או בלאק פלאג אם תעשה זאת?. לא אפשרי. להארדקור יש משמעות אשכרה אתנית, לא רק מוזיקלית. אין זכות קיום למושג הזה מחוץ לאמריקה. מה שאומר, פיסטולס וקלאש וכל שאר החברים מלונדון נשארים פאנק. אין מה לעשות.

מצד שני, יש לך גם בעיה ב LA , בשנים 1977-1980. קשה עד בלתי אפשרי לקרוא ל X או לגאן קלאב, ועוד מלא להקות אחרות מאותה סצנה - הארדקור. החבר'ה האלה עשו את own thing שלהם, שקדם את הארדקור, השפיע על היווצרותו אומנם, אך לא משוייך לו- לא מוזיקלית ולא אידיולוגית (למעט ה germs שהם מאוד מאוד קרובים להארדקור מבחינת הסאונד, ובלאק פלאג המוקדמים שמן הסתם שהשפיעו מאוד על בלאק פלאג המאוחרים).
אז אפשר להגיד שמה שהלך ב LA באותן שנים ,זה היקום המקביל האמריקאי למה שהלך בלונדון. פאנק, בנוסח אמריקאי, אפילו שורשי אמריקאי (כי הרבה להקות שאבו מהבלוז והקנאטרי) מצד שני, מחובר קשות לסטייל הלבוש וההתנהגות הפריקית של לונדון.

טוב ויפה. אז אנחנו יודעים איך לקרוא למה שהלך בלונדון ו LA לפני 1980. אחרי 1980 ב LA ובסביבתה, וגם לא בסביבתה, יש לנו הארדקור, אז אין בעיה. אבל מה עם ניו יורק?

וואלה לא יודע. כי חוץ מי הראמונס, הארטברייקרס המסוממים קשות והדד בוייז ,שהיו בכלל מקליבלנד במקור, אשכרה לא ניתן לקרוא לשום דבר שם pאנק עד 1980. וגם אחרי זה יש לך ישירות מעבר חד לט'ארש מטאלי-הארדקורי, סטייל agnostic front המזעזעים, ובכלל אנחנו יודעים- הארדקור האמיתי של ה east זה DC. רוצה לומר, ניו יורק דפקו לנו את כל העסק בסבנטיז עם האומנות שלהם, לא טרחו לנפק להקות הארדקור מעניינות במיוחד באייטיז, ו FEAR לגמרי אבל לגמרי צדקו.

 

[arieltr]

ArtCore Rock

כל מה שלא הארדקור ילך לאחד משני צדדים, ארטקור או פאנק ג'נרי שת'כלס זה רוקנרול שורשי פוסט פרוגסיב לפנים. אם, נניח, אני אנסה להעביר את זה לרגע לבלוז-רוק הלבן אז EXILE ON MAIN STREET יהיה הבלוז רוק הג'נרי בעוד שזפלין יהיה ארטקור בלוז רוק (כואב לי לכתוב את זה הפוך

).

הפיסטולס מן הסתם היו רוקנרול לפנים, לכן פאנק ג'נרי (למדי). גם הקלאש בהתחלה פחות או יותר. בלונדון קולינג הם זזו לכיוון הארטקור שלהם ודווקא אז אני מותש. באזקוקס אני מכיר רק השלישי מ-1979 DIFFERENT KIND OF TENSION אלבום שנפתח ג'נרי משהו ואז הופך לרצועות ארטקור פנטסטיות, לפני זה הם בטח זיגזגו כי כמו שאמרת - ההארדקור נמצא באמריקה, כלומר מירב הבריטים התמקמו או בפאנק התבניתי או לקחו אותו לכיוון הארטי. הנימוס הבריטי מנע מהם את ההפשטה הטוטלית שעשה ההארדקור האימתני.

ב-LA הזיגזג המעניין הוא בין הארטקור להארדקור והאינסוף אקלקטיות. AGENT ORANGE למרות ההארדקור יש שם נגיעות ארט. פליפר בעצם עד היום לא בטוחים מה הם ניסו לנגן. פאנק-נויז-הארדקור-אקספרימנטאל באנד. בלאק פלאג עשו רצח בעיניים מאידך אגנוסטיק פרונט זה מאסר עולם כפול אחרי כסא חשמלי.
הגאן קאלב רחוקים שנות אור מג'נריות עם הפאנק-חצי בלוזי-חצי פירסי-פרוטו פיקסי, כלומר ארטקור רוק לגמרי. X מהמעט שאני מכיר הם עשו עלי רושם של חיה ארטיסטית שלובשת בגדים לא שלה.
ועל פי FEAR, הראמונים בצד, הניו-יורקרים הם ארטקור. העננים והמזג החורפי פלוס כל המוזיאונים והגלריות נתנו לפריקים שטיפה יוקדת. ככה זה. כלומר חזרנו לטלוויז'ן.

כמה עולה לי כל החירטוט הזה?
אני מוכן לשלם באנגלית שייקספירית תוצרת סיד וישס.
"Everybody 'ated'im. Everybody 'ated me. We 'ated each other, too"

 

[Celluloid Hero]

האמת מתאימה לי ההגדרה

ההפרדה הארטקור וההארדקור בהחלט עושה קצת סדר. השאלה אם אפשר עכשיו גם לוותר על כל העניין המבלבל הזה של הפוסט-פאנק. מצד אחד- את WIRE אני מכניס להארטקור בכיף, כי וואלה pink flag זה אשכרה הדוגמא הכי מייצגת שאפשר לחשוב להגדרה הזאת , אבל PIL נגיד ועוד כמה קקות שהמילה אומנות לא יושבת יפה עם צבע ודרגת הריקבון של השיניים שלהם, מאלצים לשלוף שוב את הקלף הג'וקר של הנוייז. כנראה שאין ברירה וזה מן ההכרח. במיוחד שמסתובבים לך בין הרגליים כל מני בטהול סרפרזים חולי נפש שעושים צחוק ומחרבנים מזוויות מוזרות על כל ההגדרות האלו.

אגב, עוד אקסיומה שאצטרך לאתגר- היא שכן היה סוג של הארדקור באנגליה. שמע, הטעימה למטה לקוחה מאלבום חולני, שלוקח הרבה זמן לעכל אותו לגמרי (או שאולי הפוך- עד שהוא מעכל אותך לגמרי..), ואת הכאב החד והבלתי פוסק בראש, יש להפגיש תדירות עם מזרק של מוריפיום טעון וצמוד לווריד הבולט במצח, כי כל הטרקים אבל כל הטרקים בו נשמעים בדיוק ככה. אבל שווה את זה לגמרי!