שאלת דעה אישית...
היי, יש לי שאלה שהיא לגמריי דיעה אישית ואני לא מצפה לתשובה חד משמעית, אא"כ למישהו יש
אנחנו לקראת גירושים כבר הרבה זמן, אנחנו מדברים על זה כבר חודשים רבים (מעל שנה) ונראה שהפעם זה סופי. האם נראה לכם סביר להתגרש לא מתוך החלטה חד משמעית שאנחנו לא יכולים לסבול אחד את השני, אלא פשוט מתוך מחשבה שנראה שזה פשוט לא זה, ואולי אנחנו פשוט לא מתאימים ונוכל למצוא זוגיות אמיתית ומאושרת עם אחרים. (אין לנו ילדים, וניסינו לטפל בזוגיות) שאלה נוספת, שגם היא מן הסתם ללא תשובה חד משמעית, מתי נראה לכם שכדאי להתחיל לשנות מחשבה בקטע של חיפוש בן/בת זוג, בזמן הפרידה או רק אחרי הגירושים ממש? אני מרגיש שאם אני אצא לחפש עכשיו בנות אני יבגוד באשתי ואחסל סיכוי לקשר, שכנראה גם ככה אבוד.
היי, יש לי שאלה שהיא לגמריי דיעה אישית ואני לא מצפה לתשובה חד משמעית, אא"כ למישהו יש
אנחנו לקראת גירושים כבר הרבה זמן, אנחנו מדברים על זה כבר חודשים רבים (מעל שנה) ונראה שהפעם זה סופי. האם נראה לכם סביר להתגרש לא מתוך החלטה חד משמעית שאנחנו לא יכולים לסבול אחד את השני, אלא פשוט מתוך מחשבה שנראה שזה פשוט לא זה, ואולי אנחנו פשוט לא מתאימים ונוכל למצוא זוגיות אמיתית ומאושרת עם אחרים. (אין לנו ילדים, וניסינו לטפל בזוגיות) שאלה נוספת, שגם היא מן הסתם ללא תשובה חד משמעית, מתי נראה לכם שכדאי להתחיל לשנות מחשבה בקטע של חיפוש בן/בת זוג, בזמן הפרידה או רק אחרי הגירושים ממש? אני מרגיש שאם אני אצא לחפש עכשיו בנות אני יבגוד באשתי ואחסל סיכוי לקשר, שכנראה גם ככה אבוד.