קטנית בפסח
New member
שאלת מערכות יחסים זוגיות ואחרות
אז חוץ מהעניין הזה של חרדת הנטישה ה"נהדרת" שלנו שגורמת לנו תמיד לחשוב לנטוש ראשונים...
האם מישהו/י מצא/ה בן/בת זוג שיכולים להתמודד עם ההפרעה שלנו?
בן הזוג שלי, עם כל הכוונות הטובות שלו, עדיין מבטל את הרגשות שלי ("את מגזימה"), ובכלל לא יודע להתמודד עם ההתמוטטויות הרגשיות שלי. (היום בכיתי שעות, ופגעתי בעצמי עם המרחיבים שאני מטפלת איתם בוגיניזמוס, וצרחתי את נשמתי, והוא?... הוא דאג מה השכנים יגידו לגבי הצעקות והלך לשחק במחשב. מאוחר יותר דיברתי איתו על זה (ותודה לפסיכולוגית על העזרה בלמידה לעשות את זה...) והוא אמר שהוא פשוט לא יודע מה לעשות ולפעמים בכלל לא מתחשק לו, למשל כשהוא כועס עלי).
הוא כל הזמן מדבר בערגה על ימי התפקוד הנורמליים שלי (החודשיים הראשונים של הקשר) והפחות נורמליים אבל עדיין עם תפקוד כלשהו (עד לפני 10 חודשים). כאילו הוא בקשר רק מתוך תקווה שהימים האלה יחזרו.
אני כמובן חושבת כל יומיים בערך על מה אעשה אם (בראש שלי: כאשר) ניפרד; לאן נלך (החתולה ואני), איך אתמודד עם זה שעד שתתחיל להיכנס קצבה אני עם 80 אגורות בחשבון, איך לטפל בחתולה שלי... (מחשבות על זה שאנשים עם הפרעות נפשיות אולי לא צריכים בכלל לקחת חתול, בטח לא כשהם עשויים להפחיד אותו כשהם בוכים וצורחים ומתמוטטים רגשית...)
בתקופה האחרונה הוא הנושא העיקרי (או היחיד) בשיחות שלי עם הפסיכולוגית, שמנסה לעזור לי לראות שאפשר לגרום לזה לעבוד, ואני שואלת...
האם בכלל יש תקווה לאנשים כמונו למצוא זוגיות מאושרת?
האם בכלל יש לי מה לתרום בחייו של מישהו אחר? אף אחד לא מבטיח לי שאי פעם אחזור לאיזשהו סוג של תפקוד. כרגע אני לא מסוגלת לעשות כלום, אפילו לא לעסוק בתחביבים שלי.
מה אני כבר יכולה לתת?
חשבתי שאני יכולה לתרום לבן הזוג שלי תמיכה רגשית, אבל הוא אמר... "הרגשות שלך בצורה שונה משלי"...
אז מה כבר יש לי להציע?
אפילו סקס נורמלי אני לא יכולה להציע בגלל הוגיניזמוס (לנרתיק שלי יש "חרדה" ושרירי פתח הנרתיק מתכווצים כשאני מנסה להכניס דברים שאמורים להיות דווקא רצויים שם).
חוסר התפקוד שלי והשנאה הכללית שלי מהמטבח מונעים ממני להציע בית נקי וארוחה טובה.
לעבוד אני לא מסוגלת כרגע; נאלצתי לעזוב עבודה שמאוד אהבתי כי לא הצלחתי לתפקד כראוי. אז אני לא יכולה ממש לתרום למשק הבית מבחינה כלכלית.
איך אני יכולה לחלום על זוגיות טובה?
אז חוץ מהעניין הזה של חרדת הנטישה ה"נהדרת" שלנו שגורמת לנו תמיד לחשוב לנטוש ראשונים...
האם מישהו/י מצא/ה בן/בת זוג שיכולים להתמודד עם ההפרעה שלנו?
בן הזוג שלי, עם כל הכוונות הטובות שלו, עדיין מבטל את הרגשות שלי ("את מגזימה"), ובכלל לא יודע להתמודד עם ההתמוטטויות הרגשיות שלי. (היום בכיתי שעות, ופגעתי בעצמי עם המרחיבים שאני מטפלת איתם בוגיניזמוס, וצרחתי את נשמתי, והוא?... הוא דאג מה השכנים יגידו לגבי הצעקות והלך לשחק במחשב. מאוחר יותר דיברתי איתו על זה (ותודה לפסיכולוגית על העזרה בלמידה לעשות את זה...) והוא אמר שהוא פשוט לא יודע מה לעשות ולפעמים בכלל לא מתחשק לו, למשל כשהוא כועס עלי).
הוא כל הזמן מדבר בערגה על ימי התפקוד הנורמליים שלי (החודשיים הראשונים של הקשר) והפחות נורמליים אבל עדיין עם תפקוד כלשהו (עד לפני 10 חודשים). כאילו הוא בקשר רק מתוך תקווה שהימים האלה יחזרו.
אני כמובן חושבת כל יומיים בערך על מה אעשה אם (בראש שלי: כאשר) ניפרד; לאן נלך (החתולה ואני), איך אתמודד עם זה שעד שתתחיל להיכנס קצבה אני עם 80 אגורות בחשבון, איך לטפל בחתולה שלי... (מחשבות על זה שאנשים עם הפרעות נפשיות אולי לא צריכים בכלל לקחת חתול, בטח לא כשהם עשויים להפחיד אותו כשהם בוכים וצורחים ומתמוטטים רגשית...)
בתקופה האחרונה הוא הנושא העיקרי (או היחיד) בשיחות שלי עם הפסיכולוגית, שמנסה לעזור לי לראות שאפשר לגרום לזה לעבוד, ואני שואלת...
האם בכלל יש תקווה לאנשים כמונו למצוא זוגיות מאושרת?
האם בכלל יש לי מה לתרום בחייו של מישהו אחר? אף אחד לא מבטיח לי שאי פעם אחזור לאיזשהו סוג של תפקוד. כרגע אני לא מסוגלת לעשות כלום, אפילו לא לעסוק בתחביבים שלי.
מה אני כבר יכולה לתת?
חשבתי שאני יכולה לתרום לבן הזוג שלי תמיכה רגשית, אבל הוא אמר... "הרגשות שלך בצורה שונה משלי"...
אז מה כבר יש לי להציע?
אפילו סקס נורמלי אני לא יכולה להציע בגלל הוגיניזמוס (לנרתיק שלי יש "חרדה" ושרירי פתח הנרתיק מתכווצים כשאני מנסה להכניס דברים שאמורים להיות דווקא רצויים שם).
חוסר התפקוד שלי והשנאה הכללית שלי מהמטבח מונעים ממני להציע בית נקי וארוחה טובה.
לעבוד אני לא מסוגלת כרגע; נאלצתי לעזוב עבודה שמאוד אהבתי כי לא הצלחתי לתפקד כראוי. אז אני לא יכולה ממש לתרום למשק הבית מבחינה כלכלית.
איך אני יכולה לחלום על זוגיות טובה?
