אכזריות לשמה ../images/Emo66.gif
הרצון לנישואים - רצון בריא - גם אם בגיל צעיר, יכול לבוא מתוך היכרות עם החצי שאני מהווה: אני חצי, וכדי שאהיה שלם אני צריך לעשות מהלך מסויים לשם כך; אני חצי, וכבר לא נעים לי להיות בסטטוס הזה; אני חצי, ואני מחפש את זו שתשלים אותי, תבין אותי, תאהב אותי ואוהב גם אותה וכו' וכו'. במידה והנ"ל נכון, והבחור בעל הרצון יודע כי חיי הנישואים לא נגמרים רק במסיבת החתונה עם השמלה והטוקסידו, אלא משם הם רק מתחילים בדהירה קדימה, עם עליות ומורדות, והוא מוכן לקבל על עצמו את הכול, ובאהבה - מה טוב. זהו רצון פנימי טהור וכדאי לו. זה אפילו לא מופרך לבחור בן 19, ואני מכירה כאלה. אממה --- אותו עלם חמודות, עם כל בשלותו לחיי ההנישואים, המרגיש לחוץ בגלל סביבתו... זה אכן מופרך (לפחות מהסביבה ממנה אני מגיעה. 19 זה עוד רך בשנים
). צריך לשבת בנחת עם האמא ולהסביר לה, גם כן בנחת, ש19 זה בסיידר, ואפילו בסיידר פלוס {
}, והלחץ לא מועיל. הוא רק מוסיף חרדות וכאבי בטן ונדודי שינה תכופים. מה גם שחלילה וחס יכול לקרות מצב שבחור יקח החלטה פזיזה רק כדי לרצות את הוריו הדואגים והלחוצים עד כדי היסטריה {כולה 19!!!!
}.
אני רוצה לפנות אל אותם ואותן בחורי ובחורות העלם שלא התחילו את עשורם השלישי, בפניה נרגשת: אנא, עשו לעצמכם ולליבכם טובה, ואל תרגישו שום צביטות בלב כשמכר קרוב הודיע על אירוסיו. החיים עוד לפניכם וגם יומכם המאושר יגיע. אני לא אומרת לשבת בחיבוק ידיים עד גיל 20.... הרי אם הנכם בשלים, אדרבא. אבל לחץ? שיהיה מחוץ לתמונה.