או, שכאן זו חמותי.
וזה קצת אחרת. מבחינתה ילד זה פרויקט. כשהיא איתו, היא לא עושה שום דבר אחר. הטלביזיה פתוחה, תחובות לו תחת זרועותיו 2 בובות רכות, בחיתול תקוע לו זנב משרוך, על כל הגפיים מולבשות לו כפות-גרביים, שרשראות על הצוואר, דרמה, שירה, קוראת לו סיפור, וכל סוגי הצעצועים האפשריים פזורים על הרצפה, הכל בו זמנית. ואין רגע דל. אני לפעמים יוצאת מדעתי. הילד מקבל 100% תשומת לב שתלטנית, וזה לא היה מטריד אותי בכלל אם זה היה ביקור. היינו שם רוב החופשה, ולפעמים כבר יצא לי עשן מהאוזניים, שלא לדבר על כמה זמן לקח להרגיל את הילד מחדש לדוזות וזן אחר של תשומת לב.