שאלת אבחון

[anonumous]

שאלת אבחון

שלום לכולם, יש לי ילדה כמעט בת שנתייים שאני חושדת שהיא עלולה להיות היפר אקטיבית בצורה אולי קלה אבל עדין בצורה שדורשת התיחסות. מאז ומעולם אני שומעת מאנשי מקצוע (טיפת חלב, פיזיו וכו') שהיא היפרית ושזה טמפרמנט. אני חוששת שזה יותר מזה. אין לה שום יכולת להתרכז בדבר אחד יותר מדקה שתיים. ילדה מאוד חכמה, מבינה הכל, אבל-המון בכי מכל דבר קטן, לא ישנה טוב מאז ומעולם היו איתה בעיות של שינה, למשל הולכת לשון ב 10 וקמה ב 6 בבוקר ולעומת זה יש לה שבועות שהיא ישנה גם 12 שעות ללילה, אין לי מושג למה לפעמים זה ככה ולפעמים זה אחרת, לא מדברת, חוץ מהמלה אבא אין לה מילים אלא יותר הברות וחלקי מילים כמו תות זה לשתות, בעיות גם במשפחתון - בוכה על כל שטות, וזה לא היה ככה, היתה ילדה הרבה יותר בסדר, המצב הולך ומדרדר, אבא שלה חושב שהיא מושלמת ואין לה בעיות,תמיד מגונן עליה ולא מוכן לשמוע על יעוצים או טיפולים. אבא מגיע הביתה קרוב מאוד לשעת השינה שלה, כמעט לא נמצא בבית באמצע השבוע וגם בסופי שבוא לא ממש מתייחס אליה אלא אם אני ממש דורשת את זה מגיע למצבים של כמעט מריבה על הנושא של ההתיחסות שלו אליה. גם הגננת במשפחתון טוענת שהיא היפרית, זו ילדה שכל היום בלי הפסקה רצה ממקום למקום ומשתוללת כל היום, אין שינה בצהרים, לפעמים 20 דקות עד חצי שעה. כבר שאלתי אם היא היפר אקטיבית אבל אמרו לי שמוקדם מידי לאבחן לפני גיל 3 לא עושים אבחון. יש לי הרגשה שאנשי המקצוע לא גלויים איתי עד הסוף והמילה היפרית חוזרת על עצמה הרבה. גם בבית להיות איתה זה ממש משימה קשה, כמו שאמרתי, מתקשה לעסוק בדבר אחד יותר מדקה שתיים, שום דבר לא מצליח ממש להחזיק אותה. אוכלת המון, אוכלת צהריים בגן ובאה הביתה משעה 5 עד שעה 9 בערב אוכלת נניח אבוקדו שלם עם חצי פיתה ועוגה ובקבוק של 400 CC סימילק עם דייסה. אין מצב כמעט שאין לה משהוא בפה. כל הזמן "טוחנת". לא שמנה. האם זה נשמע מוכר למשהוא כאן הספור הזה? רעיונות?

 

[ריטה ב]

מנסיוני

היי anonumous אני אמא לשני בנים מקסימים בני 6 ושנתיים. הגדול - בעל הפרעת קשב והיפראקטיביות. אובחן בגיל 4 במכון להתפתחות הילד בעקבות הפניית הגננת. בדיעבד הוא תמיד היה ילד היפר, אבל מכיוון שהתפתחותו הייתה תקינה, מכיוון שלפני גיל 4-5 לא מאבחנים הפרעת קשב שהיא הסימפטום העיקרי של הפרעת קשב והיפראקטיביות ADHD, וגם משום שאנו ההורים אז אפילו לא ידענו על קיום הפרעה כזאת, לא התייחסנו להיפריות לפני כן. וגם אם היינו מתייחסים - ללא בעיות נלוות אין מה לעשות "נגד" ADHD בגיל כה קטן, אין דרך "למנוע". הבעיות הנלוות (בעיקר בתחום שפתי) התגלו אצל בני הבכור יחד עם אבחון ADHD - בגיל 4. ואז הוא קיבל ריפוי בדיבור וריפוי בעיסוק. ואח"כ - גם תרפיה באמנות. כיום הוא לומד בכיתה א', מטופל בריטלין בלבד ומצליח בלימודים. בני הקטן (בן השנתיים) הוא ילד נבון מאוד, עצמאי ופעלתן. מבחינת ההיפריות די דומה לאחיו הגדול בגילו. הוא מדבר במשפטים, אוהב לצייר, לשמוע סיפורים וכו'. כיוון שאין לו בעיות התפתחותיות, אין לנו סיבה לפנות לאבחון. האם תהיה לו הפרעת קשב (עם היפראקטיביות או בלעדיה) - אין לי מושג: אולי כן, ואולי לא. מה שכן - אנחנו נהיה עם היד על הדופק. היפריות היא סימפטום יותר בולט, אבל משני של הפרעת קשב. יש גם הפרעת קשב ללא היפריות שמאובחנת בדרך כלל בגילאי בית הספר וקשה יותר לאבחון. היפראקטיביות בלבד לא מספיקה לקביעת ADHD, בראש ובראשונה "נדרשת" בעיית קשב וריכוז לאורך זמן במצבים שדורשים קשב פסיבי. דוגמא - שעת ריכוז בגן. במקרה שלך - נראה לי שמוקדם לדבר על הפרעת קשב, אבל בהחלט אפשר לפנות לרופא התפתחותי או למכון להתפתחות הילד בקשר להתפתחות השפתית, ההתנהגות ושאר הדברים שנראים לך בעייתיים.

 

[anonumous]

תודה

וזה שהיא לא יכולה להתרכז בשום דבר או שמדברים אליה והיא לא עונה, נשמע מוכר בגיל הזה? למה לצפות? יש תרופות שהן על בסיס טבעי ולא ריטלין הידוע?

 

[ריטה ב]

קודם כל - אבחון

אני לא מומחית וחוץ מזה באופן וירטואלי גם למומחה קשה לאבחן בעיה. במיוחד שמדובר בגיל כל כך רך. ריטלין ממילא לא מומלץ לפני גיל 6. בפועל יש מצבים (חמורים) שנותנים אותו גם לפני (בגיל 4-5). יש הרבה תכשירים טבעיים שהמשווקים שלהם טוענים שהם משפרים את הקשב והריכוז, אך בשטח (מחקרית ומנסיונם של הרבה מחברי הפורום) אין לכך הוכחות ברורות. לדעתי - הכיוון עכשיו צריך להיות לא לחפש את התרופה/תכשיר שישפר את הריכוז אלא קודם כל לאבחן את הבעיות מהן סובלת הילדה ובמידה שאכן קיימות בעיות - לקבל את הטיפול המתאים במישור הקוגניטיבי-התנהגותי. בכל מקרה - אל תחפשי פתרונות צדדיים - תפני למומחה בהתפתחות הילד.

 

[דליה.ד]

שלום לך וברוכה הבאה../images/Emo140.gif

אני מאוד שמחה על העירנות שלך לגבי ההתנהגות של הילדה. אין לי ספק שצריך לטפל בה, אייך זה כבר סיפור אחר. אנה לענות לגבי כל שאלה: בהחלט, בגיל כה רך לא יאבחנו אותה כבעלת היפראקטיביות ונכון באמת לדבר על "טמפרמנט". אם הטמפרמנט הזה ישרוד עד גיל בית הספר תעלה שאלה בדבר היפראקטיביות. בגיל כזה לא מצפים ליכולת ריכוז נעבר למספר דקות וזה נורמלי בהחלט, עם זאת יש לשים לב מתי היא כן יכולה להתרכז (טלוויזיה? סיפור? משחק מסויים?) בעיות שינה דורשות התייחסות ואני אמליץ לעשות כמה שינויים: הדבר החשוב הוא טקס שינה קבוע. יש לזה חשיבות מכרעת (ובכלל לסדר יום מובנה ושגרתי). גם התנהגות הלילה שלכם חשובה. לא להדליק אור, לטפל בה בחושך,לישון לידה - אם צריך ולא להעביר אותה למיטת ההורים. עכשיו זה הגיל המכריע לעיצוב הרגלי שינה טובים. בנוסף אפשר להתייעץ עם מעבדת שינה יש ילדים שסובלים מדום נשימתי ועליהם לעבור ניתוח פוליפים ושקדים. אמנם היא בת שנתיים בלבד אבל יש צורך להגיע למכון להתפתחות הילד ולהתייעץ עם קלינאית תקשורת כמה שיותר מוקדם!. חשוב לערב את האב ולקחת אותו למכון להתפתחות כאשר הילדה מוזמנת כדי שיבין שיש צורך בטיפול ושייקח אחריות חשוב שתהיה בינכם הסכמה על הטיפול בילדה מכיוון שבעיו התנהגות מוצאות כר נרחב כאשר אין הסכמה חינוכית בין ההורים! יש צורך לעשות לה סדר מבחינת הארוחות ולא לאפשר שיהיה לה כל הזמן משהו בפה. ואולי הגיע הזמן להפסיק עם הבקבוק? בגיל שנתיים יש לה שיניים והיא יכולה לאכול בכפית ובמזלג. אין צורך בדיסה!!! מה שברור לי עכשיו מכל מה שכתבתי שיש לילדה בלגן לא נורמלי והבכי שלה מעיד על כך. חשוב מאוד להבנות לה סדר יום ולדאוג שהכל יהיה מאורגן: מתי קמים, אוכלים, איך אוכלים, מה אוכלים, שעות משחק, סיפור, מקלחת ושינה קבועים! בנוסף ללכת למכון להתפתחות הילד, מעבדת שינה ולקבל הדרכת הורים. אנחנו כאן לכל עצה נוספת. בהצלחה!

 

[anonumous]

תודה רבה רבה על התשובה המלומדת.

אבא שלה זו בעיה בפני עצמה, הוא מביא אותי למצבים שפשוט בא לי לקחת את הרגליים ולהסתלק, החיים איתו לא קלים ולא נחמדים. קלינאית ראתה אותה והפנתה לטפול של פעם בשבוע ואני פועלת בעניין , אבל יש הרבה זמן שצריך לחכות כדי לקבל תור, לפחות עניין של חודש וזה חבל לי מאוד. יש לה טקסי שינה וכו' מגיל אפס ולמרות זאת יש לה בעיות עם השינה מאז ומעולם, למעשה בשנה הראשונה בכלל לא ישנתי, אח"כ הבנתי שהיא צריכה לשון עם אור קטן וזה באמת מאוד עזר. גם תכשיר גלי מון קצת עזר אבל אני לא יודעת כמה זה אפקטיבי הנושא של הומאופתיה תעשייתית. יש לה סדר יום גם במשפחתון היא מאוד מקפידה ומאוד בסדר בנושא של הצבת גבולות, מפגשים, תכנים וכו', מסגרת קטנה של 4 ילדים. הבקבוק הייתי שמחה מאוד לזרוק לפח אבל היא מתעקשת על הבקבוק ואפלו דורשת ולא מוכנה לאכול אוכל אלא רוצה בקבוק ולא נרדמת בלי בקבוק של מים בפה, מסתובבת כל היום עם הכוס שתיה ביד אפילו כוס ריקה, ממש מכה ואני לא יודעת איך להפטר מזה. היא אוכלת אוכל רגיל של גדולים אבל מתעקשת מאוד על בקבוק הלילה וגם בבוקר רוצה בקבוק ולא שום דבר אחר. אני לא מבינה איך ילדה כל כך קטנה הולכת לשון ב 10 למרות שאני שמה אותה במיטה בערך שעה וחצי לפני זה אחרי אמבטיה ובקבוק וקמה ב 6 בבוקר, אני סובלת נורא מכאבי ראש ועייפות כרונית בגלל הנושא הזה. קשה לה להתרכז בכל דבר אפלו בטלוויזיה היא רואה קצת, ממש כמה דקות אפלו קלטות שהיא מבקשת, ועושה משהוא אחר בינתים ובכלל לא מסתכלת. הבעיה עם אבא שלה שהוא חושב שהוא הכל יודע ומבין ויש לו ילדה מושלמת והבעיה היא בעצם איתי, שאני אומרת לו שילדה יש בעיות הוא אומר לי לך יש בעיות, את הבעיה. מה אומרים לאחד כזה? המכון להתפתחות הילד לצערי הרב מכיר אותה כבר הרבה זמן, אני לא מרגישה שאני מקבלת שם איזה הכוונה מאוד רצינית, גם הפסיכולוגית שלהם שלחה אותי לקחת פרוזאק, בטח, עם כזה בעל.... וילדה שמשגעת אותי אחה"צ, לא קל. מה אני אגיד לה? בעלי לא חי איתי כמו גבר ואישה כבר שלוש שנים ונמאס לי ממנו? פרוזק אני לא לוקחת וגם לא אקח, ולגבי הסכמה חינוכית בין ההורים אני מסכימה לחלוטין כי היא מודעת למצב ומנצלת אותו ושאבא שלה בסביבה היא בוכה הרבה יותר מאשר שהוא לא בסביבה, למשל אצל הסבתא שלה לא בוכה בכלל. אני רואה לאן הדברים הולכים ואני נחרדת. האמת שהנישואים שלי נהרסו בעקבות הילדה בגלל ההיסטריה שלו וחוסר ההסכמה לגבי כל דבר שאני אומרת, כל דבר זה מלחמה עד שהוא רואה שאני צודקת, ניסיתי הרבה גישות, הייתי אצל פסיכולוגים, הגעתי למצב שאני לא יכולה יותר להמשיך מה גם שהיחסים בינינו קרים ועניינים ולא מעבר לזה. הייתי שמחה לקבל המלצה על מעבדת שינה אני מבינה שיש משהוא בשם פרופסור שדה באוניברסיטת תל אביב, מומלץ? מוכר? משהוא אחר? תודה.