שאלת אילוף.

[Il deserto rosso]

שאלת אילוף.

כלב אוכל ברחוב.
מה הגישה שלכם כדי לחנך שלא יעשה זאת? אם אפשר, גישה שעובדת לטווח ארוך.

 

[anaor]

טכניקה שאני מאד אוהבת נקראת

Doggie Zen / It's Your Choice (שתי וריאציות על אותו נושא). אם לא משתמשים במילה, ההתנהגות הופכת לאוטומטית. אפשר למצוא סרטונים כאלה ב-YouTube.

 

[Il deserto rosso]

תודה.

 

[עוד פיה אחת פחות]

ללמד "עזוב"

לאט לאט הכלב מאבד עניין באוכל ברחוב גם בלי שאומרים לו את הפקודה.
זה תהליך קצת ארוך, פקודה שנורא קשה לכלב לבצע כי החיזוק על זה שהוא לא מבצע אותה הוא ממש גדול, בטח אם יש ברחוב עוף או דגים.

 

[Il deserto rosso]

אכן, פקודה קשה לכלב.

 

[עוד פיה אחת פחות]

אבל שימושית ביותר, אצלנו בשימוש ממש יומיומי

כמובן עם המון חיזוקים וחטיפים. הוא מבצע ב95% מהזמן.
הכי מדהים היה כשהיה לו פצע ברגל שהוא כל הזמן אכל ופתח אותו עוד ועוד, היינו אצל הוט' וקיבלנו משחות וכלום הכלב אוכל את הפצע, עד שנפל לי האסימון ואמרתי לו לעזוב. מאז הוא לא חזר ללקק אותו והפצע החלים יפה.

 

[warpath1]

אני אישית נגד להכות את הכלב באף-האף זה מקום מאד רגיש

לגבי העזוב- יש הסבר של pat miller מאלפת בהתנייה חיובית ברמה עולמית, שמסבירה מצויין את הפקודה-רוב הכלבים לומדי םאותה מהר יחסית(וגם מהר זה יחסי-תלוי בבעלים ובגזע הכלב עדיין)

 

[עוד פיה אחת פחות]

מה? מי לעזעזאל אמר להכות את הכלב?

לא באף ולא בשום מקום אחר. הוא יצור חי, אני לא מכה בני אדם ובטח שלא אכה כלב.

 

[סרינה5]

לפיה

צודקת, כל הכבודץ לייק.

 

[DAHUJI]

ללמד את הכלב את פקודת "עזוב".

איך?
"סדנת עזוב" - יש קליפ בצינור-רשת של הרעיון הכללי הזה מהמאלף החמוד אורן עדיקא.

קח 3-5 מצרכים שהכלב ממש אוהב ושבדר"כ נמצאים ברחוב (עצמות עוף, עוף מבושל/על האש, עצמות דג, חתיכת בשר/תפו"א מבושל וכו') ובעזרת חטיף "אמיתי" (הכוונה לחטיף לא תעשייתי-מעובד אלא חטיף באמת שווה) שהוא ממש ממש אוהב (נניח נקניקיית עוף חתוכה לקוביות) עשה איתו מסלול מכשולים במתכוון (עדיף ברחוב/בפארק/בחוץ, היכן שהכשלון ההתנהגותי שלו באמת מתרחש), שתול שם את המצרכים ה"עזובים" לפני כן במרווחים גדולים... עבור איתו את מסלול המכשולים עם רצועה כשהוא צמוד אליך וכשהרצועה קצרה ומתוחה יחסית... בכל פעם שהוא ניגש למצרך שברחוב ומנסה להכניס אותו לפיו, אמור באסרטיביות את הפקודה "עזוב" והרחק/משוך אותו בתקיפות בעזרת משיכה הגונה וקצרה ברצועה הרחק מהמצרך העזוב - מיד לאחר מכן הענק לו חיזוק מילולי ("כלב טוב" או "כל הכבוד") עם המון המון התלהבות, ליטוף וחיוכים ושניה לאחר מכן הענק לו קוביית נקניקיה ראויה.
שיטה שניה ומשלימה היא שכשהוא מתקרב למצרך העזוב ודוחף אליו את אפו או את פיו, צעק עליו את הפקודה "איכס" או "פוי" עד רמת ההבהלה (פקודת ה"עזוב" היא רק לאחר שהוא הכניס את מצרך הרחוב כבר לפיו), הרחק אותו בעזרת משיכה קצרה והגונה בתקיפות בעזרת הרצועה, ואז שבח אותו מילולית והענק קוביית נקניקה.
אפשר במהלך ה"איכס" או "פוי" לתת מכה קטנה (=עונש/חיזוק שלילי, לא כל המאלפים אוהבים את השיטה הזו) על איזור הפה ולהשתדל שלא חזקה מדי ושלא על האף (מקום מאוד מאוד רגיש לכלבים).

אצלי 2 השיטות עבדו והשלימו אחת את השניה - חטיף טעים אם הוא לא בחר שלא להכניס את מצרך הרחוב לפה בגלל שצעקתי עליו מראש "איכס", או מכה קטנה על איזור הפה אם הוא כבר הכניס אותו לפה וצעקתי עליו "עזוב"...
הכלב אחרי מספר חודשים כבר יודע ומבין את הפקודה "עזוב" ומפיל את מצרך הרחוב מהפה, ומיד אני משבח אותו ונותן חטיף טעים במקום (תמיד לוקח איתי חטיפים במהלך הטיולים כדי לחזק פקודות והתנהגות רצויה, כלב לא צריך לעבוד בחינם)... זה לא אומר שהוא לא כל הזמן ממשיך לנסות, אבל הוא מנסה הרבה פחות מפעם ורואים עליו שהוא מבין את המשמעות של הנסיון שלו לאכול אוכל מהרחוב. מה גם שעם התמדה וסבלנות אמיתית, בטווח של חצי שנה (כן, חצי שנה) תדירות הנסיונות שלו פוחתת מאוד והוא אפילו מתיישב לי ליד אוכל הרחוב העזוב כאילו מבקש רשות לנגוס בו

בהצלחה חבר!

 

[giri]

מהנסיון שלנו

את נובה לא הצלחנו ללמד את זה. היא ממש שואב אבק עד היום.
עם גוזר, לימדנו "עזוב" כפי שזאק ג'ורג' הדגים בסרטונים שלו. תוך כמה שבועות הגענו למצב שנפלה לנו חתיכת סטייק במטבח, אמרנו לו לעזוב והוא לא נגע.
זה עובד גם בטיולים, אבל דורש חיזוקים רבים וזמן.

 

[Il deserto rosso]

אשמח ללינק לסרטון. תודה.

 

[giri]

בכיף

אני מאד אוהבת את הסרטונים שלו:
https://youtu.be/hQdg0qOVik0?list=PLMssKIjsDxXmMGypWsr8u-yGOUSoPoozb
&nbsp

 

[DAHUJI]

אם התכוונת אליי ולסרטון של אורן עדיקא, אז בבקשה:

מה עושים שהכלב מרים זבל מהרחוב ? אורן עדיקא מלמד

 

[עמית זית מאלף]

הדרך הטובה ביותר היא להקטין את העניין של הכלב בשאריות המזון,

ואת זה עושים בשילוב של שלוש טכניקות, אבל ראשית מילה קטנה אחת: מאבק בכלב, עימותים איתו ואפילו גערות או ניסיון להוציא אוכל מפיו בכוח רק יביאו לתוצאה ההפוכה - עליית ערכו של כל ממצא ושל כל פיסת מזון שנקרית על דרכו. דבר שקשה להשיג, דבר שיש להיאבק עליו - ערכו עולה. דבר זמין מאוד שאין סביבו תחרות או מאבק - ערכו פוחת.
&nbsp
אז כאמור שילוב של שלוש טכניקות:
&nbsp
1. לימוד "עזוב" (במובן של להוציא מהפה, להניח) בצורה אוטומטית, מותנית (=התניה קלאסית): מתחילים מדברים שהכלב יעזוב ברצון, לאו דווקא אוכל. זה יכול להיות צעצוע שהכלב יניח מפיו בקלות, זה יכול להיות סתם פיסת ניר, ענף, עלה או איצטרובל. כשהכלב אוחז בחפץ בפיו - אומרים עזוב ובלי קשר לכלום, עזב או לא עזב (ברור שעדיין לא עזב) - זורקים בסמוך אליו חטיף שווה ערך במיוחד (למשל: פרוסת פסטרמה עסיסית). הכלב יעזוב וייקח את הפסטרמה. חוזרים על זה מספיק פעמים עד שמגיעים למצב שבו בהישמע האות "עזוב" הכלב יזרוק מפיו את החפץ ויצפה לקבל את החטיף. בשלב הזה החטיף הופך להיות תגמול על זה שהכלב זרק את החפץ מפיו בהישמע האות "עזוב".
בשלב הזה, כשההתנהגות הזאת כבר מספיק מותנית, אפשר לעבור לאוכל: דברים "פשוטים", חסרי ערך, שהכלב יעזוב בקלות. זה יכול להיות פרוסת לחם עבשה ויבשה, זה יכול להיות מיכל ריק של יוגורט וכיוצ"ב. התמורה חייבת להיות תמיד בעלת ערך פי כמה ממה שהכלב עוזב (פרוסת לחם <=> פסטרמה, מיכל יוגורט <=> חתיכת קבנוס).
לאט לאט מאתגרים את הכלב בשאריות מזון "שוות" יותר, וגם בדברים שהכלב מוצא בחוץ.
&nbsp
2. לימוד התעלמות משיירי אוכל בחוץ, שוב - מתחילים מדברים פחותי ערך מאוד: למשל לחם יבש או מיכל יוגורט ריק. ראשית, בוחרים מילת סימון קבועה עבור הכלב. זה יכול להיות "קח", "יס" או "קליק". בכל פעם שאומרים את מילת הסימון הזאת - הכלב מקבל חטיף קטן. אבל בכל פעם, בלי יוצא מן הכלל! מניחים פיסת מזון פחותת ערך במרחק מה ממנו (שניים-שלושה מטרים), ובעודו מביט בזה, אומרים לו את מילת הסימון שנבחרה, ונותנים לו חטיף. עושים את זה באופן עקבי. מתחילים בבית, ולאט לאט אפשר לאתגר אותו בזה גם בחוץ. בכל פעם שאנו רואים פיסת מזון באופק - מסמנים לו במילת הסימון, והכלב יניח לזה ויסתובב לקבל חטיף. אם עושים את זה בהדרגה אבל בעקביות ובצורה נכונה ומדוייקת, מגיעים למצב שבו הכלב רואה פיסת מזון במרחק מה ממנו על המדרכה - והוא מיד מסובב את הראש אלינו בציפייה לקבל חטיף. הוא יעדיף את החטיף מידינו מאשר את פיסת המזון על המדרכה.
&nbsp
3. באם הכלב חטף את פיסת המזון או לקח משהו לפיו - לא להתעמת איתו, לא לגעור בו, לא להתרגש, לא לנסות להוציא את זה ממנו (אלא אם כן מדובר בסכנת חיים מבחינתו, אבל לרוב זה לא יהיה דבר מה מסכן חיים). הכלב הצליח לקחת, משמע אנחנו לא היינו עירניים מספיק - הוא הרוויח מחוסר העירנות שלנו. במקרה כזה - להניח לו לאכול את זה. ההיגיון הוא כפי שהסברתי בהתחלה: כל מאבק בכלב, עימותים איתו ואפילו גערות או ניסיון להוציא אוכל מפיו בכוח רק יביאו לתוצאה ההפוכה - עליית ערכו של כל ממצא ושל כל פיסת מזון שנקרית על דרכו. דבר שקשה להשיג, דבר שיש להיאבק עליו - ערכו עולה. דבר זמין מאוד שאין סביבו תחרות או מאבק - ערכו פוחת בסופו של דבר.

 

[עמית זית מאלף]

כמובן שכל זה מחייב אותנו לצאת עם הכלב תמיד מצוידים בפאוץ' עם

חטיפים

, לפחות בתקופת הלימוד (שעשויה להיות ארוכה, שכן מדובר בכלב ובאוכל מזדמן

).
&nbsp
אבל זה באופן כללי הרגל טוב - לצאת עם הכלב לטיול מצוידים בפאוץ' עם חטיפים. ממש כמו שלוקחים רצועה, מפתחות וטלפון - לוקחים גם כמה חטיפים לדרך.

 

[Il deserto rosso]

תודה רבה לעונים.