שאלת הרגשה רגישה

בוא נסבך את השאלה קצת (כתוב בזכר)

לבן הזוג יש קשר עם אנשים שלא סיפר עליהם (מישהו מהעבודה, מישהו מהחוג לברידג´ וכו´, אולי גם מישהו מהאינטרנט). מתי תחשבו שהקשר הזה נושא אופי של יותר מחברות "סתם"? מתי תחשדו שזוהי בגידה? במה תלויה מידת החרדה והחשד? במה אתם מתנים את האמון שלכם בבן הזוג?
 
ככל שאני קורא את ההודעות שלך

בנושא. אני רואה שעברת אחי הרבה. אשכרה הגעת לרמת תיחכום בנושא - מדהים. מעניין מה המסקנות שלך? דניאל
 
את דעתי (מסקנתי) כבר כתבתי

ואני חמעתיק לכאן מתוך ההודעה (התיזה) המקורית: אם יש איזה מבחן לפיו מעשה יקרא "בגידה" הרי שלטעמי הוא מבחן ההתחשבות בבן הזוג, מתן מענה לצרכיו (הפיזיים והרגשיים) ומניעת פגיעה בו. אם כל אלו היו, לא היתה בגידה.
 

און&און

New member
אז ככה..

לא מתנים את האמון. מאמין ב100% שומע?!..100 אחוז! הרי אם יהיה רק 99 אחוזים אמון זה יאכל אותך נכון? זה יגמור אתכם.. ואם לא בגדה עד היום אז האחוז הבודד הזה יביא אותה לזה,תהיה בטוח. ואם כן הרי לעולם לא תדע נכון?! תגיד שאני נאיבי אבל אין לי בעיה אם זה-זה עושה אותי מאושר,זה גורם לי לישון יותר טוב.. און. ת´שמע לי,הייתי שם פעם
 
ועוד על אמון

מאה אחוזי אמון. השאלה אמון במה? ראינו כאן בפורום, ועוד יותר בפורום "זוגיות במשבר", תלונות בנוסח "נתתי בו אמון והוא בגד בי", כאשר "בגד בי" מתייחס תמיד לפרשית אהבים צדדית. הגדילה לעשות אחת (זו מהתיזה) שטענה שעד שלא נודע לה על פרשיות של 30 שנה (!) הזוגיות שלה ושל בעלה היתה למופת וכך היו גם חיי המשפחה שלהם. לדעתי, מגבלות שיגרמו למישהו להרגיש שויתר על צרכים בסיסיים שלו, אינן הוגנות ולרוב נדונו לכישלון או לאומללות. אז מה כן? קודם כל להמעיט בציפיות. לבקש מבן הזוג שיאפשר לי למלא את צרכי במלואם, לדאוג לכך שצרכיו יסופקו במלואם ולתת אמון שאכן הדברים נעשים ברוח זו. לא לצפות שיתנזר ממילוי צורך זה או אחר (פיזי, רגשי, מקצועי, הרפתקני - שימו לב שלכל אלו אין הקשר מיני בהכרח). בכל מקרה, צריך לדבר עם בן הזוג על "מה אני צריך" ולשמוע ממנו מה הוא צריך ולמצוא את הדרך שכל אחד יקבל מענה לצרכיו.
 
למעלה