שאלת נפרדוּת במתנות

שאלת נפרדוּת במתנות

יום הולדת שלוש קרב ובא וחברה מכינה לילדות מתנה. היא מכינה לכל ילדה מתנה ואחרי שהיא סיימה אחת היא שאלה אותי אם לעשות עוד אחת בצבע אחר או משהו אחר לגמרי בשביל השנייה.
אז חשבתי וחשבתי ואין לי תשובה חד משמעית בנושא.
נתחיל בזה שהן מעוד עסוקות בענייני יום הולדת, כל יום הן חוגגות יום הולדת לעצמן ולכל מי שנכנס הביתה בערך אבל אין להן בכלל הקשר של יום הולדת = מתנות. מבחינתן זו חגיגה עם עוגה ונרות ושירים, זר על הראש וקישוטים.
יש לי עניין לא פתור בעצמי עם מתנות, אני לא אוהבת לקבל מתנות ומלחיץ אותי מאוד כשאני יודעת שמצפים למתנות. אני ממש גרועה בכל העניין הזה של חילופי מתנות, לא יודעת מתי להביא, כמה להביא ובדרך כלל לא מביאה.
גם נורא מביך אותי כשמביאים לי וברוב המקרים זה דברים שאני לא רוצה או צריכה וזו סתם בזבנות בעייני.
אז עד שאני לא אפתור לגמרי את הנושא הזה עם עצמי אני דוחה כמה שניתן את ההתעסקות בנושא הזה עם הילדות.
והן מבחינתן, שמחות כשמקבלות משהו, עוד אף פעם לא היה עניין של היא קיבלה ככה ואני אחרת, הן אוהבות כשיש להן משהו שהוא רק שלהן ומכבדות את זה גם עבור השנייה אבל רוב המשחקים הם משותפים וזה היה לי מאוד עקרוני תמיד לא לקנות שניים מכל דבר.
עכשיו, בעניין המתנות, אני ממש לא יודעת מה "נכון", אם בכלל יש נכון בנושא הזה.
דעות מישהו?
 

lichy מתוק

New member
קודם כל מזל טוב

מה אומרת הבטן שלך? מה נכון לבנות?

יכולה לספר רק עלינו, אבל אלו בן ובת. הם בד"כ מקבלים בצוותא- לפעמים אותו דבר בצבעים שונים (אמר שרשרת מנצנצת ביום העצמאות, מצופים לברכה ועוד), לפעמים מקבל רק אחד מהם (בעיקר אם אלו בגדים או פעם אפילו נעליים), לפעמים מקבלים דברים מאד שונים (כששנינהם מקבלים).
אני חושבת (כי הדיון עוד לא ממש התחיל- אנחנו עמוק בעינייני בר מצווה עד שבת הבאה) שמה שיהיה אצלנו השנה זה או מתנה גדולה לשניהם או כל אחד מתנה משלו לא בהכרח שונות.
יש ביההם הבדלים ג'נדרים ברורים- זיו ליידי אמיתית היא אוהבת עגלות בובות תיקים תכשיטים מדומים תחפושות עם שמלות ענקיות וגם משחקים מגוונים ואילו בארי מאד אוהב כל מיני שמפעילים או משחקי חשיבה. שניהם מאד אוהבים כל מה שקשור לקריאה וחשבון וספרים.

אני חושבת שנתחיל אוטוטו לדבר איתם ולשמוע את דעתם ורצונם ונתחשב עד כמה אפשר- נסביר במילים פשוטות מה המתנות האפשריות " בארי יבל X וזיו תקבל ט, בארי זויו יקבלו Z בארי וזיו יקבלו A וA) הדוגמאות הן כמובן מומחשות וכמובן גם נשאל מה היו רוצים.

אם את לא רוצה בינתיים לדבר איתן על כך תסמכי על החושים שלך ועל מה הם אומרים לך.

שוב שיהיה יומולדת שמח!
 
תודה


מה שאמרתי לה זה שאין לי ממש תשובה על זה ואם זה מרגיש לה נכון לעשות משהו אחר אז שתלך על זה.
אין לי שמץ של מושג מה מרגיש לי נכון... אולי לא להתערב (זה המוצא שלי כל פעם שאין לי תשובה ברורה
).
 
מתנות

לדעתי אין כאן נכון ולא נכון. זה עניין שקשור אליכם, אליהן ואל היחס שלכן לחפצים ולקבלה בכלל.

לא כתבת מה המתנה, אבל מכיוון שמדובר כאן לפי מה שאני מבינה בעבודת יד, אני חושבת שהייתי מעדיפה דברים שונים, אבל לא רחוקים יותר מדי זה מזה. למשל, אם אלה בובות של חיות, הייתי בוחרת לכל אחת חיה אחרת. אבל לא הייתי הולכת על שני דברים שונים לגמרי (למשל תמונה ובובה) אלא אם אלה מתנות שאמורות לשמש את שתיהן (נגיד תמונה לחדר משותף).
 
קראתי את ההודעה שלי שוב וזה קטע

שכל פעם כתבתי "להביא מתנה" ולא "לתת מתנה".
(רק לציין שזה להביא במובן של להעביר ממקום למקום, לא כמו "להביא נשיקה". חשוב לי לציין כי ממש קשה לי לשמוע כשמדברים ככה).
בכל מקרה, העובדה שאני מביאה מתנות ולא נותנת מתנות מעידה על משהו קצת לקוי בתפיסה שלי, נראה לי.
אז כן, אני צריכה לפתור את זה עם עצמי
 
בתור ההפך הגמור ממך...

חולת מתנות.לתת ולקבל.אין לי יותר מידי תובנות...אני פשוט מנסה..תמיד אוכל להביא לשני את אותו הדבר.או ששניהם יתחלקו.או שאחד יתחבר יותר למתנה של השני.
 
מבינה אותך בענייני המתנות

גם אני לא כל כך טובה בזה, ויש לי קצת בעיה עם תרבות הצריכה שגורמת לכל העניין הזה לצאת מפרופורציות. אני לא חושבת שהעניין הזה קיצוני כמו שאת מתארת את המצב אצלך, אבל זה בטח לא ברמת העיסוק בזה שאני רואה סביבי. אחרי הכל יש משהו נחמד בעניין מתנות כשזה מתאים (ימי הולדת למשל...), וזו דרך יפה להביע אכפתיות ומחשבה, וגם דרך לפנק.

בכל מקרה, ממספר החודשים שאני אמא לתאומים אני רואה שזה נראה לי קצת טפשי להביא לשניהם אותה מתנה. ללידה קיבלנו מכמה אנשים אותה מתנה פעמיים (צעצוע זהה למשל) ונראה לי שגם כשיהיו גדולים יותר וידעו להבחין, לא נראה לי נחוץ שיהיה צעצוע זהה רק בשביל שאם שניהם ירצו לשחק איתו באותו הזמן יהיה לשניהם...
נראה לי נחמד משהו זהה אבל שיהיה בשני צבעים שונים, כי בגיל שלוש ילד יודע להגדיר שזה ״שלי״ ואני רואה בכך חשיבות בפיתוח הזהות שלהם. לגבי שתי מתנות שונות לגמרי, הייתי עושה זאת רק אם זה מתאים לאופיו של כל ילד בהתאמה. סתם לדוגמא: מי שאוהבת יותר ריקוד אז בגד בלט, ומי שאוהבת מוסיקה אז למשל אורגנית.

רק עכשיו אני רואה ששאלת שאלה ספציפית... אמנם לא יודעת מה החברה מכינה אבל הייתי הולכת על אותו דבר בצבעים שונים. נראה לי חשוב שלכל אחת יש משהו שהיא יכולה להגיד ״זה שלי״ כשבמקביל היחס לשתיהן הוא דומה וזה לא שאחת מקבלת משהו ״שווה״ יותר או פחות. אלא אם זה משהו שמיועד ספציפית לאחת מהן בגלל הטופי/תחומי עניין. שלה, ואז להתאים משהו אחר. לשנייה.

למרות שאצלן יומולדת זה לא משהו שמבחינתו אוטומטית מזמין מתנות, לא הייתי מנסה למנוע מהן את החשיפה לכך. במיוחד כשזה מגיע ממישהו אחר. בהמשך החיים הן ייחשפו לזה במלוא שאת וזה דווקא יפה בעיני. את עושה נכון לדעתי שאת מעבירה את זה להן בעדינות... יכולה להגיד לך שגדלתי בבית בלי מתנות ובלי ימי הולדת (לא מרוע או ממחסור, פשוט נראה לי שכמו אצלך, זו לא התה פילוסופיה...) ותמיד קינאתי בחברותיי שזה היה חלק אינטגרלי מחייהן. ממש לא הפכתי לפריקית של מתנות, ההיפך הוא הנכון. הגדול שלנו מקבל מאיתנו הרבה יותר פידבקים רגשיים מאשר מתנות והפתעות חומריות, אבל אני רואה איזה ושר זה גורם לו ואיזו הרגשת מיוחדות כשהוא כן מקבל, וימי הולדת נראה לי מועד הולם. במיוחד בגיל לוש שהן כבר מבינות הכל, ועוד יותר במיוחד שזה מגיע ממישהו אחר וחוסך לך עצמך את ההתעסקות עם זה.
מקווה שלא יצא מבולבל מדי...
מזל טוב!
 
גם אני גדלתי בבית בלי מתנות

אני חושבת שזה כן היה ממקום של אידיולוגיה ובעיטה בתרבות הצרכנות. אמא שלי נוטה לספרטניות בכל הקשור לרכישות, דור שני לשואה וכו', גם גדלתי בקיבוץ על ברכי הסוציאליזם. בקיצור, מכל כיוון זה הגיע. ואני לא יודעת עדיין על מה זה מבוסס אבל בשלב כלשהו התחלתי להגיב ממש לא טוב לקבלת מתנות, בכי, אכזבה, הכל. ואני רואה אותן עכשיו כשהן מקבלות מתנות והן במין שמחה טהורה כזו ואני ככ לא רוצה לקלקל.
קיבלתי במתנה חמות שיודעת לבטא את עצמה רד במתנות. כלומר, ההיפך הגמור ממני. היא מביאה מתנות כי אחרת לא יזכרו אותה או לא יאהבו אותה. ברצינות, כשהבנות היו בנות שלושה חודשים היא הסיאה להן מתנות וציפתה שהן תיזכרנה בה בזמן שהן משחקות בזה... אין מצב שהיא תפגוש אותן ולא תביא איתה איזו מתנה. ואנחנו כמובן מתנגשות בנושא הזה על בסיס קבוע.
את צודקת שאני לא צריכה למנוע מהן או להחביא מהן את נושא המתנות ואת ההקשר ליום הולדת, אני מאפשרת להן כמובן לקבל מתנות אבל אני לא פותחת את זה מיוזמתי כל עוד זה ככ לא פתור אצלי. אני צריכה איכשהו למצוא את שביל הביניים...
תודה על התגובה, גרמת לי לחשוב
 
גם אצל ההורים לי זה היתה מתוך פילוסופיה

בעיקר אמא שלי (שהיתה הדומיננטית).
רק עכשיו אני רואה שיש לי typo בהודעה הקודמת שכתבתי שזה לא מתוך פילוסופיה בעוד שהכוונה כמובן היתה *אלא* מתוך פילוסופיה... הא׳ במלה אלא נשמטה לה ויחי ההבדל הקטן

מעניין אם זה פרוידיאני אם כי יותר סביר שזה המאיית המעצבן של אפל...

בכל מקרה, אז גם אצלנו זה היה מתוך פילוסופיה כלשהי וקיבלתי את זה בהכנעה אם כי כנראה פיתחתי בתוך תוכי התנגדות עזה להתנהגות הזו.
תיארת כל כך יפה את השמחה הטהורה שאת רואה אצל הבנות. זה המקום האמיתי שמדבר תוכן ולא הייתי נוגעת בו. בטח כשאת כבר מבינה שבתוך תוכך הנושא מורכב ולא פתור, ומבין השורות אני מעזה להגיד שאני שומעת קצת כאב. סליחה שאני מעזה ואולי גם אני מפספסת... אולי אני מדברת מהמקום שלי...
אני כן יכולה לספר לך שאני מרגישה שאצלי הנושא כן פתור עד כמה שניתן לומר דבר כזה. אני מרגישה שהחוויה הזו עם אמא שלי גרמה לי להרגיש לא בנוח עם קבלת דברים מהסביבה לא רק במישור החומרי. ואני חושבת שבניגוד למה שמקובל לחשוב גם לקבל זה משהו שצריך ללמוד. זה משהו שעבדתי עליו שנים, ויש מקומות שעדיין קשה לי עם זה.
אולי שווה לשאול את עצמך האם התחושות האלה הן ספציפיות למתנות או לעוד דברים בחיים... לפעמים אנחנו מופתעים ממה שמגלים על עצמנו וזה פותח פתח להבנה כוללת יותר של מה שקורה איתנו. וכמובן לעבודה על מה שאנחנו לא מרוצים ממנו....

אגב, גם חמותי חייבת להביא מתנה כל פעם שהיא באה... ומתנה ללידה ומתנה ליומולדת חודש וחצי וכו׳. גם בעיני זה טיפשי וזמן האיכות עם פיצקי מספיק לדעתי לגמרי. ואם כבר מתנות אז קצת יותר במשורה. שפיצקי ייד שאוהבים אותו גם בלי מתנה כל שבוע... אבל אני מרגישה ויודעת שהרגשות שלי סביב זה מורכבים ולמדתי לנסות להפריד בין אני לאחרים. שחמותי תהיה איך שהיא רוצה ואני סומכת עלי ועל בעלי שנחנך את הילד לביקורתיות רבה יותר לגבי צריכה וצרכנות.

לגבי הבנות שלך, נשמע דווקא שאת מרגישה אותן טוב מאוד בצורה מאוד אמיתית. אל תוותרי על ההקשבה הזו.
ושוב מזל טוב
 

הלה321

New member
מזל טוב

הי,
ענייני הנפרדות...
אני חושבת שמאד חשוב להתאים לכל אחת לאופי שלה.
אצלי אומנם שני בנים אבל....היום בגיל 5 ממש בולט שהם רוצים דברים אחרים.
השבוע אחד מהם שנורר מאמא בגן בובה פיצית של דרדס. השני עשה הצגות על זה. כי השני (Aהוא חולני יותר) בדרך כלל מקבל הרבה צ'ופרים שהאחד לא, והוא לא מתלונן.
הייתי תקיפה ואמרתי זה מה יש (ניסיתי להסביר ולא הלך).
למחרת הוא קיבל בדואר מארה"ב בובה של פיראט. הראשון פירגן לו מאד. והשני חילק לי מלא מחמאות.

עדיף שלכל אחת יהיה משלה משהו, ככה ירוויחו יותר ויוכלו לחלוק. נכון שאם יש שם אז זה בעייתי. אבל שילמדו.
ואין גיל מוקדם מידי להתחיל בזה....

לי אישית קשה כשיש פער מחירים גדול בין הדברים. לדוגמה: תאום אחד אוהב את הדרדסים, וזוג עולה 39 ש"ח. והשני אוהב פיראטים. ועד לא מזמן כל פיראט עלה 70 ש"ח. היה לי מאד קשה לקנות לאחד מתנה בסכום כסף גדול בהשוואה לשני...
אבל אין מה לעשות. ככה זה.

בהצלחה,
הלה
 
למעלה