שאלת גיל 2.5
שלום לכן אני לא כותבת פה הרבה אבל בעבר התייעצתי אתכן ועזרתן לי, אז חרתי לשאלה נוספת. אילה היא בת 2.5, בת יחידה בינתיים, ודעתנית (עקשנית?). היא מקסימה ויפה, מפותחת וגמולה,ויודעת לבטא ולהתבטא היטב. עד כאן הרקע. בזמן האחרון היא לא מוכנה שבעלי יעשה איתה כלום- הוא חוזר הביתה בסביבות 6 וחצי, אחרי שאנחנו יחד משעה 3 וחצי. היא לא מוכנה שיקלח אותה, לא מוכנה שילביש אותה, ולא מוכנה שיצחצח איתה שיניים. (עד לפני שבועיים, הוא המציא איתה טקס שלם של צחצוח וזה היה הבילוי המשותף שלהם...). בקיצור- היא עושה טרור. הכי גרוע זה בשש בבוקר כשהיא מתעוררת, קוראת לי מהמיטה. הוא מתעורר ראשון אז הוא רץ אליה ושואל אם היא רוצה לבוא לנוח אתנו כמה דקות, (בכל זאת, אני בחופש!), והיא לא מוכנה שיגע בה- רק שאני אבוא. למען הסר ספק הוא טיפוס עדין וסובלני, ללא שמץ של תוקפנות או עצבנות.... עד עכשיו התמודדנו על ידי הסחות דעת, אני לא וויתרתי, והלהבנו אותה שהם יעשו לי הפתעה ואני לא אסתכל עד שיסיימו- זה עזר רק פעם אחת. לגבי השכמת הבוקר עשינו בכאילו, אני שכבתי במיטה שלי,היא כאילו ישנה ואז רצה אליי ואמרה בוקר טוב. זה עזר כי למחרת (היום) היא באה במתיקות יתירה מיוזמתה וקבלה מדבקה כפרס. וזה מוביל אותי לשאלות שלי- האם זה אופייני לגיל? כאילו משהו שלפני אדיפוס או משהו כזה? ועוד יותר משמעותי לי- עד כמה להשתמש בפרסים לכל דבר? עוד מעט לא יהיה לזה שום השפעה ונמאס לי עם כלכלת האסימונים הזו...ילד לא צריך לעשות מה שאומרים לו, שלא על מנת לקבל פרס?
שלום לכן אני לא כותבת פה הרבה אבל בעבר התייעצתי אתכן ועזרתן לי, אז חרתי לשאלה נוספת. אילה היא בת 2.5, בת יחידה בינתיים, ודעתנית (עקשנית?). היא מקסימה ויפה, מפותחת וגמולה,ויודעת לבטא ולהתבטא היטב. עד כאן הרקע. בזמן האחרון היא לא מוכנה שבעלי יעשה איתה כלום- הוא חוזר הביתה בסביבות 6 וחצי, אחרי שאנחנו יחד משעה 3 וחצי. היא לא מוכנה שיקלח אותה, לא מוכנה שילביש אותה, ולא מוכנה שיצחצח איתה שיניים. (עד לפני שבועיים, הוא המציא איתה טקס שלם של צחצוח וזה היה הבילוי המשותף שלהם...). בקיצור- היא עושה טרור. הכי גרוע זה בשש בבוקר כשהיא מתעוררת, קוראת לי מהמיטה. הוא מתעורר ראשון אז הוא רץ אליה ושואל אם היא רוצה לבוא לנוח אתנו כמה דקות, (בכל זאת, אני בחופש!), והיא לא מוכנה שיגע בה- רק שאני אבוא. למען הסר ספק הוא טיפוס עדין וסובלני, ללא שמץ של תוקפנות או עצבנות.... עד עכשיו התמודדנו על ידי הסחות דעת, אני לא וויתרתי, והלהבנו אותה שהם יעשו לי הפתעה ואני לא אסתכל עד שיסיימו- זה עזר רק פעם אחת. לגבי השכמת הבוקר עשינו בכאילו, אני שכבתי במיטה שלי,היא כאילו ישנה ואז רצה אליי ואמרה בוקר טוב. זה עזר כי למחרת (היום) היא באה במתיקות יתירה מיוזמתה וקבלה מדבקה כפרס. וזה מוביל אותי לשאלות שלי- האם זה אופייני לגיל? כאילו משהו שלפני אדיפוס או משהו כזה? ועוד יותר משמעותי לי- עד כמה להשתמש בפרסים לכל דבר? עוד מעט לא יהיה לזה שום השפעה ונמאס לי עם כלכלת האסימונים הזו...ילד לא צריך לעשות מה שאומרים לו, שלא על מנת לקבל פרס?