I ce Q ueen
New member
שאלת...אמונה(?)
אוקי, כולכם מדמים את אלוהים לאבא נכון? אבא רחמן, צדיק וכ"ו... אני מאמינה, אבל עלו בי ספקות, נא לא להביא לי את הפתגם הישן הזה של מי ששואל שאלות או מי שלא שואל שאלות או משו כזה><" הדבר הראשון שמטריד אותי זה יום כיפור- אבא שלי, לא היה רוצה שאני יאמלל את עצמי למשך יום שלם, שהבטן תתפתל מכאבים ושהראש יתפוצץ מכאבים, שהשיניים יחלידו ושאני ישתעמם יום שלם. כן, גם שעמום זה משו, אני לא מרובת אחים, לא הפופולרית של השכבה שהולכת וניפגשת עם כולם, אם אני אלך לבית הכנסת זה יקשה על הצום, אז מה אני אמורה לעשות? להתפלל כול היום? בשביל בן אדם לא שומר מצוות כלל זה דיי קשה לעשות זאת כול היום, או לקרוא? אני לא אחת מאלה שמסוגלים לשבת ללא תזוזה ופשוט...לקרוא, אולי במשך שעתיים שלוש- שש- או אפילו שתיים עשרה אבל מה עם שלוש עשר השעות הבאות? חוץ משינה, שגוזלת ממני אך ורק בסביבות של שמונה-תשע שעות אז נשארו לי עוד מספר שעות של סבל, עוד כאבי ראש וחיוורון מהצום, גם שהגוף חלש ואין כוח לצאת לבחוץ, שגם את זה אסור( לרכב, ולעשות ספורט כלשהו). עכשיו איזה צד חיובי יש? - להיות עם המפשחה? כן...גם אימא מותשת, אבא נוחר כול היום, והאח אוכל בהנאה סנדוויצ'ים ממלאי רוק. - לצאת עם חברות? גם הן במצבי, ללא כוח להתראות עם אנשים, במיוחד שלא לבקר אנשים, ועוד כאשר אינן ציחצחו שיניים ופיהם מריח כמו נבלה. אז בוא נחשוב....להתפלל? לא בן אדם דתי, לא מסוגלת יותר מחצי שעה גג. אז אין מה לעשות. למה ה', האב הרחמן, רצה שנסבול ככה? ואני באמת שואלת. וגם מי שלא סובל כמוני, למה הוא רצה שאני יסבול ככה? עוד שאלה... איפה כתוב כול זה? מאמינה בתנ"ך, ויודעת היטב שיום כיפור ועוד את כול פירוטי המצוות שלכם אינן כתובים שם. רש"י? רמב"ם? עוד פרשנים למינהם? הרי יש להם את רוח הקודש נכון? אז שניה...איך זה שלכול אחד מהם יש דעה אחרת? הרי אני לא מדברת על דיון כיתתי פשוט, אלא על משהו שבעצם קובע את מהלך חיינו, איך זה יכול להיות שלעובדה לפי דבריכם יהיו כול-כך הרבה דעות? זה כמו להתווכח אם לחתול יש אוזניים, יביאו מליוני דעות, אבל יש עובדה אחת שלפיה יודעים שלחתול יש אוזניים. עוד שאלה, דיי קשורה לשאלות האחרות. הייתי בבי"ס דתי, הם כול-כך הכפו על הדברים, עד שעזבתי, אה...גם במהלך תקופתי כצדיקה סבא נפטר מסרטן, עוד סיבה לפקפק לא? בכול זאת לקחת ממשפחתי כזה חלק, את סבא, ולא מזקנה לא משו טבעי, סרטן, שהוא נפטר יום אחרי היום הולדת שלי. איזה נחמד לי אה? טוב, זאת לא הנקודה, הנקודה שהייתי שם לא הבנתי איך אפשר להיות שמחים. כאילו שמו אותנו בעולם הזה כדי לעמוד בניסיונות וכל זה, אבל אני בן אדם, איך ילדה יכולה לחכות עד לנישואיה ושם להתנשק בפעם הראשונה, מול אימה, מול כולם, נשיקה ראשונה דבר שאמור להיות קסום לנערה מתבגרת ולא לאישה-נערה בת 20 שנפגשה עם אותו בחור 4 פעמים והחליטה שזהו. מה עם כול חווית הנעורים? מה כאילו, ללמוד תורה כול היום, ולהיות בנות טובות עם חצאיות זאת חווי נערותית? חבר ראשון? אכזבה ראשונה? להיות יותר מידי תמימים זה קצת פטאתי. וחבל לי שילדים מוותרים על עתיד בשביל זה, גם רמת חינוך לא הכי טובה(הייתי אמורה להשלים בחופש חומר של שנה שלמה בגלל הבי"ס הדתי, בגלל שביטלו מתמטיקה ושמו חסידות) ותעודת בגרות ששוה לתחת. אז גם לא קרירה, אלא עם כן להיות אם שמנקה כול היום, מתפללת, ומטפלת בילדיה כול הזמן זאת עבודה, או סליחה, להיות מורה לתנ"ך ולעוד דברים קדושה זה יותר טוב, כאילו אני לא מזלזלת, מקצוע מורה זה מקצוע נהדר לעתיד, רק שזאת השאיפה הכי גדולה שלכן. איך חיים ככה? איך מוותרים על תענוגות החיים, על חוויות החיים בישביל תורה? עוד דבר שנורא מעצבן אותי, זאת גזענות מאיפה אתם יודעים שאתם הדת הנעלה מכולם? הרי קראו כול-כך הרבה ניסים לכול-כך הרבה דתות, הודים, במשתחווים ומביאים מנחות לשלושה אנשים בעלי קרקפת קטנה(שזוהי מחלה רפואית נדירה) ותפילותיהן מתגשמות, והם מתפלליפ לאל הקוף-_-" או הנוצרים, חיים הרבה יותר טוב מאיתנו, בנתיים הארץ הקדושה הזאת הביאה לנו רק צרות, מלחמות, מוות, פיגועים, הם חיים בארץ שלממשלה יש כסף, ויש יותר אפשרויות מאשר ישראל( וזה לא כולם, אבל אם נשווה את ארץ ישראל לעומת ארצות הברית, ארץ ישראל יותר פגיעה). וגם המוסלמים, שחיים חים ארוכים אבל מפוצצים אותנו בכול הזדמנות, שאמ...אני לא רואה אותו, שיושב למעלה כול-כך עוזר לנו בזה, להפסיק את זה. אז דיי להיות גזענים, ולקוות שכול הכנסיות ישרפו, הרי יש בכם את הרצון הזה, זה טבעי אצלכם. ( לפחות לפי מה שאני ראיתי). כאן סיימתי את דברי, לא את כולם, יש לי עוד זעם, ושאלות רבות להוציא אך אני חושבת שחפרתי מספיק. מתנצלת מראש על הטעויות שלי.
רק אני רוצה להבהיר משהו- לא באתי לדקוף, אלו שאלות אמיתיות שמתרוצצות לי בראש הרבה זמן, כי אני מאמינה, כי זה משהו שאני יכולה להתפלל בתקווה שאמת שומעים אותי, אבל אני רוצה לא להיות בספק הזה, הרי בגללו לא צמתי ביום כיפורים כי אני פשוט לא מבינה.
אוקי, כולכם מדמים את אלוהים לאבא נכון? אבא רחמן, צדיק וכ"ו... אני מאמינה, אבל עלו בי ספקות, נא לא להביא לי את הפתגם הישן הזה של מי ששואל שאלות או מי שלא שואל שאלות או משו כזה><" הדבר הראשון שמטריד אותי זה יום כיפור- אבא שלי, לא היה רוצה שאני יאמלל את עצמי למשך יום שלם, שהבטן תתפתל מכאבים ושהראש יתפוצץ מכאבים, שהשיניים יחלידו ושאני ישתעמם יום שלם. כן, גם שעמום זה משו, אני לא מרובת אחים, לא הפופולרית של השכבה שהולכת וניפגשת עם כולם, אם אני אלך לבית הכנסת זה יקשה על הצום, אז מה אני אמורה לעשות? להתפלל כול היום? בשביל בן אדם לא שומר מצוות כלל זה דיי קשה לעשות זאת כול היום, או לקרוא? אני לא אחת מאלה שמסוגלים לשבת ללא תזוזה ופשוט...לקרוא, אולי במשך שעתיים שלוש- שש- או אפילו שתיים עשרה אבל מה עם שלוש עשר השעות הבאות? חוץ משינה, שגוזלת ממני אך ורק בסביבות של שמונה-תשע שעות אז נשארו לי עוד מספר שעות של סבל, עוד כאבי ראש וחיוורון מהצום, גם שהגוף חלש ואין כוח לצאת לבחוץ, שגם את זה אסור( לרכב, ולעשות ספורט כלשהו). עכשיו איזה צד חיובי יש? - להיות עם המפשחה? כן...גם אימא מותשת, אבא נוחר כול היום, והאח אוכל בהנאה סנדוויצ'ים ממלאי רוק. - לצאת עם חברות? גם הן במצבי, ללא כוח להתראות עם אנשים, במיוחד שלא לבקר אנשים, ועוד כאשר אינן ציחצחו שיניים ופיהם מריח כמו נבלה. אז בוא נחשוב....להתפלל? לא בן אדם דתי, לא מסוגלת יותר מחצי שעה גג. אז אין מה לעשות. למה ה', האב הרחמן, רצה שנסבול ככה? ואני באמת שואלת. וגם מי שלא סובל כמוני, למה הוא רצה שאני יסבול ככה? עוד שאלה... איפה כתוב כול זה? מאמינה בתנ"ך, ויודעת היטב שיום כיפור ועוד את כול פירוטי המצוות שלכם אינן כתובים שם. רש"י? רמב"ם? עוד פרשנים למינהם? הרי יש להם את רוח הקודש נכון? אז שניה...איך זה שלכול אחד מהם יש דעה אחרת? הרי אני לא מדברת על דיון כיתתי פשוט, אלא על משהו שבעצם קובע את מהלך חיינו, איך זה יכול להיות שלעובדה לפי דבריכם יהיו כול-כך הרבה דעות? זה כמו להתווכח אם לחתול יש אוזניים, יביאו מליוני דעות, אבל יש עובדה אחת שלפיה יודעים שלחתול יש אוזניים. עוד שאלה, דיי קשורה לשאלות האחרות. הייתי בבי"ס דתי, הם כול-כך הכפו על הדברים, עד שעזבתי, אה...גם במהלך תקופתי כצדיקה סבא נפטר מסרטן, עוד סיבה לפקפק לא? בכול זאת לקחת ממשפחתי כזה חלק, את סבא, ולא מזקנה לא משו טבעי, סרטן, שהוא נפטר יום אחרי היום הולדת שלי. איזה נחמד לי אה? טוב, זאת לא הנקודה, הנקודה שהייתי שם לא הבנתי איך אפשר להיות שמחים. כאילו שמו אותנו בעולם הזה כדי לעמוד בניסיונות וכל זה, אבל אני בן אדם, איך ילדה יכולה לחכות עד לנישואיה ושם להתנשק בפעם הראשונה, מול אימה, מול כולם, נשיקה ראשונה דבר שאמור להיות קסום לנערה מתבגרת ולא לאישה-נערה בת 20 שנפגשה עם אותו בחור 4 פעמים והחליטה שזהו. מה עם כול חווית הנעורים? מה כאילו, ללמוד תורה כול היום, ולהיות בנות טובות עם חצאיות זאת חווי נערותית? חבר ראשון? אכזבה ראשונה? להיות יותר מידי תמימים זה קצת פטאתי. וחבל לי שילדים מוותרים על עתיד בשביל זה, גם רמת חינוך לא הכי טובה(הייתי אמורה להשלים בחופש חומר של שנה שלמה בגלל הבי"ס הדתי, בגלל שביטלו מתמטיקה ושמו חסידות) ותעודת בגרות ששוה לתחת. אז גם לא קרירה, אלא עם כן להיות אם שמנקה כול היום, מתפללת, ומטפלת בילדיה כול הזמן זאת עבודה, או סליחה, להיות מורה לתנ"ך ולעוד דברים קדושה זה יותר טוב, כאילו אני לא מזלזלת, מקצוע מורה זה מקצוע נהדר לעתיד, רק שזאת השאיפה הכי גדולה שלכן. איך חיים ככה? איך מוותרים על תענוגות החיים, על חוויות החיים בישביל תורה? עוד דבר שנורא מעצבן אותי, זאת גזענות מאיפה אתם יודעים שאתם הדת הנעלה מכולם? הרי קראו כול-כך הרבה ניסים לכול-כך הרבה דתות, הודים, במשתחווים ומביאים מנחות לשלושה אנשים בעלי קרקפת קטנה(שזוהי מחלה רפואית נדירה) ותפילותיהן מתגשמות, והם מתפלליפ לאל הקוף-_-" או הנוצרים, חיים הרבה יותר טוב מאיתנו, בנתיים הארץ הקדושה הזאת הביאה לנו רק צרות, מלחמות, מוות, פיגועים, הם חיים בארץ שלממשלה יש כסף, ויש יותר אפשרויות מאשר ישראל( וזה לא כולם, אבל אם נשווה את ארץ ישראל לעומת ארצות הברית, ארץ ישראל יותר פגיעה). וגם המוסלמים, שחיים חים ארוכים אבל מפוצצים אותנו בכול הזדמנות, שאמ...אני לא רואה אותו, שיושב למעלה כול-כך עוזר לנו בזה, להפסיק את זה. אז דיי להיות גזענים, ולקוות שכול הכנסיות ישרפו, הרי יש בכם את הרצון הזה, זה טבעי אצלכם. ( לפחות לפי מה שאני ראיתי). כאן סיימתי את דברי, לא את כולם, יש לי עוד זעם, ושאלות רבות להוציא אך אני חושבת שחפרתי מספיק. מתנצלת מראש על הטעויות שלי.