שאלת המיליון

[מסובכת]

שאלת המיליון

שלום, לא פעם כתבתי פה הודעות בכוונה להתייעץ ולשתף... ולפעמים סתם לפרוק.. היום אני לרוב קוראת ככה מהצד - ומדהים אותי שעניין חמות וכלה אף פעם לא נעלם ( מזכיר חיכוך של ערבים ויהודים חח). מה שמעניין אותי לדעת באמת עם יד על הלב - זה איך אתן רואות את עצמכן (בשל היותכן "קורבן" של החמות שלכן) בעתיד כאשר אתן בעצמכן תהפכו לחמות? אני בכל אופן - נשבעתי שאם אני רואה שטוב לילדים שלי אם הבחירה שלהן אז - אני בחוץ, וגם אם לא טוב - אני בכל זאת בחוץ. אתן את דעתי רק אם ישאלו אותי... חוץ מלשאול ולהתעניין בשלומם - חוץ מזה להדחף ולכפות את דיעותיי לא אעשה זאת, זה הגבול מבחינתי. לתת דיעה לא אתן מבלי שישאלו או ירצו לדעת. יש לי שני ילדים (בן ובת) ואני רק רוצה את טובתם ואאמין בבחירה שלהם. אז... איפה אתן פה? האם מבלי לדעת גם אתן תתנהגו כמו שראיתם מהעבר (מהחמות שהייתה לכן) אל בני הזוג של ילדכן (דגש על ילד ממין זכר)???

 

[לונה שאלונה]

הייתי רוצה להאמין

שאני לא אהיה כמו החמות שלי, אבל אני חושבת שזה פשטני קצת לחשוב ש״ פשוט אהיה שונה״. יש סיבה לכך שהיחסים מאוד מורכבים, וזו כנראה סיבה עם מקורות פסיכולוגיים עמוקים ובסיסיים ביותר. אין לי מושג איך ארגיש בתור חמה, אבל בתור בן אדם רכושן יחסית, ובתור מישהי שיודעת מקרוב עד כמה קנאה יכולה להעביר כל בנאדם על דעתו, אני יכולה לדמיין לעצמי שבתור חמות את מרגישה שמשהו משתלט על משהו שמאוד יקר לך, ורמת החרדה וחוסר האונים שזה מייצר היא על סף הבלתי נסבלת.... בגלל זה אני גם מנסה להתחשב בחמתי ובכל הזדמנות מנסה לפרגן לה- כמה האוכל שלה טעים וכמה מה שהיא קנתה לנו מצויין ופרקטי...האתגר שלי בזה הוא להמשיך להתנהג כך למרות שהיא לפעמים משתמשת בי לתחושתי כשק חבטות! אני מנסה לזכור שזה לא אישי ומופנה לתפקיד שאני מגלמת אצלה בראש, אבל אין ספק שפעמים רבות זה קשה מנשוא. אני חושבת שבהחלט אשתדל להשתלט על עצמי כחמה, אבל אני חושבת שהכי חשוב שאזכור שבאופן נורמלי- אם הבן שלי גדל להיות אדם עצמאי בעל נפרדות נורמלית מאמו- אז כל ״התכסחות״ שלי עם אשתו רק תרחיק אותו ממני, ובזה החמה שלי מפשלת בגדול- היא רוצה להיות צודקת כל הזמן, ושוכחת להיות חכמה....

 

[מסובכת]

"אני חושבת שבהחלט אשתדל להשתלט על עצמי כחמה, אבל אני חושבת שהכי חשוב שאזכור שבאופן נורמלי- אם הבן שלי גדל להיות אדם עצמאי בעל נפרדות נורמלית מאמו- אז כל ״התכסחות״ שלי עם אשתו רק תרחיק אותו ממני"... כל כך צודקת בזה.

 

[B l u e D e v i l]

השאלה שלך גרמה לי לחשוב

ואין לי תשובה מוחלטת. מצד אחד אני חושבת שכולנו הינו רוצות להאמין שאנחנו נהיה חמות חברות. כאלו שנמצאות שם כדי לעזור אבל לא נדחפות, לא מעירות, לא מבקרות ומקבלות בכל מצב. מקסימום לא נסתדר איתה, אז נעמוד מהצד ונסתום את הפה. השאלה היא האם במצב שבו את רואה מישהי שלא טובה למישהו (או להפך) ואפילו שזה לא הבן שלך אלא אחיך, חבר טוב.... והיא לדעתך מאמללת אותו ולא טובה לו, אבל בעיניו היא מה שהוא רוצה או שהוא עיוור למגרעות - את סותמת? מקבלת את הבחירה שלו בכל מצב? אני מאמינה שבמקרה שתהיה לי כלה טובה אהיה חמות נפלאה. במקרה שתהיה לי כלה מהגהנום אהיה חמות מרוחקת יותר. אבל בשלב שלפני שהיא תהיה כלה אנסה לדבר עם הבן שלי ולראות למה הוא "תקוע" עליה. אם אבין שהוא לא מתכון לוותר ובה בחר, אז כן, אתן לו את הכבוד של אדם בוגר שעשה החלטות בעצמו. ** מן הראוי לציין שכרגע יש לי רק בת

 

[נציג העם]

**

 

[קרמיטולה]

היי

באמת מדהים שעניין החמות כלות לא נעלם אף פעם. אני אמנם עדיין לא אמא לילדים...(אבל בהריון עם בן ראשון בדרך), אני יכולה להעיד על עצמי שאני וחמותי דווקא כן מסתדרות מאוד טוב... ולכן אני מקווה להיות חמות טובה , לדעתי אם אני אראה שלבן שלי טוב עם אישתו אז אני יאהב אותה כאילו הייתה ביתי... נכון שיש לי עוד 25 שנה לפחות (אפילו יותר) בשביל להיות חמות בעצמי.. אבל אני רואה מהצד איך אימי עם כלותיה, ואת היחס שלי עם חמותי.. ואני מקווה להיות חמות טובה ונוחה...

 

[mykal]

אצלי זה ממש אקטואלי,

אני מנותקת מחמותי כבר 27 שנה. ונשבעתי לעצמי, שאני אהיה חמות נוחה. אני מסתדרת גם עם כלותי וגם עם חתני. הם מתנהגים יפה. ואם יש התנהגות שאני הייתי נוהגת אחרת, אני מיד מסבירה לעצמי--שלא כולם מרגישים/חושבים/רוצים/מבינים זהה ומותר לבחור אינני שופטת, אינני מתערבת. נראה לי שיחס מכיל שלי את כולם,מאפשר להם זוגיות רגועה ונעימה. הכי חשוב זה מודעות. ברגע שהחמות מודעת ל'נזק' שהיא עלולה ליצור. שתקח 2 צעדים אחורה.

 

[אנילה1]

אל תשבעי. את לא יודעת איזה סוג בן אדם הבן שלך

ירצה לחלוק את חייו. אם איתרה מזלך, כלתך תהיה כמו בת, ואם לא אז בקושי יהיה לך בן. יהיה לך מאוד קשה לראות את הבן שלך מתרחק ריגשית ממך, ונעשה לך זר, למרות שאת משתדלת להיות בסדר. לא מתערבת, עושה מה שצריך וגם יותר. כשאין פשוט כימיה בין הכלה לחמות, זה לא עובד. הניחומים של העיקר שלבן טוב, לא משנים את הרגשת ההחמצה של החמות. הדרך היחידה להתמודד עם זה, היא לפתח סוג של אדישות ריגשית מנומסת כלפי הבן והכלה. הנכדים זה כבר סיפור אחר. ככל שהם גדלים הם מגלים יחס קרוב ללא תלות במשפחת המוצא. מאחלת לך שלך זה לא יקרה. יחסים עם הכלה, זה כמו זוגיות. רק שהבחירה בכלה לא ניתנת לחמות. בהודו זה לא כך, שם אמו של החתן בוחרת את הכלה שמתאימה לה, כי הזוג עובר לגור במשפחה שלה. והבן מציית לאמו. למה ללכת כל כך רחוק. בעידה הגרוזינית זה גם כך. אפשר היה לראות את זה בסרט הישראלי "חתונה מאוחרת". הבן היה מאוהב בגרושה מרוקאית עם ילד, והאמא שלו לא הסכימה לקשר הזה. היא סילקה את אהובתו, ומצאה לבן כלה גרוזינית כלבבה. הבן נכנע למסורת והתחתן איתה. תגידי משפחה פרימיטיבית, אבל לא, הבן היה דוקטורנט לפילוסופיה באוניברסיטה, בכלל לא משפחה פרימיטיבית.

 

[B l u e D e v i l]

משפחה יכולה להיות פרימיטיבית וגם משכילה

גם בעדה הגרוזינית אגב, יש כאלו שהם מתקדמים ולא "תקועים" רק בעדה והילדים שלהם מתחתנים עם מי שהם רוצים. ויש כאלו שעדין עושים שידוך, והוא בתוך העדה, וגם החיים שלהם מאוד בתוך העדה ובעיקר בין בני העדה האחרים.

 

[רום קינמון]

אבל יש משהו במה שהיא אומרת

הזהיתי איתה כאימא לבן

 

[B l u e D e v i l]

לא הבנתי

יש משהו בענין ההשכלה והפרימיטיביות או בענין בחירת האם את כלתה?

 

[רום קינמון]

לא זה ולא זה

יש משהו בזה שאת יכולה להיות הכי בסדר והבן שלך יבחר מישהי שהיא גם הכי בסדר אבל אין כימיה ואת "מאבדת" את הבן שלך. אנחנו פחות מצפים מאישה שתעמוד מול המשפחה שלה ותשים אותם במקומם כשזה מגיע לבעל אבל מאוד מצפים ממנו לעשות ההפך. את לא יכולה לדעת את מי הוא יביא הביתה וזה קצת עצוב.

 

[B l u e D e v i l]

אז לא הבנתי

את הכותרת "אבל יש משהו במה שהיא אומרת" כי אני לא סתרתי לרגע מה שהיא אמרה. רק ציינתי שאתה יכל להיות גם משכיל וגם פרימיטיבי.

 

[רום קינמון]

לזאת הכוונה

"אם איתרה מזלך, כלתך תהיה כמו בת, ואם לא אז בקושי יהיה לך בן. יהיה לך מאוד קשה לראות את הבן שלך מתרחק ריגשית ממך, ונעשה לך זר, למרות שאת משתדלת להיות בסדר. לא מתערבת, עושה מה שצריך וגם יותר. כשאין פשוט כימיה בין הכלה לחמות, זה לא עובד. הניחומים של העיקר שלבן טוב, לא משנים את הרגשת ההחמצה של החמות. הדרך היחידה להתמודד עם זה, היא לפתח סוג של אדישות ריגשית מנומסת כלפי הבן והכלה. הנכדים זה כבר סיפור אחר. ככל שהם גדלים הם מגלים יחס קרוב ללא תלות במשפחת המוצא. מאחלת לך שלך זה לא יקרה. יחסים עם הכלה, זה כמו זוגיות. רק שהבחירה בכלה לא ניתנת לחמות".

 

[נציג העם]

רום וקינמון מה שלוך? עברתם כבר?

 

[רום קינמון]

עברנו, לא קל. הכל שונה מפה

הילדים בעיקר עם ההורים בבית. בקיצור, יהיה בססדר.

 

[mykal]

בהצלחה,

כל ההתחלות קשות. חפשי את הדברים המקלים. אנחנו תמיד כאן בשבילך.

 

[אנילה1]

 

[פרצלה]

יש המון במה שהיא אומרת ולרוב אני לא מסכימה

עימה. כל כלה שמציבה בפני חמותה רשימת דרישות/הגבלות/עונשים כן נותנת לה לבוא לא מרשה לה בוא וכ'ו כו' וכו' שתזכור שהחיים עוברים מהר והנסיך/פשוש/מלך הזה שלה כל כך מהר יהפוך לגבר ועלול לשאת אישה שתמדר אותה ותרחיק אותה מהבן שלה,הנסיך/המלך/הפשוש.........

 

[mykal]

אפשר להסכים,

רק ש'כימיה' זה לא כל הענין, אני כחמות --אם אני מודעת לאין כימיה-- שזה מתיחס לענין הרגשי, ושזה נובע מהתנהלות אחרת/לא מוכרת/ אפשר לשנות זאת--ע"י מודעות והרבה השקעה רגשית. פשוט לאהוב, ללא תנאים, לשאול לפני כל פעולה, מה היא מעדיפה, איך היא רוצה--מה נכון לה יותר. ומנסיון זה מצליח. יש לי כלה שבתחילת הדרך היתה מסויגת, ההרגשה היתה ש'אין כימיה' היא היתה שונה מאוד מאיתנו, אבל זו היתה בחירתו של הבן. ואני ידעתי, שאני לא הולכת להפסיד את הבן שלי, השקעתי את נפשי--בדברים שלא הייתי חולמת שאני אעשה. ואנחנו היום ממש חברות טובות. היא משתפת אותי בדברים שלא משתפת את אמא שלה. מודעות רצון ואהבה--משנים הרבה. ותודה לאבי היקר, שכיון אותי לשם.