ועוד על אמון
מאה אחוזי אמון. השאלה אמון במה? ראינו כאן בפורום, ועוד יותר בפורום "זוגיות במשבר", תלונות בנוסח "נתתי בו אמון והוא בגד בי", כאשר "בגד בי" מתייחס תמיד לפרשית אהבים צדדית. הגדילה לעשות אחת (זו מ
התיזה) שטענה שעד שלא נודע לה על פרשיות של 30 שנה (!) הזוגיות שלה ושל בעלה היתה למופת וכך היו גם חיי המשפחה שלהם. לדעתי, מגבלות שיגרמו למישהו להרגיש שויתר על צרכים בסיסיים שלו, אינן הוגנות ולרוב נדונו לכישלון או לאומללות. אז מה כן? קודם כל להמעיט בציפיות. לבקש מבן הזוג שיאפשר לי למלא את צרכי במלואם, לדאוג לכך שצרכיו יסופקו במלואם
ולתת אמון שאכן הדברים נעשים ברוח זו. לא לצפות שיתנזר ממילוי צורך זה או אחר (פיזי, רגשי, מקצועי, הרפתקני - שימו לב שלכל אלו אין הקשר מיני בהכרח). בכל מקרה, צריך לדבר עם בן הזוג על "מה אני צריך" ולשמוע ממנו מה הוא צריך ולמצוא את הדרך שכל אחד יקבל מענה לצרכיו.