שאלת השבוע

[behappy]

../images/Emo6.gif דווקא מגניב ולא סולידי בכלל=]]

 

[rfranko]

החפירה של פומפי יותר קלה מזה...

ואי נועה שתהיי לי בריאה, ישר לבטן אה?... בתור התחלה? היה לי הרבה יותר מקום בארדיסקים.... וברצינות... ואי, אני לא יודעת מאיפה להתחיל בכלל, אני איתה כבר 15 שנה, שזה בול מחצית מחיי, שזה המון, באמת המון, אני חושבת על זה כבר כמה זמן, עד כמה האשה הזו גרה לי בחיים ומשפיעה עליהם. זו בהחלט השפעה טובה, ולקח לי קצת זמן ביני לביני להגיע למסקנה הזו. היא באה לי לחיים בגיל שבו הכל חרא, נכנסה פנימה בלי יותר מידי שאלות והתחילה לעשות שם קצת סדר, ממש מרי פופינס הפרטית/פראית משלי. וככה המשכנו כל השנים, לגדול ולהתפתח כל אחת בדרכה, היה לא קל בכלל,צחקנו כאבנו אהבנו וטעינו והפכנו גם היא וגם אני לאדם שיכול להסתכל במראה ולהיות מבסוט ממה שהוא רואה. היא בשבילי סוג של אחות גדולה מלאך שומר וחברה ממש טובה. היא כל כך עזרה לי נפשית/ רגשית והיא גם סוג של השראה עמוקה בכל יצירה שלי (פאק אני מתארת פה סוג של אלוהים) עזרנו אחת לשניה המון (היא בעצות מעולות דרך השירים שלה, ואני מצידי בעוגיות ריבה) נפגשנו, דיברנו (היא, אני מהמגמגמים לידה) והיא התגלתה כמדהימה באמת אז איך החיים שלי היו בלי טורי? לא היה לי את כל הדרך הנהדרת שעברתי, יתכן שהייתי מתגברת על הרבה דברים גם בלעדיה, אבל זה היה שונה והרבה יותר כואב וקשה... בטח גם הייתי גם פחות מיוחדת ויותר משעממת ובטח הייתי שומעת סלין דיון (איכ) הייתי מפספסת המון, קשה לי לשאת את עוצמת המחשבה הזו - בלי טורי - זה ממש מצמרר אותי, הביצ' הזו הפכה להיות חלק ממני, יש לי ראש ידיים רגליים.... וטורי.... אההמ... ואני ממש שמחה שזה ככה

 

[noosh]

טוב בא לי גם לחפור וכאלה

נראה מה ייצא מזה. אממ. איפה הייתי אם לא הייתי מגלה את טורי. אז סביר להניח שהייתי ממשיכה בהיכרותי עם עולם הרוק המתקדם והפסיכדאלי והקלאסי והלא-יודעת-מה, מה שעשיתי בכל מקרה. וכשחברה שלי אמרה לי שהיא בחרה בי כדמות לריקוד שלה בשיעור קומפוזיציה, היא לא הייתה בוחרת בסיילנט כשיר לעשות עליו את הריקוד. וסביר להניח שהייתי שמה דיסקים אחרים בדיסקמן שלי כשהייתי הולכת לשיעור חליל או לבי"ס, ובמחברות שלי לא היו ציטוטים כאלה או ציורים של נעלי בלט, או ציורים בכלל, כי לא הייתי מציירת את זה, כי הייתי מציירת אחרת, משהו אחר היה מוציא ממני את הציור והוא היה שונה (אם בכלל, אולי פשוט הייתי מוותרת על כל העניין הזה, מדשדשת ברישומים מעוותים ושוברת את העפרונות כי לא רציתי לנסות, כי לא היה מה שידרבן אותי) . ולא היו לי ציטוטים שלה חרוטים בתוך הצבע, כשהייתי הורסת את הציור ההוא, וצובעת את כולו בשחור, לא הייתי מעבירה שעתיים שלמות בלחרוט פנימה לתוך הצבע אות אחרי אות I can't reach you שוב ושוב ושוב, ולא הייתי מעבירה את הלילות שלי בלהקשיב לה ולא היה שם מישהו שהייתי רצה אליו ושהיה לוחש לי באוזן את כל המילים האלה, היו מילים אחרות אולי, או שלא היו מילים בכלל, אבל זה לא היה זה. סביר להניח שגם החברים שלי לא היו שומעים את השם הזה ממני, אולי הם היו מגיעים אליה לבד, ואולי לא. מן הסתם גם לא הייתי מנהלת פה, גל ואני לא היינו מעבירות לילות יוטיוב, ולא מצטטות אחת לשניה ציטוטים חותכים (ומעבר לזה). אני משערת שבקורס בצבא, הייתי מוצאת מוזיקה אחרת להתנחם בה, לא הייתי שרה עם חברה שלי טורי בריצות שלנו מסביב לבה"ד, לא הייתי קונה את אנדר דה פינק ומעבירה איתו כלכך הרבה לילות גשומים, אולי היה אלבום אחר, ואולי לא. כשהייתי מדברת איתו, לא הייתי מזכירה את טורי, כשהשתחררתי לא הייתי מדפיסה את התווים של Blood Roses, החתימה שלי במייל לא הייתה מלאה בשורות לבנות של got to stop spinning, אולי היו שורות אחרות בלבן, ואולי לא. הייתי מכירה את אנג'וי דה סיילנס, את פיימוס בלו ריינקואט, את א קייס אוב יו, את אנג'י רק בביצועים המקוריים שלהם, לא הייתי קופצת מאושר אם במקרה היה שיר שלה ברדיו, כי לא הייתי מזהה. אולי גם לא היית ירוצה לנגן על פסנתר כלכך, זה לא היה בוער בי. גם לא הייתי הולכת להופעה, כי לא הייתי מבינה על מה המהומה, אולי הייתי רואה פרסומים וצוחקת על הטעם האופנתי הקלוקל של החבובה. זה היה סתם עוד מוצאי שבת רגיל, סתם עוד יום שבת רגיל, בעצם, הייתי מסיימת את הארי פוטר קצת יותר מהר, ואח"כ שוב הכל היה רגיל, לא היפר ונטילציה, לא שינויים, או שאולי כן, אבל אחרים לגמרי, לא מאותו המקום. אני חושבת שבעיקר, לא היה שם את הדבר הזה, שילווה אותי לאורך כל הדרך, תמיד, תמיד, שאני יכולה לסמוך עליו, שאני יודעת שיידע לנסח כלכך נכון וכלכך מדויק את מה שאני מרגישה, גם במוזיקה וגם במילים, שלא היה משהו שיניע אותי למצוא את האומץ, לחפש משהו מאוד פנימי שייתן לי לצמוח, שייתן לי כוח, שלא היה שם את מה שידרבן אותי להיות כמוהו במקומות האלה של יצירה ושל חשיפה, אולי הייתי עדיין מסתירה ציורים שלי בגליונות נייר לבנים, שומרת אותם מכוסים היטב כדי שאף אחד לא יוכל לראות מה הוצאתי, גם לא אני. מצד שני, אולי גם לא הייתי מוציאה את זה בכלל, לא הייתי נאבקת כלכך כדי למצוא אתגרים.

 

[רעוּת]

יו נועה, עשית לי "אם יש גן עדן" עם זה ../images/Emo5.gif

 

[noosh]

וואו, נראה לי שגם לא הייתי רוקדת.

 

[שוקו פריך]

המ

אני חושבת שאם לא הייתי מכירה את טורי הייתי בנאדם ממש אחר עכשיו. מעבר לכך שבטח הייתי ממשיכה לשמוע דרים ת'יאטר וכל מיני דיסקים של אבא שהייתי מוצאת ולא מכירה את פי ג'יי וכל החבורה וזה, יש כל כך הרבה דברים שהיו משתנים. אם לא הייתי מכירה אותה לא הייתי מנהלת עכשיו, לא הייתי מכירה הרבה אנשים שנמצאים בחוג החברתי הנוכחי שלי. לא הייתי מכירה את נועה, ולא הייתי מתחילה לדבר מחדש עם שלומצ ועם יוני שהם חלק ממש גדול מהחיים שלי. לא היה לי מקום לבורח אליו בכל הזמן שהייתי בבי"ס וממש שנאתי להיות שם, כי לא היה אף אחד שהבין אותי באמת חוץ ממנה. לא היו לי את השורות מסנג'ר שבד"כ מתמצתות את הרגשות שלי וכמעט תמיד מכילות את המילים שלה. אני חושבת שלא הייתי זוכה להרגיש כל כך הרבה דברים כי היא מוציאה ממני את הנאמביות ומחברת אותי לאנשים אחרים שזה משהו שאני בד"כ לא עושה בעצמי. אם לא הייתי מכירה את טורי לא היה לי את BFP שמזכיר לי את ההופעה, אותה ואת האנשים שאוהבים אותי. לא היה לי מה לשמוע בדרך לכל המיונים לצבא שהפחידו אותי, וטורי עשתה אותם פחות נוראיים כי חיכיתי לרכבת הריקה ולשירים שלה באוזניות. לא היה לי מה לכתוב במחברת אזרחות, או כל מחברת אחרת כמעט כשבכלל לא היה לי אכפת על מה מדברים בכיתה ורק רציתי ללכת. לא היה לי עם מי לעבור את המסע לפולין כשכולם ניגנו משינה באוטובוס ואני רציתי קצת שקט. אני מסתכלת על החדר שלי וכל כך הרבה חפצים לא היו נמצאים בו עם לא הייתי מכירה את טורי, כי מעבר לקשר הישיר אליה, היא כמעט בכל דבר באופן כזה או אחר. אני חושבת שהייתי בנאדם שונה ממש אם לא הייתי מכירה אותה, כי היא פשוט היתה בשבילי בפורמטיב יירס, והמוזיקה שלה היתה בערך כמו פַסַל שיוצר דמות, או כמו המים שזורמים ועושים את האבנים מגניבות ממש כמה שנים אח"כ. אני חושבת שאם מסכמים את זה אז הכל זה היא פשוט, או בקטע רעותי יותר : "הכל אשמת טורי

".

 

[רעוּת]

גל ../images/Emo16.gif (כמו שאת עושה)

וזה לא ככה

זה: "הכל בגלל טורי! היא הרסה לי ת'חיים"

 

[rfranko]

אמ, הכל בזכות!!! טורי

 

[רעוּת]

למה את קטנונית ../images/Emo3.gif

 

[rfranko]

מדייקת, לא קטנונית

 

[yuval k]

פַּסָּל

 

[שוקו פריך]

תיארתי לעצמי שזה יגיע ../images/Emo3.gif

לא לימדו אותי לנקד אף פעם

סו מי

.

 

[behappy]

המממ

יו, זה כמו לשאול מי הייתי אם לא הייתי מכירה את כל אחד מהאהבות שלי לשעבר או החברות הטובות או נגיד מי הייתי אם לא הייתי רוקדת או רצה או מנגנת, נניח. אין לי הרבה זמן אבל אז אני אחפור בקצרה

אני מכירה את טורי איזה מליון שנה, מהזמן של יציאת האלבום הראשון וזה היה פשוט חלק שגדל איתי, נגיד אני זוכרת איך בחטיבה בכיתות ז'-ח' התחלתי לשמוע מוזיקה שהיא לא רק מדונה או ד"ר אלבן או משהו כזה, וטורי פשוט פתחה לי את העיניים והלב והמוזיקה של האלבום הראשון הייתה כמו חורף קר ומקסים ומלטף ואז לא הבנתי או לא יכולתי להזדהות עם כל הכאבים [והחתכים

] שהיא שרה עליהם אבל משהו חלחל בי ונשאר והיה הפסקולים של כל השנים שאח"כ, ואז האלבום השני, קניתי את שני הראשונים בקסטה וחסכתי מלא בשבילו! אני זוכרת שקראתי שטורי מוציאה אלבום שני בתרבות מעריב, והתמונה שלה עם השמלה הלבנה, וחורף בחוץ וגשם של שבת בבוקר, זה היה פשוט חלק מההתבגרות שלי. כמו לראות באותה תקופה התפוז המכני ועידן התמימות ועגבניות ירוקות מטוגנות. כמו הסדרה התיעודית על הביטלס וכל הקשקושים של איך קוראים אותו הגאון ביטלס שהיה חופר עליהם שעות בגימל

כמו אח"כ לרוץ בחורפים, בגשם, בטירוף, בים ולשמוע אותה בראש שלי [אז לא היו אייפודים ולרוץ עם דיסקמן זו זוועה

] שרה את יס אנסטסיה, בירידות כשרוח נגדית של חורף באה מכיוון הים ויש עוד איזו שקיעה שרק ממנה אפשר לכתוב אלבום מלודרמטי שלם. וכו וכו =] אני חושבת ששאבתי ממנה המון, המון השראה זה חלחל לנגינה שלי וזה חלחל בכלל לכל העולם האסוציאטיבי שלי, כלומר, מאז ומתמיד חשבתי במטאפורות וכולי ותמיד היה לי סוג של דמיון די מטורלל, אבל טורי נתנה לזה לגיטימציה, נתנה לזה להפתח אצלי- בין אם בכתיבה או בחוג דרמה נניח או בכלל בדיבור עם אנשים ובדיבור שלי עם עצמי, מעצם זה שהיא עשתה את זה כ"כ יפה. אני ממש זוכרת איך השורה הזו, as the winter breaks one more cherry tree הייתה כל כך משמעותית בהקשר הזה, מההאזנות הראשונות. כאילו אמרתי, כן, זהו- זה ככה בדיוק והיא ניסחה את זה בצורה מאוד פרטית ואישית שלה אבל משהו בזה נכנס לי מתחת לעור. טוב די עפתי לעבוד עוד קצת :|

 

[black crow]

וואו נועה

שאלה כבדה ומאוד מהותית.... בלי טורי - מלאת כאוס חסרת קול מנותקת מרגש רווית "תאונות" עייפה מאנשים חסרת כיוון עסוקה בכאב זו הייתי אני ללא טורי, המפחיד הוא שאני שמה משקל רב בידיה והיא כלל לא מודעת לעוצמותיה בחיי - זו גדולת המוסיקה שלה, זהו חוזק אמירותיה, כך אני אוהבת אותה. ולפני שאני שוכחת אתם אהובים שלי, לא הייתם בחיי!!!! אוהבת חוף

 

[מועדון לקוחות]

החיים בלי טורי......./images/Emo7.gif

יותר עצובים מהחיים עם טורי, כי לפחות יש את טורי לחלוק איתה את העצב. האמת היא שקשה לי לחשוב על זה - אני מקשיבה לה כבר 10 שנים (פחות או יותר) והיא נכנסה לחיי בזכות אדם שכבר לא נמצא בחיי (שזה מצער בפני עצמו אבל לא קשור לכאן) והיא העבירה איתי הרבה ימים עצובים ועגמומיים שהיו לי והרבה תקופות שהרגשתי לבד ושכל העולם נגדי. הטעם המוזיקלי שלי לא התרחב הרבה במרוצת השנים, כלומר : אין לי בעיה להקשיב לאמנים חדשים ולהיות פתוחה כלפיהם, אבל מעט מאוד אמנים גרמו לי לקנות דיסקים שלהם - אולי גם החוסר הפיננסי.... אז בלי טורי היו לי הרבה פחות דיסקים, ובלי טורי לא היה לי על מה להתרפק כשחבר שלי ואני היינו רבים - למשל : לשמוע את TVAB ביום שיש מאוחר בלילה לאור נרות ולכתוב ביומן או לשמוע את FTCH כשאני ממש כועסת ועצבנית או לא יודעת מה העולם רוצה ממני או אני רוצה ממנו. ובלי טורי גם לא הייתי מרגישה שאני רוצה לנסות להתמודד שוב עם הפסנתר המיותם שיושב בבית הורי כבר שנים. ובכלל, בלי המוסיקה של טורי, אני לא חושבת שהיה לי איך לשחרר הרבה רגשות שמצויים בי, בעיקר שליליים אבל לפעמים גם אחרים. אז זהו, אני שמחה שטורי נמצאת בעולם הרוחני שלי ומקווה שאני בשלה (yeah right). וכמובן שבזכותה התוודעתי לפורום המיוחד הזה, שנראה מאיים בהתחלה, בעיקר בגלל כל השירשורים ההזויים שלכם, אבל אח"כ התגלה כפורום מדהים ביותר. שלכם, ליבי

 

[behappy]

../images/Emo24.gif

 

[ירגזי כחול]

המשפט הראשון [ויותר] - כ"כ.

 

[boy for pele]

באמת שניסיתי.

פשוט לא מצליח לדמיין. היא חלק מרכזי מחיי עכשיו, אבל קשה לי לדמיין איזה בן אדם הייתי נהיה אם לא הייתי מכיר אותה. ולא ראיתי את דלתות מסתובבות.