אוי ויי
אני נוטה להסכים עם אוי ויי איז מיר כהערה ראשונה לאור התגובות שקראתי בשרשור צריך לציין שכמובן שהכל עניין של טרמינולוגיה. ודאי שבבחינה חברתית ראשונית הבחירה קיימת, כי אנו מעצבים את המונח בחירה על פי פרמטרים הרלוונטים לאותו תחום. כלומר- כשאני פונה למישהו בדברים, השאלה האם אזכה לתשובה מוגדרת אצלי כשייכת לשאלה "האם הוא יבחר לענות לי". יתכן שאני אהיה דטרמניסט מושבע, אך הטרמינולוגיה תהיה כזו של בחירה חופשית, כי בתחום המסויים הזה אני מגדיר אפשרות א´ כבחירה לנהוג כך ואפשרות ב´ כבחירה אחרת. שונה הדבר כשאנו מסתכלים על הרובד הפילוסופי או הפיזיקלי של קבלת החלטות. אני לא מצליח להבין, פלאטו, איך דטרמניסט יכול לקבל גישה של בחירה חופשית. לפי הדטרמניסט, אם נקפיא את העולם כך ששום מולוקולה ושום אטום לא יזוזו, נוכל תיאורטית לחשב את צורתו של היקום כולו לאורך כל פרק זמן שהוא. כל תזוזה של מולוקולה עתידית תהיה תוצאה הכרחית ממצב המולוקולות הקודם וכן הלאה. מעשיו של האדם ידועים לאותו מחשב-על תיאורטי עוד בטרם נולד סבא שלו (ולמעשה עוד טרם היות האדם בכלל). אם העולם אינו דטרמיניסטי, השאלה בדבר קיומה של בחירה תלוי במהותו המדוייקת של גורם חוסר היציבות והשם שנקרא לו. אני לא בקיא בתיאוריות הלא דטרמיניסטיות (משהו עם הקוונטים, לא?) ואם אכן אותו גורם לא יציב קיים בתהליכים הכימיים שעובר המוח כשהוא מייצר החלטה, תיתכן טענה שאי היציבות הזו היא היא ה"חופש". בשביל זה צריך להגדיר מהו אותו חופש. האם אותה אי יציבות, שיתכן והיא מכניסה סתם גורם של אקראיות, ראויה להיקרא בשם בחירה חופשית רק בגלל שיתכן והיה קורה כך ויתכן והיה קורה אחרת? או שמא אי היציבות הזו היא בעצם המהווה את האדם כישות, ולגיטימי להתייחס לתוצאותיה כלהחלטות האדם, והיא היא בעצם אותה תכונה של בחירה? אני מודה שבנקודה הזו אני כבר מתחיל להתבלבל. אבל פה לפחות השאלה מוגדרת יותר ברמה הפילוסופית ופחות ברמה הפיזיקלית. אם העולם אינו דטרמיניסטי, הרי שיש גורם כלשהו של "יכול שיהיה כך ויכול שיהיה אחרת". מה השפעתו האמיתית של גורם זה, האם ראוי לקרוא לו בחירה ועד כמה ניתן לשייך אותו באמת ליצור אנושי, אלו שאלות שצריך עוד לחשוב עליהן.