שאלת מעברים

[טלי12345]

שאלת מעברים

הבן שני , בן שנתיים וחצי, מתקשה לפעמים במעבירים. נניח קשה לו לעבור מארוחת ערב למקלחת, מהמקלחת למיטה....... למשל אחרי שהוא בעליל לא רעב כבר בערב הוא ממשיך לנשנש מהצלחת ולבקש עוד מזונות(אם כי לא רעב כבר).אפילו אם אכל ארוחת ערב מחוץ לבית- אצל חברים או במסעדה, הוא מתעקש ובוכה שלא אכל ארוחת ערב- זה מקשה עלי לאחרונה בלצאת איתו אחה"צ מהבית, כי מגיעים מאוחר והוא עייף ומתעקש על ארוחת הערב בבית וכמובן שלא אוכל כמעט כלום כי כבר אינו רעב . צריך לשכנע אותו ללכת למקלחת. שם הוא גם "נתקע" ולא מתחשק לו לצאת. אל תחשבו שאני נותנ לו 10 דקות ארוחה ו7 דקות מקלחת מטכליות

מדובר על שעה-שעה וחצי לפחות. המעבר לשינה לוקח אפילו יותר וזה ממש מתיש אותי. ניסינו להתחיל הכל יותר מוקדם(כי עד שמגיע לשינה כבר הוא עייף ומטורלל), אבל הגענו למסקנה שצריך לקצר את הזמנים הללו בין היתר כי בקרוב תצטרף אחות למשפחה . אנחנו רוצים שהעניינים יזרמו יותר בקלות בערב.ולא ששנינו נהיה מותשים עד האוזניים. וזה משונה לנו כי כל פעולה כשלעצמה הוא אוהב(חוץ מלישון.......) אבל קשה לו לעבור לפעולה אחרת. אשמח לתובנות.

 

[אפרתש]

יש לכם טקסי מעבר?

אולי טקס מעבר משלב לשלב יכול להקל עליו. כשהיינו ילדים, "טקס המעבר" היה שכל הילדים נותנים ידיים, והולכים ביחד לחדר האמבטיה לרחוץ ידיים. הרציונל - כשאנחנו נותנים ידיים אחד לשני, אנחנו לא נוגעים בקירות בדרך (ומורחים על הקירות שיירי אוכל). והרווח הנוסף היה שהמעבר משולחן לשלב הבא היה נעים (תסמכי על ההורים שלי שהם הלחינו שיר נחמד לריקוד המשפחתי הזה לעבר האמבטיה

), ברור, וקבוע. טקס מהאמבטיה למיטה זה קל יחסית. מגיעים עם המגבת מהאמבטיה, מתנגבים ומתלבשים על המיטה, שם כבר מחכה הבקבוק. אפשר לבחור את הספר לפני האמבטיה, או בזמן שאבא מכין את הבקבוק.

 

[טלי12345]

אין לו בקבוק../images/Emo2.gif

הבעיה איך לשכנע אותו לעבור לשלב הבא. נניח הוא משחק כבר עם האוכל ואינו רעב. אני אומרת לו:"בוא למקלחת" הוא אומר שהוא עוד אוכל, דוגמא אחרת: הוא באמבטיה, אני אומרת, "בוא נצא", הוא רוצה עוד להיות שם(ועברה כבר יותר מחצי שעה שעה(!))

 

[אפרתש]

"בוא נצא" לא מספיק קוסם ...

אולי לפרוס את המגבת, תוך קריאת משהו מלהיב. תמציאי משהו על סמך ההווי במשפחתי שלכם. "מהר, יש כריש במים, קפוץ למגבת" או "יש פה איזה ג'ירף שרוצה להתעטף במגבת?". ואחרי שיוצאים מהאמים, להמשיך קצת עם המשחק. נניח לרוץ עד למיטה, וכשמגיעים אליה לאמר באנחת רווחה "הכריש לא תפס אותנו...". ככל שחוזרים, אם הטקס נחמד לו - כבר יותר קל. המעברים יותר מהירים. חלק מלהיות הורים, זה לתפקד כסטנדאפיסטים גם כשאנחנו מותשים. אבל אין ברירה. לפעמים זה מה שעושה את ההבדל.

 

[תיור]

אולי תנסי דרך משחקים?

אפשרות נוספת זה לומר לו מראש מה תהיינה התוכניות להיום. כלומר, מספרים שיוצאים לבלות, אוכלים ארוחת בערב במסעדה, חוזרים הביתה, ישר לךמקלחת ואח"כ אומרים לילה טוב לX ולZ ואז למיטה... אולי זה יעזור. אם הוא יידע למה לצפות, הוא יקבל יותר בקלות את המעברים הקטנים.

 

[קֶרֶן יער]

אתרעות, תמלול, חזרתיות

"בעוד עשר דקות תגמר הארוחה ונלך להתקלח. בעוד חמש דקות תגמר הארוחה ונלך להתקלח. בעוד שתי דקות תגמר הארוחה ונלך להתקלח, אם אתה רוצה עוד משהו עכשיו זה הזמן" (אם הזמן לא מדבר אליו, אורך של שיר כן, או סוף תוכנית טלביזיה) "עכשיו הולכים להתקלח." (טקס פרידה מהשולחן? טקס החזרת המלח למקום?) ערב. אחרי ערב. אחרי ערב. אחרי ערב. (אצלי למשל- זה קושי פרידה וקושי לשנות מצב שניכר בזמן האחרון- לא רוצה לצאת מהבית לחברים, כשאצלם- לא רוצה לצאת מהם הביתה. טמון ביסוד איזה "עכשיו נעים וטוב מי יודע איך יהיה בתחנה הבאה?" אבל גם איזה קושי בסיסי להפרד... קביעות והכנה עוזרות).