קצת על בגידות
קראתי את כל התגובות של כל העולם ושל אחותו, ואני בעיקר מזדהה עם הכתיבה של הנוטה להאמין שלנו. רבותיי, - ובעיקר ביג בן - תחשבו בבקשה על הסיטואציה הבאה. היא בגדה בו. הוא סלח לה - מעל פני השטח, כי עמוק בפנים המשקע נשאר ויישאר לנצח. הוא נבגד. הם אוהבים. מאוד מאוד. הם חזרו. 20 שנים אחר כך. האישה אשת קריירה, הבעל נוהג לחזור הרבה לפניה הביתה. היא מגיעה מאוחר באופן קבוע, ולפעמים היא מגיעה כולה סמוקה וריחנית, סתם כי ככה יצא באותו ערב. נסו להיכנס למוחו של בן זוגה... זכרונות צפים בו מהעבר... והוא חושב... אולי היא שוב בוגדת? הוא לא אומר דבר. אבל התנהגותו הולכת ומידרדרת. הוא חושד בה בכל דבר קטן. אמונו נפגע ולא ישוב עוד לעולם. הוא נכנס לסרטים ולפחדים, והוא לא מסוגל לצאת מהם. לבסוף הכל מתפוצץ בבום גדול, ולמרות שהאישה הייתה טלית שכולה תכלת (כן, נניח...) - הוא לא מסוגל לחיות איתה יותר כי הוא חושד בה כל הזמן. אדם שנבגד לעולם לא יסלח באמת. אדם שבוגד, יבגוד שוב. אקסיומות? כן. אני טועה? אולי. לדעתי לא. ביגבן, לא הכל נסלח. וגם אם בני זוג סולחים זה לזה על "מעידות חד פעמיות", האמון הוא דבר רחב מאוד והוא בסיסי במערכות יחסים. לא ייתכן שלא יהיה לי אמון בחברה שלי בנושאי בגידות, אבל אאמין לה בדברים אחרים. נראה לי מגוחך. בקורס טיס יעיפו אתכם על העתקה קטנה או על חשד קטן בהעתקה. לא מבררים יותר מדי, פשוט יעיפו אתכם על בעיית אמינות. לא רק שתעופו, לעולם לא תוכלו לנסות שוב. יש לזה סיבה. אדם אמין הוא אמין לכל אורך הדרך. אתם מרגישים שאתם עומדים למעוד? דברו עם בן הזוג. הסבירו לו את מצבכם. שמעתי על זוג שחי במערכת יחסים פתוחה, שבה בני הזוג הגדירו שאין להם בעיה אם בן זוגם ישכב עם מישהו אחר, בתנאי שהם יידעו על כך. בגידה היא לא רק הסקס הפיזי שבעניין - זוהי בגידה באמונו של מישהו שסומך עליכם בעיניים עצומות.